מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אבא נלקח למאסר

ציביה יחד עם אילאי ורז
ציביה עם הוריה
תלאותינו כמסורבי עליה ברומניה

בבוקרשט, בירת רומניה קרה הדבר.

שמי צביה רחימי, אני הייתי בת 12 וגרתי עם אבא, הרב ד"ר דוד שפרן, עם אמא ציפורה ועם סבתא פרידה גילה. השעה שתיים עשרה בלילה. דפיקות חזקות נשמעות בדלת הקדמית, שנמצאת למטה בקומת הכניסה. אבא יורד ופותח את הדלת. בכניסה נמצאים מספר אנשי בולשת רומנית. הם עולים למעלה במהירות ומתחילים לחפש מסמכים, כתבים, ספרים שאבא כתב והם היו כולם בעד ישראל, בעד מדינת ישראל.

 
תמונה 1
אבא היה רב ציוני והוא אכן רצה שהיהודים יעלו לארץ ישראל, מדינת היהודים.הם רוקנו מגירות מהניירות, זרקו על הרצפה ברעש את מה שמצאו. אבא עמד רועד, חיוור, לבוש בגופיה, רזה, נבוך ומפוחד. אני הייתי בת 12 ורעדתי מפחד ליד אמא וליד סבתא. זה נשמע לא טוב, זה נראה לא טוב. מה יהיה? מה יעשו לאבא? מה יהיה איתנו? האם ידברו איתנו?הם אספו את המסמכים. הם לקחו את אבא איתם.
לא ידענו אם עוד נראה את אבא אי פעם. אני הלכתי בבוקר לבית הספר, אבל אמרו לי לא לגלות, שאבא נלקח לבית סוהר. הייתי בכיתה ו' בבית הספר היסודי השכונתי. בבוקר, כשהיינו מגיעים לבית הספר היינו רואים לפעמים מכונית משוריינת של שרות בתי הסוהר, מביאה אסירים למתקן, שהיה ליד בית הספר. מחזה מאד לא נעים! מתחת למרפסת, ממול, ראינו איש שכל הזמן עמד והסתכל ובדק מי בא אלינו לבקר אותנו. הקרובים שלנו פחדו לעלות אלינו, כדי שלא יחשדו שגם הם עוסקים בפעילות ציונית. רק קרובה אחת מבוגרת, שלא פחדה משום דבר, היא היחידה שעלתה אלינו.
אבא היה בבית סוהר מספר חודשים. כשהוא שוחרר הוא היה מאד חיוור. הוא סיפר  שהרשו לו רק שעה ביום לנשום אוויר בחצר בית הסוהר. כדי לשכנע אותו לחתום על הצהרה, שיותר הוא לא יעסוק בפעילות ציונית, הביאו לו תמונות מפוברקות: באחת התמונות ראו את סבא שלי חנוך, אבא של אבא, שהיה אז כבר בישראל, שהוא "התאבד". בתמונה אחרת ראו את אמא קופצת אל מותה מהמרפסת גם לא נכון!! אבא לא חתם על שום מסמך. רבני רומניה חתמו על מסמך, שהם ערבים לכך שאבא לא יעסוק יותר בפעילות ציונית.
תמונה 2
אבא שוחרר ובשבת שלאחר השחרור הוא הופיע בבית הכנסת "אחדות הקודש"
תמונה 3
והוא התפלל את התפילה לשלום המדינה. התפילה לשלום המדינה נאמרת אחרי קריאת התורה, כשרוצים להכניס את ספר התורה לארון הקודש.
המשפט הראשון של התפילה הזאת הוא: אבינו שבשמים, צור ישראל וגואלו, ברך את מדינת (וכאן מציינים את שם המדינה בה נמצאים). במקרה הזה מצופה היה לומר : הרפובליקה העממית הרומנית.
התפילה אמורה הייתה להיות לכבוד המדינה רומניה, הרפובליקה העממית הרומנית.
אבא קרא בקול רם:
ברך את מולדתנו הקדושה, ואת הרפובליקה העממית הרומנית. את המלה "פסיק" הוא אמר בצעקה.
החוויה שלי מתכנית הקשר הרב דורי:
ב"ה
29.6.2015
ברכה למורה משה
ערב טוב משה!
