מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

תחנת המוניות הראשונה בארץ

שני עם סבתא עלי וסבא יצחק
עלי כילדה
ההיסטוריה של משפחת סבובודה - מזרחי

הורי נולדו בצ'כיה, נישאו ב 1938 וברחו מפראג במרץ 1939, כשהנאצים פלשו לצ'כיה. אבי היה חבר
בתנועת הספורט "הגיבור" ומכיוון שהיה ציוני החליט לעלות לארץ. הורי ניסו לשכנע את משפחותיהם לעלות
יחד איתם, אולם הם לא ראו צורך בכך כי הם היו בטוחים שלא יקרה שום דבר.
לצערי כל משפחתנו, מלבד שתי דודות, נספו בשואה. דודתי אחות אמי, זדנה (זיוה) שרדה את המחנות
והגיעה לארץ ב 1949, כשאני הייתי בת 7. היא נהגה לספר לי את כל מה שהיא עברה בשואה.
בכלל, היא סיפרה הרבה, אבל לצערי הרב לא רשמתי ולא הקלטתי אותה.
היא סיפרה לי שהיא נשלחה בהתחלה לגטו טרזין בצ'כיה ושם סידרו לה לעבוד במטבח ולכן, יחסית לאחרים, היה לה קצת יותר אוכל, והיא גם חילקה ממנו לחברים הקרובים שלה.
 
משם היא נשלחה לאושוויץ ושם עברה גם ניסויים של ד"ר מנגלה (וכנראה שבגלל זה לא נולדו לה ילדים).  אם אני זוכרת נכון, היא צעדה גם בצעדת המוות וניצלה רק בזכות חברה שעזרה לה. היא סיפרה גם שקליפות תפוחי אדמה היו ממש מעדן באותה תקופה. פעם, כשילדיי שאלו אותה אם היא צמה ביום כיפור, היא ענתה להם שהיא צמה 4 שנים וזה מספיק לכל החיים.
כל משפחתי נשלחה בהתחלה לגטו טרזין ומשם הלאה לאושוויץ ושם נספו (בערך בשנת 1942).
רק דוד אחד שלי נשלח לדכאו, כבר ב 1940 ושם נספה. דודתי נפטרה ב 1994. דודתי השנייה, אחות אבי, גרטה, נשארה לחיות בצ'כיה.
 
הורי עזבו את צ'כיה במרץ 1939, באונייה "פרוסולה" שהפליגה מהים השחור לכוון ארץ ישראל, בדרך האונייה עלתה על שרטון, והם נאלצו לעבור לאונייה אחרת – "טייגר היל". הפלגה ארכה כ- 6 חודשים. מכיוון שהם עלו בעליה בלתי חוקית, מעפילים, הבריטים תפסו אותם והעבירו אותם למחנה המעצר בעתלית, כאן שינו את שמותיהם הפרטיים על ידי הפקיד שרשם אותם. לאמי קראו הדה (הדויג) ושינו את שמה לחדוה ולאבי קראו ירוסלב ושמו שונה ליהושע. הורי לא אהבו את השמות שנתנו להם והם המשיכו לקרוא לעצמם בשמות שניתנו להם בילדותם. אמי חלתה עוד באוניה ולכן אושפזה בבית חולים "בסרפנד" (היום צריפין) ואבי שוחרר, מהמחנה בעתלית, בעזרתם של חבריו מאגודת ספורט מכבי חיפה.
 
לאחר מכן הם עברו לגור בחיפה. אני נולדתי ב- 1942 ולא נולדו לי אחים או אחיות (לצערי).
אבי הקים את תחנת המוניות 2525 שהייתה התחנה הראשונה בארץ ושירתה בעיקר את הבריטים ששלטו בארץ. לאחר מספר שנים הוא פתח עסק לשיווק מוצרי חלב של "טנא נוגה" ושל "מחלבות מאוחדות" (מפעלים שכבר לא קיימים היום). במקביל היה פעיל במכבי חיפה וגם היה מאמן נבחרת הכדור מים של מכבי חיפה.
 
למדתי 12 שנים, מכתה א' ועד י"ב, באותו בית ספר, "חוגים" בחיפה.  
אני זוכרת שביום הראשון ללימודים העמידו אותי בפינה, כי פטפטתי.
הייתי חברה בצופים בשבט הכרמל. מאד אהבתי את החבר'ה בצופים, את הפעולות והמדריכים ואת הטיולים ומחנות העבודה. היינו יוצאים לחודש, בחופש הגדול, לעבוד בקיבוץ בענפים השונים. אני זוכרת שעבדתי בבציר ענבים, בקטיף כותנה ובאיסוף תפוחי אדמה.
 
בצבא הייתי צפנית (העברת כיתוב לצופן). מאד לא אהבתי את התפקיד שלי ואחרי שנה עברתי לתפקיד אחר, קרוב יותר לבית.
 
