מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

תחנות בחיי מרוסיה ועד לקצרין

רעיה, רותם ועטרה במהלך עבודה
ארבעה דורות בקצרין
סיפור חייה של רעיה

נולדתי ברוסיה בשנת 1946. הילדה השלישית במשפחה. הייתי  בת חודשיים עם סיום מלחמת העולם השנייה ומשפחתי חזרה לפולין כדי למצוא ניצולים. משפחתי הייתה חמה ודואגת. מכיוון שאחרי השואה לא נשאר אף אחד ההורים לא דיברו על השואה ולכן היתה לי ילדות שמחה. גדלתי בפולין עד גיל 10 ולמדתי בבית ספר יהודי בידיש.

בשנת 1957 עליתי לארץ באוניה ששמה "ארצה". הבית הראשון שלי במולדת היה קיבוץ עברון, בנהריה. אחרי שנה ההורים עזבו את הקיבוץ ועברו ליפו. אהבתי ללמוד ולעשות ספורט למרות הקושי בשפה. הייתה לי ילדות שמחה.

img-20170328-wa0032

בצעירותי 

img-20170328-wa0035-614x1024

img-20170328-wa0033

לא למדתי בתיכון  מכיוון שהתיכון היה בתשלום. בבית היה קושי בשפה העברית ובפרנסה ויצאתי לעבוד בגיל 14.בגיל 14 כשקיבלתי את  השכר  הראשון קניתי כיריים של  גז כי אמי פחדה להשתמש בפתיליה. וזהו אירוע שזכור לי היטב.

רק בשנת 1975 כשהייתי אמא לשתי בנות יצאתי ללמוד בתיכון ערב. בתיכון גליתי את התנ"ך, מכיוון שאחרי המלחמה כל המשפחה של אבי נספתה בשואה ואבי אמר שאין אלוקים ולא הכניס תנ"ך הביתה. גם אהבתי ספרות. בקצרין הייתה לי משפחה. הגעתי לבקר אותה והתאהבתי במקום.

בשנת 1980 עברתי  לקצרין כי לא אהבתי את רעש העיר ורציתי לגדל את הבנות במקום שקט, יפה ובטוח.

 החיים בקצרין

.

img-20170328-wa0030

אני ובעלי

20170228_141556

המשפחה המורחבת

20170307_141055

בשנים  הראשונות היינו מעט תושבים. היתה שכונה אחת – "גמלא". לא היו כבישים, מדרכות ולא צמחיה הלכנו בתוך בוץ וכשהיו אסיפות במתנ"ס הראשון (שהיום הוא ה"כולל") היינו נכנסים עם נעלי בית כדי לא ללכלך.

היו מעט מאוד מקומות עבודה. אני התחלתי לעבוד בחנות של לילי שהייתה בית מלאכה לסריגים. לאחר פריצה במקום גנבו את כל הסריגים ולאחר מכן המקום הפך לחנות סדקית, מכשרי כתיבה ומתנות לרוב רמת הגולן. עבדתי בחנות עד 2009 ופרשתי לגמלאות.

בקצרין היה בית ספר אחד ששמו "גמלא" הוא היה במרכז הישוב. הכיתות היו קטנות, בערך 12 תלמידים. לא היו הרבה חוגים, היה מתנ"ס והספרייה הייתה בתוכו. הייתה מכולת אחת ובימי שישי היינו מחכים למשאית, כדי שתביא מצרכים, חלות לשבת ועיתונים. ומי שלא הגיע בזמן לא נשארו חלות ועיתונים. חלק תושבים באו מטעמים אידאולוגים והיו תושבים שהגיעו בגלל שרצו לחיות במקום שקט, נוף יפה ולגדל את הילדים באווירה כפרית. החיים היו ממש טובים. הילדים מאוד נהינו מהחופש שיכלו לבקר אצל חברים בלי דאגות.

img-20170328-wa0034

הזוית האישית

עטרה ורתם: הייתה חוויה מהנה וחשובה לנו מאוד.

רעיה: היה מאוד מעניין עם רתם ועטרה ולחזור 70 שנה לאחור ולתחנות שבחיי פולין, ישראל: קיבוץ עברון, יפו וקצרין. מאוד אהבנו את הישוב  קצרין ועדין אוהבים!

מילון

פטיליה
כלי בישול באמצאות נפט

ציטוטים

”מאוד אהבנו את קצרין ועדין אוהבים!“