לא אוכל ללכת לישון עד אשר לא אכתוב אשר על לבי: חזרתי ממפגש המסכם של תכנית הקשר הרב דורי. המפגש היה מלא תוכן, מלא התרגשות גם מצד התלמידים, מלא ציפיות מצידנו: כל אחד מאיתנו סיפר פרק קטן מחיינו, כמה עשרות שנים אחורה. כל אחד סיפר מנקודת הראות שלו את אשר הוא חווה.
הסיפורים הם אותנטיים, כאלו שהשאירו רשם חזק עלינו, כילדים או כמתבגרים. הסיפורים הללו סופרו לילדי כתה ה', כאשר גילם לעתים הוא כגילנו, בעת שחווינו את אשר סיפרנו. לא רצינו להפחיד, להבהיל, להעציב, לשמח אבל לאור מה שראינו הערב, העצמנו תקופה, שכמעט ואיננה נלמדת בבית הספר. כל זאת נעשה באמצעות השרביט שלך המורה משה: בתנועות הגוף הזריזות שלך, בחיוך המפרגן שלך, בנוכחות שלך, בסיוע שלך ברמז, במחשבה, בניסוח.
הצלחת לגרום לילדים להתקרב אל דור מבוגר, לגרום לשני הצדדים להתגבר על המבוכה הטבעית הקיימת בפער הדורות הזה: הקטנת מרחקים מנטליים וחשיבתיים. המחשב שימש ככלי להתקרבות דורית. עיניך ברקו הערב, משה. גם עיני וגם עיניו של דוד ברקו. כוכבה הנהנה בהסכמה מלאה על מה שהיה על הבמה. יוסי נהנה. וכן הלאה! כן הלאה!
אומנם לא פעלת לבד, אבל השרביט היה שלך, שרביט המורה, שרביט המחנך, שרביט המענטש שבך. אני בטוחה שדמויות כאלו של מורים נשארים בלב תלמידיהם לאורך שנים. אני מודה לך על הזכות להכירך ומקווה שהחלטתך לפנות למלאכת החינוך תגרום לתלמידים רבים ללמוד ממך ואתך. כל טוב ודרך חינוכית צלחה!
מאחלת לך בכנות רבה
צביה רחימי
תמונה 4
העשרה
בבוקרשט, יהדות בוקרשט: "בשנת 1940 היו בבוקרשט כ-60,000 יהודים שסבלו רבות בגלל אנטישמיות ורדיפות השלטונות (ראו ערכים מורחבים מרד הלגיונרים, פרעות בוקרשט וה"רומניזציה"). בעיקר בשתי השכונות היהודיות, "וקרשט" ו"דודשט". ב-1956 נמנו בבוקרשט 43,000. במהלך השנים, יהודי בוקרשט, כמו יתר יהודי רומניה, עלו לישראל או היגרו לארצות אחרות וכיום מספר היהודים המקומיים בבוקרשט קטן מאוד, רובם קשישים. אחרי מהפיכת 1989 הגיעו לעיר אנשי עסקים זרים רבים וביניהם גם ישראלים, בני עדות שונות (לאו דווקא יוצאי רומניה)".
 תשע"ה, 2015

מילון

התפילה לשלום המדינה
התפילה לשלום המדינה נאמרת אחרי קריאת התורה, כשרוצים להכניס את ספר התורה לארון הקודש.

בבוקרשט
בשנת 1940 היו בבוקרשט כ-60,000 יהודים שסבלו רבות בגלל אנטישמיות ורדיפות השלטונות (ראו ערכים מורחבים מרד הלגיונרים, פרעות בוקרשט וה"רומניזציה"). בעיקר בשתי השכונות היהודיות, "וקרשט" ו"דודשט". ב-1956 נמנו בבוקרשט 43,000. במהלך השנים, יהודי בוקרשט, כמו יתר יהודי רומניה, עלו לישראל או היגרו לארצות אחרות וכיום מספר היהודים המקומיים בבוקרשט קטן מאוד, רובם קשישים. אחרי מהפיכת 1989 הגיעו לעיר אנשי עסקים זרים רבים וביניהם גם ישראלים, בני עדות שונות (לאו דווקא יוצאי רומניה).

ציטוטים

”אבינו שבשמים, צור ישראל וגואלו, ברך את מולדתנו הקדושה, ואת הרפובליקה העממית הרומנית. “

הקשר הרב דורי