אחרי הצבא, עבדתי שנה כדי להרוויח כסף עבור הלימודים ואז נרשמתי ללמוד באוניברסיטה בירושלים בחוג לביולוגיה וסיימתי תואר ראשון, אך לצערי מכורח הנסיבות לא עסקתי במקצוע זה.
בסוף שנת הלימודים השנייה, ב 9.9.1965, נישאתי לבעלי יצחק, שטרם סיים את לימודי המשפטים.
בחתונה שלנו , 1965

בחתונה שלנו , 1965
בשנת 1967 מיד אחרי מלחמת ששת הימים, נולד זיו, בנינו הבכור, שנולד בחודש השביעי. נלקחתי
לבית חולים ע"י חברים כי יצחק היה עדיין מגוייס למילואים לאחר מלחמת ששת הימים. הוא היה על החומות מסביב לירושלים, וכשהחברים שלנו באו לחפש אותו, כדי להודיע לו שאני בבית חולים, הם קראו, מלמטה, "מזרחי" אז ענו להם  שיש 5 וכשאמרו "יצחק מזרחי" אמרו שיש 3 ורק כשאמרו "יצחק מזרחי מקולנוע אוריון" מצאו אותו.
 
דפנה, אמה של שני, נולדה ב- 1970, ב- 1974 נולד ירון וב- 1979 נולד עודד. ב- 1968 עזבנו את ירושלים ועברנו לגור בהרצליה ושם הקמנו את המפעל הראשון שלנו לייצור מוצרים מפלסטיק (בעיקר פרזול לריהוט)
ב- 1970 פתחתי (יחד עם שותפים) בית מרקחת בכפר שמריהו.
ב -1978 מכרנו את בית המרקחת ואז קנינו מפעל לייצור שקיות ניילון, שם עבדתי יחד עם בעלי ומאז אנחנו עובדים יחד.
 
היום יש לנו מפעל למיחזור בקבוקי פלסטיק שנמצא בנאות חובב, בדרום, ואנחנו גם אוספים את הבקבוקים ששמים במיחזוריות, שמוצבות ברחובות הערים ואותם אנחנו ממחזרים. ב-1980 עברנו לגור
במבשרת ציון ושם גרנו עד 2008 ומשם עברנו לכפר טרומן ליד ההורים של שני. גם בנינו ירון ומשפחתו גרים בכפר טרומן. זיו גר בתל אביב ועודד נמצא כרגע בלונדון לרגל לימודי אשתו.
 
ב- 1999 דפנה, אמא של שני, התחתנה עם אביב בן יעקב ונולדו להם 3 ילדים: תומר (2002), שני (2004) ואלון (2006). זיו נישא לשרון ב- 2004 ונולדו לו 3 ילדים : איתי (2005), יעל (2010) ונעמי (2013).
ירון ואליאורה נישאו ב-2001 ונולדו להם 3 ילדים: שירה ודניאל (2004) וגלעד (2006). עודד ורונית נישאו
ב- 2007  וב-2013 נולד בנם הבכור- אורי.
 
ההיסטוריה של משפחת בעלי- יצחק מזרחי
 
חמשת האחים של משפחת סנקרי וביניהם סבי, הגיעו לירושלים בערך ב- 1860 מאורפה (בדרום מזרח
טורקיה). הם עסקו בצורפות זהב ובנו את הבצלים של הכנסייה הרוסית בהר הזיתים.  הם קנו משק חקלאי ביריחו  ועסקו בחקלאות והיו מראשוני מגדלי הבננות והמנגו.. אליעזר בן יהודה, מחיה השפה העברית, שהיה חבר של סבא שלי, שכנע אותו לעברת את שם משפחתו למזרחי.
 
הורי נישאו ב- 1922 בירושלים והיגרו לאמריקה (גרו לסרוגין בין ניו-יורק לפנמה). אחי הגדול נולד בניו-יורק ומיד לאחר מכן חזרו לירושלים, שם נולדו אחיי, אחיותיי ואני (ב 1940).
יצחק בילדותו

יצחק בילדותו

 

אבי היה ממייסדי ענף הקולנוע בישראל והוא בנה את קולנוע "אדיסון", "אוריון" ו"אורנע" בירושלים.
כמו כן, בנה את קולנוע "אוריון" בתל אביב וגם בחיפה. לפני מלחמת השחרור, עקב חיכוכים בין אחי הגדול  לחיילים בריטים, נאלצנו שוב לעזוב את הארץ וחזרנו מיד לאחר הקמת המדינה. עם שובנו לארץ עברנו לגור בחיפה ושם גרנו עד 1960.
 
ב -1956 נסעתי לפנימיה באנגליה שם סיימתי את לימודי התיכוניים. חזרתי לארץ לשרת בצבא ושירתתי בהנדסה קרבית. עם שיחרורי מהצבא נרשמתי ללימודי משפטים, ב -1962 וסיימתי את  לימודי ב- 1967.
את עלי אשתי הכרתי באחד מביקוריי בחיפה וכשהיא באה ללמוד באוניברסיטה בירושלים התחלנו לצאת יחד וכעבור שנתיים נשאנו (ב-1965).   
 

מילון

האונייה "טייגר היל"
טייגר היל הייתה אוניית המעפילים שהגיעה לארץ ישראל ב-1 בספטמבר 1939, היום בו פרצה מלחמת העולם השנייה.

ציטוטים

”והדרת פני זקן“