מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

תלאות העלייה לישראל

סבא ואני מתעדים סיפור
הורי ביחד איתי ואחותי הגדולה במרוקו
בשנת 1956

משפחתי – זוג הורים ולהם ששה ילדים שאני השני לאחר אחותי הבכורה בת 9 ואני בן 7.

החיים במרקש שבמרוקו היו טובים ברמה מעל הממוצע התגוררנו בשכונה יוקרתית וטובה, אבי היה מתווך נדל"ן לחברה הגבוהה – שרים חברי פרלמנט ואישי ציבור חשובים בממשל המלך, אמי הייתה עקרת בית שהיו לה עוזרות ומשרתות וחיה כמו מלכה. יש לציין שאמי הייתה אשתו השנייה של אבי שהתגרש מאשתו הראשונה ולה 4 ילדים בנים.

הורי ביחד איתי ואחותי הגדולה במרוקו

העלייה לישראל

היציאה ממרוקו הייתה מתואמת עם אנשי הסוכנות ואבי וללא ידיעת אמי שהתנגדה לעלות לישראל למקום לא נודע ולהשאיר מאחור את החיים הטובים. יצאנו באישון לילה עם מטלטלים מנמלים ונופפנו לשלום למשרדו של אבי שהיה במרכז העיר עם מלא שולחנות וסוללה של טלפונים שהיו על השולחנות ששירתו את הפקידות שעבדו בשביל אבי. כמובן שעזבנו מבלי להודיע לאיש לא לשכנים ולא לעובדים הכל היה סודי והעליה נרקחה רק עם אנשי הסוכנות בתחילת העזיבה באותו לילה היה לנו קלקול ותקר באוטובוס שלקח אותנו למקום אחר בחופזה אל מחוץ לעיר למקום בטוח עד ליום שהעבירו אותנו למקום ריכוז העולים בעיר מרסי שבצרפת. במכלאות שבמרסי אמי חלתה ואושפזה כ 3 חודשים ואבי החסר אונים נאלץ לטפל בנו, 6 ילדים קטנים שכל יום הלביש לנו בגדים על בגדים קודמים מאחר ולא היה ביכולתו לטפל בנו מאחר שהוא לא היה בנוי למצב זה וללא ניסיון קודם בעבר.

אחותי הגדולה בת ה-9 ואני בן 7 עזרנו לאבי לשמור על האחים הקטנים ומדי יום הלכנו ברגל לבקר את אימנו בבית החולים. לקחנו לה דברים טובים ומזון טרי ומזין לאחר כשלושה חודשים כשאמי הבריאה לקחו אותנו לאנייה בשם "ארצה" לנמל חיפה שגם לאורך ההפלגה אי לא חשה בטוב. לאחר מיון ורישום בנמל חיפה חילקו לנו מזון בשקיות: לחמנייה, חלבה ותפוז לכל ילד ומשם נלקחנו במשאית ללא ספסלים למעברה בשדרות שבדרום ליד עזה, נחתנו שם בעיצומה של מלחמת קדש ומדי פעם נכנסנו לשוחות שנחפרו כדי לבנות עליהם שירותים חיצוניים זמניים.

שוכנו בפחונים מפח ב-20 מ"ר ל-8 נפשות, בלילה פורסים את המזרונים לשינה ובבוקר אוספים את המזרונים לערמה והופכים את המקום בפחון למטבח ושולחן אוכל וכך חוזר חלילה מידי יום ביומו . הכל מסביב היה בוץ ושלוליות שהקשו על חיים נורמטיביים. אמי תמיד התלוננה לאבי שעזבנו את החיים הטובים והגענו למדבר בתנאים לא נאותים לגדל בהם את הילדים.

בלילות הגברים ובניהם גם אבי שמרו על שכונת הפחונים ובלילה אחד אחד השומרים פלט כדור מרובהו ופגע בפחון שלנו. אבי התעורר בבהלה ובדק שכולנו שלמים ובריאים. אך אבי לא חש בטוב והובהל לבית חולים עם בעיות בליבו אשר סבל מליבו כל הזמן עד שהלך לעולמו בגיל 74. תנאי הדיור המשיכו להיות קשים ובלתי נסבלים עד שעברנו לשיכון של 60 מ'ר ל-8 נפשות.

תעסוקתו של אבי בקק"ל או בניסיון לעבוד בקידוחי נפט שבחלץ דבר זה לא צלח מאחר ואבי לא היה בנוי לא פיזי ולא מנטלי לעבודות מסוג זה. לבסוף המפלגה שהשתייך אילה באילוץ וכנגד רצונו מפלגת מפאי לפחות דאגו לו להיות סוכן עם חנות של חברת "אתא" חברה להלבשה שמיקומה היה באזור קריית אתא וזו הייתה הפרנסה היחידה לכלכל 8 נפשות.

מאחר והילדים גדלו, אמי יכלה לצאת לעבודה כדי לעזור בפרנסת הבית. אמי עבדה במפעל "עוף קור" בשער הנגב, בשנת 1959 נולדה לנו אחות נוספת ובשנת 1961 נולדה עוד בת אחותנו הקטנה ובת הזקונים וסה"כ 10 נפשות בשיכון של 60 מטר מ"ר הכולל 2 חדרים ופינת אוכל. שלושת הבנים גרו בחדר אחד, 5 הבנות בחדר נוסף וההורים ישנו בפינת האוכל עד שבנו להם עוד חדר מעמידר.

הילדות בשכונה חסרת תשתיות ומגרשי משחקים הייתה קשה ובלתי נסבלת  ללא שפה וקשיי קליטה רבים. אמי תמיד התלוננה לאבי שהוא רקח עם הסוכנות את העלייה לישראל ולבסוף הביאו אותנו לאזור כזה מוזנח ושומם בגבול עזה.

לאחר כמה שנים הילדות והנערות התחילו להיות מעניינים ומלאים במעש, ביצירת משחקים מעשי ידנו שהיו באותם זמנים, בעבודה עצמית ובחומרים ממוחזרים וללא עלות של כסף אשר בזמנו לא היה בהישג יד, הפרנסה הייתה מועטה ובקושי הספיקה לאוכל ומלבוש.

ישיבה תיכונית בנתיבות

שם משפחתי היה בוזגלו וזה הפריע לי אישית הן בנערותי והן בהיותי חייל. תמיד היו בדיחות והסיפורים בעיתון במחנה בצה"ל וברחוב הציבורי.

בשנת 1974 נישאתי לאשתי הירושלמית בירושלים ששם שירתתי במשטרת ישראל. ובשנת 1977 שיניתי את שם משפחתי לבזק ואת שמי הפרטי מסמי לשמואל שמי המקורי.

היום אני גמלאי של משטרת ישראל, שירתתי בארגון זה 30 שנה שמתוכם 25 שנה בשיטור הימי בנמל חיפה – במשמר החופים.

כיום אני אבא לארבעה ילדים שלושה בנים ובת אחת וסבא לשישה נכדים.

הזוית האישית

אני וסבא שמואל בתכנית הקשר הרב דורי

מילון

ארצה
שם של אוניית מעפילים

ציטוטים

”אין ציטוט“