מאגר סיפורי מורשת

בשביל הנשמה: דידה מגדל עשרים דונם של גפנים ליין ואת הענבים משווק ל"יקבי בוטיק" ברחבי הארץ. "הכרם שלי היה הראשון בשומרון אחרי אלפיים שנות גלות", אומר, "כדברי ירמיהו, 'עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים, בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ"". לכרמו קרא "כרם פתחיה" לזכר סבו, הרב פתחיה מנקין. לפני יותר משמונים שנה כתב סבו ספר המבאר אגדות תלמודיות ("כרם פתחיה"), אותו הבריח מרוסיה לארץ וזכה לקבל "הסכמה" מהרב אברהם יצחק הכהן קוק, מי שהיה אז רבה של ארץ ישראל.

 

 

 

עיסוקי איתן: תלמיד כתה ג' בבית ספר שיל"ת, משתתף בחוג ג'ודו בברוכין, בעבר רכב על סוסים בחוות "מעלה ישראל".

 

קורות דידה: יליד פתח תקווה, בן להורים יוצאי פולין, חברי תנועת "המזרחי" שעלו לארץ ב-1947. אביו, בוגר מחנות עבודה בסיביר, היה מורה למכניקה בתיכון המקצועי בכפר אברהם, אמו, ניצולת שואה, הייתה עקרת בית. למד בבית הספר היסודי "נר עציון" שבשכונת פג'ה בפתח-תקווה, בהמשך עבר עם משפחתו לכפר הרא"ה שמדרום לחדרה, למד שנה בישיבה התיכונית בנתניה ושנה ב"קריית נוער" בירושלים, הבין שנועד לחיי עמל ומלאכת כפיים ("פעם בניתי מכונית קרטינג"),יצא לעבוד, התגייס לצה"ל (1968), שירת במלחמת ההתשה כאיש שריון, אחרי שהשתחרר הקים את מפעל הפלסטיק (לדבריו בכספי מענק השחרור, 900 שקל). במלחמת יום כיפור, כקצין בחטיבה 679 ("של אורי אור") לחם ברמת הגולן (באזור נפח והמובלעת הסורית) ובהמשך, בחזית הדרום ("הגענו עד הקילומר ה-101"), ניצל בנס מטיל סאגר וחזר בשלום הביתה מעט על הקרבות המלחמה ההיא בקישור

 

ב-1975 התחתן עם רחל ("אח שלה עשה אתי קורס קצינים"). ב-1986 עבר מכפר הרא"ה לקדומים, אחרי שנתיים העביר לשם גם את המפעל וב-1990 נטע את הכרם. לדידה ולרחל חמישה ילדים (גיל, אוהד, שרונה, סיוון והילה), אחד-עשר נכדים "ואחד בדרך".

 

ישראלי: "מי שמחובר לארץ ישראל ולעם ישראל", דידה. "מי שצאצא של יעקב אבינו", איתן.

 

פרט נוסף: את תפוח הגה הטנק שלו ממלחמת  יום הכיפורים מרכיב דידה על כל מכונית שהוא נוהג עליה מאז המלחמה. מכאן גם הרעיון לסרטון שהעלה לרשת – "אוחז את מלחמת יום כיפור בידו כל יום".