מאגר סיפורי מורשת

סבתא מינה רוזן מספרת לנכד אלון על אבות אבותיה:

הראשון מבני משפחתי שאני יכולה לאתר היה אחד אברהם קורסובר מן העיירה בורומל שבווהלין. מוצאו היה כנראה מן העיירה קרוסוב שבסביבות קרקוב, שמשם היגר לווהלין. הוא נולד בערך בשנת 1820 והיו לו שלושה בנים: אלעזר, חיים ואהרן. אברהם חשש שילדיו יילקחו לעבודת צבא הצאר, שהייתה ל – 25-30 שנה ואשר ממנה לא חזרו כיהודים. על כן מסר שנים מילדיו, את אלעזר ואת חיים, לשתי משפחות יהודיות חשוכות בנים. ההנחה הייתה שבן יחיד איננו מגויס. כך נמסר אלעזר לנגר בשם לנדר, וחיים נמסר לסנדלר בשם נול.

אבי סבי אברהם לנדר

אהרן המשיך לשאת את השם קורסובר או קורסובסקי. כך שהלנדרים היו בעצם קורסובסקים. אלעזר לנדר שאומץ על ידי נגר, גילה כישרונות עסקיים לא מבוטלים, ונכנס לעסקי חכירת היערות של משפחת אצילים פולנית בשם מלשיצקי. את אחוזת מלשיצקי בבורומל ניהל  אברהם וויץ. כדי לאחד כוחות נגד כל מי שיכול היה להתערב בעסקיהם, השיא אלעזר לנדר את בתו רחל לחיים חייקל וויץ בנו של מנהל האחוזה. אלעזר לנדר היה סבו של הסבא רבא שלי אברהם לנדר.

תמונת המשפחה המורחבת של אבי, ברוך לנדר ז"ל  שהוא הסבא רבא של אלון. האשה במרכז התמונה, חנה לנדר לבית הלפרין ז"ל, היא אם סבי, שנולדה בשנת 1868. המרחק בינה לבין אלון הוא ששה דורות.

התמונה צולמה באוקראינה (אז פולין) בשנת 1932

במהלך שנות העשרים והשלושים של המאה העשרים משפחות נול ולנדר עלו לארץ, וחלקן הגדול ניצל על ידי כך. היחיד ששמר על השם קורסובר, נשאר בפולין ושם משפחתו נמחה. מעבר לאותו קורסובר לא עלה בידי להגיע, אמנם אבי נהג לספר על מסורת משפחתית שקשרה את מוצא המשפחה במגורשי ספרד, אבל זוהי מסורת שאין לי כל אפשרות לאששה.

סיפורה של תמונה

התמונה הזאת צולמה בשנת 1930 בעיר לוצק שהייתה אז בגבולות פולין. היום נמצאת העיר בתחומי אוקראינה. התמונה צולמה בבית סבי דוד לנדר. את התמונה צילם צלם מקצועי שהוזמן במיוחד לצורך זה. התמונה צולמה לרגל ביקורו של הדוד ארצי בלוצק. הדוד ארצי עלה לארץ בשנת 1922 ובשנת 1930 בא לבקר את המשפחה.

בתמונה מופיעים בשורה העליונה מימין לשמאל שלושה אנשים: דבורה לנדר, שהייתה אחות סבי, דוד לנדר שעומד לידה. משמאלו נמצאת אשתו פייגה לנדר לבית לוין. בשורה השנייה מימין יושב זאב (וולף) לנדר המכונה בפי המשפחה וולה. וולה היה אז סטודנט לכלכלה בצרפת. לידו יושב יצחק לנדר שהיה דוד של סבא דוד וגם בעלה של דבורה אחות סבי. הדוד יצחק וסבא דוד היו שותפים בעסקים של מסחר בעצים. הם היו כורתים יערות מנסרים את העצים, ומשיטים אותם ברפסודות על נהר הדנייסטר והדנייפר אל הים הבלטי. בצד השמאלי של התמונה בשורה השנייה יושבת הסבתא חנה  לנדר לבית הלפרין, שהייתה אימו של סבא דוד, כלומר היא הסבתא רבתא שלי ובשביל אלון היא אם סבת סבתו כלומר, מפרידים ביניהם שישה דורות. משמאל לסבתא חנה יושב יואל לנדר, הקרוי בפינו ארצי, אחיו הצעיר של סבי. בתחתית התמונה יושבים אבי, ברוך לנדר שהיה אז בן 16 ואחותו מלכה שהייתה אז בת 9.

