מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אבא קונה טנק

עוזי ונועם חיון
עוזי מוסר את הקופה
עוזי חיון ויתר על קורקינט בשביל לקנות טנק למדינה

בשנת 1955 כשאבא שלי, עוזי, היה בן שש וחצי הוא תרם את חסכונותיו ל"קרן המגן" על מנת לקנות טנק ולחזק את המדינה שרק קמה. תהיתי מה מביא ילד בן שש לוותר על קורקינט למענו חסך ולתרום את כספו. על מנת להבין את האווירה שגרמה לכך צריך לחזור כמה שנים בהיסטורית העם והמשפחה.
 
אבי דור חמישי בארץ. לאחר מלחמת ששת הימים, בהיותו חייל צה"ל, חיפשה המשפחה את קברו של סבא רבא של סבא שלי ומצאו אותו קבור בהר הזיתים בירושלים. שמו היה יעקוב חיון, בנו ברוך חיון, נכדו סעדיה חיון, נינו ברוך חיון שהיה סבי, ועוזי חיון שהוא אבי.
 
בשנת  1914 הטורקים רודים ביד קשה ביהודי ארץ ישראל כבר ארבע מאות שנים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה פרסם השלטון הטורקי צו שמותיר שתי ברירות גורל ליהודים: גירוש מארץ ישראל או התעתמנות (שינוי הלאום לטורקי). בתאריך 17 לדצמבר של אותה השנה, שכונה "יום חמישי השחור", נתן השליט הטורקי ג'מל פחה יד חופשית לשליט הערבי של יפו,  בהא-אל-דין, והמפקד הצבאי שלה, חסן-ביי, לגרש את יהודי יפו, נווה-שלום ונווה-צדק. כפי שכתב משה סמילנסקי בספרו זיכרונות – כרך עשירי: "עד הערב נאספו על חוף הים מאות אנשים, אבות בלי בנים, בנים בלי אבות, בעלים בלי נשיהם, ונשים בלי בעליהן, מן החוף עלו צעקות ויללות והעלבון עולה על הכאב, את המון הנתפסים שמו צפופים כדגים מלוחים בסירות משא וישלחום אל האנייה". המגורשים הועברו בסירות אל אוניית מלחמה אמריקאית בשם "טנסי", אשר נשלחה כחלק מן הסיוע שנתן הממשל האמריקאי לתושבי ארץ ישראל, ולאחר הפלגה קצרה הורדו באלכסנדריה. כל רכושם ובתיהם של היהודים שגורשו נבזז בידי הערבים ובחסות הטורקים.
 
סבא רבא שלי סעדיה, אשתו מזל ושני ילדיהם, חנה ומאיר, נתפסו ביחד ולמזלם לא הופרדו וכך הגיעו למצרים לגלות שנמשכה שבע שנים. עד שנת  1919  נולדו סבי ברוך ואחיו יעקוב, ובשנת 1921 לאחר כיבוש ישראל על ידי בריטניה ולפני תחילתו של השלטון המנדטורי, החליטה המשפחה – למרות מצבם הכלכלי שהשתפר מאוד במצרים ומתוך קשר חזק למולדת – לחזור לארץ ישראל.
 
סבי ברוך גדל בנווה צדק והתחנך בבית ספר "תחכמוני" בתל-אביב, סבל את השלטון הבריטי, התגייס לאצ"ל ולאחר מכן לצה"ל ושירת בחיל האוויר. אפשר להרגיש מהסיפור שיהודי הארץ חיו תמיד בפחד והיצר ההישרדותי חלחל עמוק, ולכן שיחה ששמע אבי מסבי באותו היום, על כך שצריך לאסוף כסף על מנת לקנות נשק לצה"ל, השפיע כה חזק על אבי שהחליט לוותר על "קורקינט" בגיל כה צעיר.
 
סיפור קניית הטנק התחיל בביתם של סבא ברוך וסבתא אידה, עוזי אבי ומדי אחותו. הם גרו בדירת שתי חדרים ומפני שלא היה להם כסף הם נאלצו לחיות עם עוד משפחה באותה דירה, כלומר כל משפחה קיבלה חדר אחד. לשתי המשפחות היו חדר שירותים, אמבטיה ומטבח משותף. בימי שישי זכו למקלחת חמה שהיו מחממים על ידי הבערת עצים, ובשאר הימים התקלחו עם מים קרים. 
 
אלו היו שנות הצנע, ולא היה אוכל בשפע, הם גידלו כמה תרנגולות על הגג, ואבא היה אוסף להם גרגרי חיטה מחצר תחנת הקמח שהייתה לא רחוק מביתם ברחוב הגר"א ליד התחנה המרכזית בתל-אביב. בביצים השתמשו להכנת ארוחת בוקר ובשר ומוצרים אחרים היו קונים "בתלושים". ערב אחד אבא שמע את אביו, סבא ברוך, מדבר עם חברים. הם דיברו על זה שמצרים קונה המון כלי נשק  ומתכננת כנראה התקפה על ישראל, וצריך לגייס כסף לקנית נשק. למחרת בבוקר לקח אבא – מבלי שאף אחד ידע או יראה – את קופת החיסכון שסבא ברוך בנה לו מקופסת שימורים והלך איתה לבית הספר. את הכסף שבקופה אבא הרוויח בגלל שהוא שנא דגים. כדי לשכנע אותו לאכול את הדגים שהמשפחה הייתה דגה בסופי שבוע בשפך הירקון או בנחל "נבי רובין" (כיום "נחל שורק"), היא הבטיחה לו שעל כל עצם שמצא בזמן האוכל יקבל גרוש אחד. בקופה היו כבר מאה ושמונים גרוש.
 
כשהגיע לבית הספר "יסוד המעלה" הגיש למורתו את הקופה ואמר: "זה כדי לקנות טנק". המורה לא הבינה מה הוא רוצה וקראה למנהל, ששלח אותו הביתה עם אחותו הגדולה מדי (שלמדה בכיתה ח') ללבוש חולצה לבנה. מונית הוזמנה והם ונסעו למשרד הביטחון בקריה בתל-אביב, שנקראה בזמנו "שרונה". אבא לא הבין מה קורה והתחיל לבכות – הוא פחד שאביו יכעס עליו על שלקח את הקופה עם הכסף שחסך במשך זמן רב.                                                                                                                                    במשרד הביטחון המתינו זמן רב לבן גוריון יחד עם הצלמים והכתבים של עיתונים שונים. כאשר יצא בן גוריון מהחדר עבר על פניו, נפנף לשלום והמשיך בדרכו. הצלמים צילמו, אבא נכנס למשרד, מסר את הקופה, קיבל "צטלה" קבלה וחזר הביתה. הסיפור עם תמונתו התפרסם במספר עיתונים. 
 
 
תמונה 1                     תמונה 2
 סבתא אידה בנמל ת"א שנת 1939                                           עוזי והתרנגולים

מילון

להתעתמן
לשנות את הלאום לטורקי

ציטוטים

”כשהגיע לבית הספר "יסוד המעלה" הגיש למורתו את הקופה ואמר: "זה כדי לקנות טנק"“

הקשר הרב דורי