מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

תעלולי ילדות ביישוב אזור

רינה עם הנכדה מיה ושחר
רינה בחג פורים
תלמידי כיתות ח' היו מציגים את ההצגה של "רות המואבייה"

נולדתי בישראל, באזור – יישוב קטן ליד חולון. גרנו בבית פרטי עם חצר גדולה: אבא, אימא ואחותי הקטנה. בבית התגוררו גם סבא וסבתא שלי.
את רוב הפירות והירקות שצרכנו גידלנו בחצר הבית, גרנו ליד וואדי (נחל), ובכל חורף הנחל היה עולה על גדותיו. זכור לי חורף אחד שבו המים מהנחל גלשו והציפו את החצר ונכנסו לתוך הבית. היינו במצוקה ואנשי ההצלה פינו אותנו באמצעות סירות, היה ממש מפחיד. לאחר שהמים ייבשו יכולנו לחזור לבית. המראה שראינו היה נורא בוץ בכל פינה, רהיטים רטובים והמקרר מקולקל. התחלנו לנקות. היות ואני הייתי הבת הבכורה עזרתי לאמא, אבא, סבתא וסבא לנקות, כך היה כל חורף, תמיד חששנו מהוואדי שלא יעלה על גדותיו.
בקיץ היה כיף גדול, היה לנו כרם גפנים קטן וישבנו תחתיו לאכול את כל הארוחות. בחצר היו: עצי פרי, גידולי עגבניות, אבטיחים, תרנגולות שהטילו ביצים, ברווז, ארנבת וכלב . בחצר היה מחסן גדול עם מקלחת, בקיץ כשחזרנו מהים התרחצנו שם, היה ממש חם ונעים.  
 
אני זוכרת שבכל חג פורים, סבתא ואמא שלי היו תופרות לי ולאחותי תחפושות מיוחדות ותמיד היינו זוכות בתחרות התחפושת הכי יפה.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
למדתי בבית ספר "השבעה" מכיתה א' עד כיתה ח'. מלבד המורים הרגילים, היה לנו מורה לחקלאות, מורה לבישול ומורה למלאכה. באותם שנים היה נהוג שהתלמידים אוכלים צהרים בבית הספר. התלמידות היו עוזרות למורה לבישול. הכנו ארוחת צהרים לכל בית הספר ובשעה  12:00  כל התלמידים היו מגעים לחדר האוכל לאכול, והתלמידות התורניות הגישו את האוכל לתלמידים.  ובסיום הארוחה הינו מנקות ושוטפות כלים (לא היו מדיחי כלים) . כך היינו הבנות בתורנות מטבח כל פעם 10 בנות מהכיתה.
 
כשהתלמידות היו במטבח תפקיד הבנים היה: חלקם עזרו למורה לחקלאות בחצר ובגינה, שתלו עצים וגידלו גינת ירק, את הירקות והפירות היו מביאים לחדר האוכל. חלק נוסף של הבנים עבדו עם המורה למלאכה שם תיקנו כיסאות ושולחנות שהתקלקלו.     
    

מנהל בית הספר (ניהל את בית הספר במשך 30 שנה), היה איש נחמד וטוב לב, הוא הכיר את כל התלמידים לפי שמות. כל בוקר חיכה לנו בשער בית הספר. בירך אותנו לשלום ושאל שלומנו ודאג שלכל אחד תהיה תלבושת אחידה, תלמיד שלא היה מגיע עם תלבושת אחידה המנהל היה מספק לו. כך עברו להם השנים עד כיתה ח' .

המיוחד בבית הספר היה בחג השבועות. בחג זה תלמידי כיתות ח' היו מציגים את ההצגה של "רות המואבייה" וכל אנשי הכפר הגיעו לצפות בהצגה.
 
כשמלאו לי 12 שנים חגגתי בת מצווה. קיבלתי מתנה נהדרת אופניים ורדיו (טרנזיסטור), מתנות מאוד מיוחדות היות ולאף אחד לא היה גם אופנים וגם רדיו. רציתי להשוויץ ורכבתי על האופניים סביב כל הכפר, כשראיתי את החברות שלי רציתי לעצור ושכחתי איך עוצרים והתרסקתי על הכביש (לא היו מדרכות)  בקושי היו מכוניות. כולם צחקו עליי ובמקום להשוויץ ישבתי ובכיתי.
 

