מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

תיק הבד הרקום של אמא

דליה וליהי
בחתונה
תיק הבד הרקום - סמל לנחישות וכוח רצון

ההורים שלי נולדו בתימן, וגדלו בעיר תעז. החיים בתימן היו מאוד קשים,המדינה הייתה ועדיין נחשלת, היהודים היו מיעוט בקרב האוכלוסייה המוסלמית העויינת.הבנות נאלצו להינשא בגיל צעיר על מנת שלא ייחטפו ויתאסלמו ע"י שכניהם. כל פעם נחתו גזרות חדשות וקשות על היהודים שניסו לשמור על דתם בכל מחיר.
 
חייהן של הבנות בתימן
הבנות היהודיות נישאו בגיל צעיר ועבדו עבודות קשות. אמי נישאה יחסית מבוגרת בגיל 18. היא עזרה לאימה בכל עבודות משק הבית ובטיפול באחיה הקטנים.בתימן לא היו מים זורמים ואמי הייתה יום יום הולכת לשאוב מים מהבאר, ממש כמו בתקופת התנ"ך.
הלמידה ב"חדר"
המקום היחידי בו למדו היה ה"חדר". רק בנים מגיל 4 יכלו ללמוד ב"חדר" ולמורה קראו "מורי". ב"חדר" היה מחסור בספרים ולכן, הילדים נאלצו ללמוד בקבוצות קטנות ישובים סביב שולחן ולומדים מספר אחד, וכן ידעו לקרוא "הפוך".אם הילדים טעו באיות, בקריאה,הם "חטפו" מכות באצבעות .
 
בשנת 1948 עלתה אמי לארץ עם אחי הגדול. לאחר שנה הצטרף אליה אבי.
הם עלו לארץ מתוך אהבה לארץ אבותינו,ואף נישקו את האדמה כשהגיעו לארץ.
 
תחילה אמי גרה עם אחי במעברה ברמלה.וכשאבי עלה לאחר שנה עם אמו, התאחדה המשפחה ועברה להתגורר באבן יהודה בשכונת עין יעקב.
אבי עבד כל חייו עד יציאתו לגמלאות בפרדסים בסביבה בקטיף, בהשקיה וכיוצא בזה.
אמי לעומת זאת עבדה גם בבית וגם בחוץ.
בתקופה ההיא החלו ביוזמה להנחלת השכלה למבוגרים.אימי שמעה על כך והיא החליטה ללא היסוס להצטרף וללמוד קרוא וכתוב. אבי לא עודד את אימי, הוא לא האמין שביכולתה ללמוד בגיל מבוגר יחד עם כל התנאים הקשים וגידול המשפחה.
 
בדרך אל האושר
אימי הייתה אישה חכמה ועצמאית, היא הקדימה את זמנה בהמון מובנים, בראייה לאחור היא הייתה פמיניסטית, לוחמת זכויות האישה, היא ידעה שבזכות הידע היא תהיה יותר עצמאית.בנוסף היציאה מהבית ללימוד הקריאה והכתיבה תרמה לה בדברים נוספים: היא זכתה לזמן חופשי לעצמה ,מחברתן של נשים בלימודים וגם מטיולים שנערכו במסגרת זו.
היא הוכיחה לאבי שאין דבר העומד בפני הרצון. ידעה קרוא וכתוב ונהנתה לכתוב מכתבים לאחי המתגורר בארה"ב.
הנחישות וכוח הרצון
לעיתים הייתי עוזרת לאימי בשיעורי הבית. זכור לי שיום אחד שאלתי, "אמא, מדוע לא למדת בבית הספר?" אמי השיבה שבתימן,  ארץ הולדתה, הבנות לא הורשו ללמוד, תפקידן היה לטפל במטלות הבית שהיו מאוד קשות. בתימן לא היו מים זורמים, אימי שאבה מים מהבאר, הבעירה אש מהעצים,אפתה פיתות בתנור מחימר שבנו ליד הבית ובנוסף לכל  טיפלה באחיה הקטנים. 
תיק הבד סמל לנחישות 
הרצון של אמי ללמוד היה מאוד חזק, על אף כל הקשיים שהיו לה היא התעקשה ללמוד ואף נהנתה מלימודיה. תוך כדי לימודיה של אימי התחזק הקשר בינינו הילדים לבינה, עזרנו לה בשיעורי הבית גם נהנינו מזמן איכות איתה וגם נחשפנו לחיים שלה בתימן.בנוסף, כיום אני מבינה את אמי ממרחק של שנים שעם כל הקושי שבלימודים, בנוסף להשגת המטרה ידיעת קרוא וכתוב, היא נהנתה מזמן איכות לעצמה, הכירה חברות, נהנתה מפעילויות כגון טיולים דרך הלימודים.אני זוכרת את תיק הבד שאימי תפרה ורקמה עליו את שמה במאמצים רבים (היה זה כשרק החלה את הלימודים) והוסיפה פרחים צבעוניים. בתיק הניחה את חוברת הלימודים שנקראה "שער למתחיל", את כלי הכתיבה והמחברות. מהלימודים הייתה חוזרת קורנת מאושר. היא דאגה להניח את התיק גבוה בספרייה ליד ספרי הקודש כדי ש"לא ילך לאיבוד". 
היום אני מבינה שהיא התייחסה בכבוד גדול ובחרדת קודש ללימודיה וגם בשמחה רבה.בזכות לימודיה ידעה קרוא וכתוב, כתבה מכתבים לאחי המתגורר בחו"ל .כמו-כן  בהיותה אישה דתייה , עסקה בקריאת תהילים יומיומית,בערוב ימיה כשכל ילדיה "פרחו מהקן" וגם כשנותרה לבדה לאחר שאבי ניפטר. לימודיה של אימי מסמלים עבורי סמל לנחישות וכוח רצון, שעל אף כל הקשיים שניצבו בפנייה היא הגשימה את חלומה.

מילון

"שער למתחיל"
שבועון חדשות בעברית קלה. השם של חומרי הלימוד שניתנו לאימי

ציטוטים

” לימודי אימי הינם סמל לנחישות וכוח רצון, למרות כל הקשיים שניצבו היא הגשימה את חלומה.“