תמונת משפחת לנדר, משפחת אביה של סבתא מינה, הסבתא של אלון רוזן (התמונה צולמה בשנת 1930)

בחרתי בתמונה הזאת מפני שהיא מסמלת בעיני כמה דברים: בביקור הזה של הדוד ארצי הוא שכנע את הסבא דוד לעלות לארץ. ובאמת, בשלוש השנים הבאות סבא דוד מכר את רוב רכושו. בנו ברוך שהיה אבא שלי והסבא רבא של אלון עלה לארץ בשנת 1933. סבא דוד, סבתא פייגה, סבתה חנה, הדודה דבורה והדודה מלכה עלו לארץ בשנת 1934 והתיישבו בעפולה. הדוד יצחק נפטר טרם עלייתם. הדוד וולה נשאר בפולין ונרצח עם אשתו ובתו בטרבלינקה בשנת 1942. אחותו שיינה נרצחה באותה שנה יחד עם בעלה ובתה בשדה בפאתי לוצק. הביקור של הדוד ארצי היה למעשה הגורם העיקרי לכך שאני ואלון יכולים לכתוב את הדברים האלה.

סיבה נוספת לבחירת התמונה הייתה שהיא מסמלת בעיניי את שלשלת הדורות מסבתא חנה שנולדה בשנת 1868 עד אבי ברוך לנדר שנפטר בשנת 1994.

אני מתגעגעת מאוד אל אבי ברוך לנדר עליו השלום, שהיה איש עדין, נעים הליכות, ומשכיל, שממנו למדתי הרבה בכל מיני מובנים. הוא לימד אותי אנגלית, לטינית, מתמטיקה ולהאזין למוזיקה קלסית. הוא לימד אותי לשחק שח, לשחות ולרכב על אופניים. החשוב מכל הוא לימד אותי דרך התנהגותו שלו כיצד להתייחס אל הזולת, בנועם הליכות, בסבלנות ובסובלנות.

תמונה משפחתית 1977 – אנחנו דור ההמשך

הזוית האישית

מינה רוזן: העבודה נתנה לי הזדמנות לספר לנכדי את תולדות המשפחה. כיצד דוד אבי, יואל שכנע את הסבא דוד לעלות לארץ. ובאמת, בשלוש השנים הבאות סבא דוד מכר את רוב רכושו. בנו ברוך שהיה אבא שלי והסבא רבא של אלון עלה לארץ בשנת 1933. סבא דוד, סבתא פייגה, סבתה חנה, הדודה דבורה והדודה מלכה עלו לארץ בשנת 1934 והתיישבו בעפולה. הדוד יצחק נפטר טרם עלייתם. הדוד וולה נשאר בפולין ונרצח עם אשתו ובתו בטרבלינקה בשנת 1942. אחותו שיינה נרצחה באותה שנה יחד עם בעלה ובתה בשדה בפאתי לוצק. הביקור של הדוד ארצי היה למעשה הגורם העיקרי לכך שאני ואלון יכולים לכתוב את הדברים האלה.

העבודה נתנה לי הזדמנות להיזכר באבי ברוך לנדר עליו השלום, שהיה איש עדין, נעים הליכות, ומשכיל, שממנו למדתי הרבה בכל מיני מובנים. הוא לימד אותי אנגלית, לטינית, מתמטיקה ולהאזין למוזיקה קלסית. הוא לימד אותי לשחק שח, לשחות ולרכב על אופניים. החשוב מכל הוא לימד אותי דרך התנהגותו שלו כיצד להתייחס אל הזולת, בנועם הליכות, בסבלנות ובסובלנות.

אלון: ראשית כל נהניתי לעבוד עם סבתא שלי. היה כיף. גיליתי המון דברים על משפחתי, שלעולם לא הייתי יודע עליהם ללא הצורך לעשות עבודה זו.

קישור לקובץ סיפורה של תמונה: משפחת לנדר