 
עליתי לכיתה ט' בתיכון עירוני בראשון לציון , שם למדתי את כל המקצועות מלבד ערבית , בכל שיעור המורה לערבית היה מוציא אותי מהכיתה למרות שלא עשיתי כלום . כך עברו להן שנתיים….  את כיתות  יא' עד יב' ,למדתי בבית ספר אחר בתל אביב. באחת הפעמים במקום ללכת לבית ספר הלכתי לים, ומי היה בים…?  המורה למתמטיקה כמובן!  הוא ראה אותי ואני לא ראיתי אותו. למחרת הבאתי אישור מההורים שהייתי חולה (כמובן, כתבתי בעצמי את האישור וחתמתי בשם אבא שלי) נתתי אותו למורה למתמטיקה ובאותו רגע הבנתי שהמורה ראה אותי בים , הוציאו אותי מהכיתה והזמינו את ההורים שלי. אבא שלי הגיע ו"החגיגה" התחילה ,כעס עלי מאוד על זה שכתבתי את המכתב בשמו. העונש שקיבלתי בבית הספר – לשבת במסדרון בית הספר, ליד שולחן שבוע שלם ולעשות עבודות שנתנו לי.
 
בגיל 18 התגייסתי לצבא. את הטירונות עשיתי ליד העיר חדרה "במחנה 80". אני ועוד כמה בנות החלטנו לברוח מחוץ למחנה כדי לקנות פיתה וסטייק. כמובן שתפסו אותנו והכניסו אותנו למחבוש -מעין בית סוהר קטן בבסיס , ולא יצאנו הביתה בשישי שבת.
 
את השרות הצבאי עשיתי בקצין העיר תל אביב. היה ממש שרות נהדר מלא עניין ותוכן.
 
 
 
לאחר השחרור מהצבא התחלתי לעבוד כמנהלת חשבונות בחברת "תדיראן", באותה תקופה הכרתי את אריק בעלי סבא של מיה שהיה קצין בצבא  ונולדו לנו 3 בנות. כיום אנו גרים ביבנה בשכונה הצבאית, ויש לנו 10 נכדים, בלי עין הרע.
 
לאחר מספר שנים התחלתי לעבוד בחברת "שייקה אביזרים ", בחברת מכשירי תנועה .זו חברה שמייבאת מכוניות חדשות סוזוקי מיפן, ומכוניות אמריקאיות קרייזלר. עבדתי כמזכירת החברה ועסקתי במתן עבודה לעובדים והנהלת חשבונות עבדתי שם 22 שנה ,עד לגיל הפרישה ( גיל 62 ). הכרתי הרבה אנשים מהמובילים בענף המכוניות החדשות. אפילו הכרתי כמה שחקני קולנוע וטלוויזיה שביקרו במקום כדי לקבל מכוניות חדשות.  מאוד נהניתי בעבודה וכשסיימתי לעבוד ערכו לכבודי מסיבה גדולה עם הרבה מוזמנים מהעבודה.
 
כיום יצאתי לפנסיה, אני נהנית מאוד  מהזמן החופשי שיש לי. אני ובעלי אריק , יוצאים להרבה טיולים בארץ ובחו"ל. הרבה חוויות מהרבה מקומות יפים . הארץ שלנו ישראל , מאוד יפה ויש בה מקומות מיוחדים .  בזמן החופשי שנותר לי אני עוזרת ומבלה עם הנכדים שלי.
 
העשרה
אזור: "אָזוֹר היא מועצה מקומית במחוז תל אביב בישראל, ליד כביש תל אביב-רמלה. הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1951. בראשות המועצה המקומית עומד אריה פכטר, יליד היישוב". ויקיפדיה
 
תשע"ו

מילון

אזור
אָזוֹר היא מועצה מקומית במחוז תל אביב בישראל, ליד כביש תל אביב-רמלה. הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1951. בראשות המועצה המקומית עומד אריה פכטר, יליד היישוב.

ואדי
נחל

ציטוטים

”הוואדי עלה על גדותיו“