מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

תולדות משפחת יקיר

אסתר ועדי יקיר
אסתר החיילת
אסתר הקטנה נולדה בסיביר במלחמה. משם נדדה ולבסוף הגיעה לארץ לאודים

ראשית משפחת בירמן ומוסקל

היו הייתה עירה על יד העיר לובלין שבפולניה בשם קראסניטשין למשפחת בירמן. היה בן בשם שמואל ולמשפחת מוסקאל היתה בת בשם איטה. הם התחתנו.

סבתא איטה

סבתא איטה לבית משפחת מוסקאל הכירה את סבא שמואל בירמן בעזרת שדכנית. הם התחתנו בשנת 1880  ונולדו להם שישה ילדים שלבכור קראו נתן אחריו נולד לייב אחריו נולדה חווה ועוד ילד שאני לא מכירה את שמו. לבת הצעירה  קראו בלומה. סבא שמואל גויס למלחמה שבין פולין לגרמניה (מלחמת העולם הראשונה) בשנת 1916 נולדה בלומה ושבועים לאחר הולדתה נהרג סבא שמואל.

סבתא איטה גידלה את ששת ילדיה היא היתה תופרת ומוכרת את הבגדים שהיא תפרה. ילדיה גדלו והתחתנו ונולדו להם ילדים פרט לבלומה שעדיין לא היתה נשואה. יתר ילדיה לא רצו לחפש מקלט כי חשבו שהיטלר לא יעשה להם רע .

סבתא איטה

רוחות מלחמה

למסע יצאו נתן אישתו נחמה וילדיהם שמואל הניה ופרץ וכן בלומה וסבתא איטה. האחים והאחיות האחרים לא רצו לברוח לרוסיה כי הם ציפו שיהיה להם טוב גם בפולין ולא יקרה להם כל רע.

הבריחה לרוסיה

בדרך לרוסיה סבתא בלומה הכירה את אריה פינגרהוט והם החליטו להתחתן. היה להם מאוד קשה בדרך במציאת מזון. האוכלוסייה המקומית לא עזרה להם והם נדדו ממקום למקום כדי למצוא מקום לגור בו ושאפשר גם לעבוד כדי להתפרנס .באותה תקופה הרבה אנשים סבלו ממש מרעב.

רוסיה

סבא אריה עבד בחטיבת עצים וסבתא בלומה עבדה בתפירה ובמסחר במוצרים שהיא תפרה. הכלכלי השתפר וכבר הם יכלו לעזור לאחרים.  בשנת 1941 נולדה רחל. לאחר שנתיים 1943 נולדתי אני אסתר בסיביר במקום שנקרא ספסק .בסיביר מזג האוויר הוא מאוד קשה הקור מגיעה למינוס 40 מעלות. סבא אריה וסבתא בלומה עבדו קשה וסבתא איטה טיפלה בילדים.

סוף המלחמה

בסוף המלחמה הרוסים הרשו לפליטים היהודים לחזור לארץ מוצאם. סבא אריה וסבתא בלומה וסבתא רבתא איטה יחד עם הדוד נתן ומשפחתו שגדלה עם עוד ילדה שקראו לה רחל, כולם החליטו לצאת לדרך ולחזור אל ארץ מוצאם פולין.

יציאה מרוסיה וחזרה לפולין

המשפחה המורחבת יצאה לכיוון פולין בדרך לא דרך. הדרך היתה ארוכה, וכשהגיעו לפולין הם ראו שהבתים שלהם הרוסים ואין להם מה לעשות בפולין. הם ניסו למצוא בני משפחה אך לא מצאו אף אחד והתושבים אמרו שהגרמנים אספו את כולם.

נסיעה לגרמניה

אחרי שהתאכזבו על כך שלא מצאו קרובי משפחה, היתה להם אפשרות לצאת מפולין ולהתקרב לארץ ישראל. הם נסעו לגרמניה במשאיות שעזרו לפליטים מאירופה לגרמניה, כתחנת ביניים בדרכם לארץ. הם הגיעו לגרמניה והם גרו במיבנים זמניים.  גרנו שם 3 שנים ההורים עסקו במיסחר ובילדות טיפלה סבתא איטה.

הנסיעה לצרפת ועלייה לישראל

מגרמניה המשפחה יצאה לצרפת, ושם גרנו במרסיי. סבתא בלומה עסקה בתפירה וסבא אריה עבד במיסחר. אחרי שנתיים הגיעה אנייה ובשמחה רבה עלינו עליה ושטנו לארץ ישראל. הגענו בחג הפורים בשנת 1948.

חיפה

הגענו לחיפה והתחלנו ההורים סבא אריה וסבתא בלומה התחילו לחפש קרובי משפחה.

המעברה

הגענו למעברת באר יעקב היו שם אוהלים וקצת צריפונים אנחנו קיבלנו אוהל וגרנו שם. אריה בלומה וסבתא איטה והילדות רחל ואסתר היו לנו שם הרבה ילדים והגיע מדריכה והיא לימדה אותנו קצת עברית.

באחד הימים פיתאום הופיע אח של אריה ששמו ישראל. והשמחה הייתה רבה. הוא סיפר שהוא נשוי ושהוא גר על יד תל אביב במקום שקוראים לו שיח מוניס. זה כפר ערבי נטוש והוא עזר לנו למצוא בית. הבית היה קודם אורוה של סוסים. שיפצנו אותה לבד והאורוה קיבלה צורה של בית.

בית הספר

אותי רשמו לבית ספר בשם הרואה לכיתה א' ורחל אחותי התחילה בכיתה ג'. אני לא רציתי ללכת לבית ספר וממש בכיתי ולא רציתי ללכת ללמוד. עם השנים אהבתי מאוד ללמוד היו לי הרבה חברים וחברות.

לאבא אריה הייתה חנות של גרוטאות בתל אביב אמא בלומה הייתה עוזרת במכירה וסבתא איטה עזרה לטפל בבנות.

 הבנות

מושב אודים

כשסימתי כיתה ח' עברנו דירה לאודים והתחלתי ללמוד בתיכון טצ'רניחובסקי בנתניה. אודים הייתה צעירה ולא מפותחת. עדיין לא היו עדיין כבישים ולא מבני ציבור. מאוד אהבתי את המגורים באודים והלימודים בתיכון. היו לי חברים באודים גדולים ממני שלמדו בבית ספר אורט בנתניה. בכיתה י' עזבתי את התיכון והשלמתי בגרויות לבד. למדתי בבית הספר  בהדרכת נוער והדרכתי בנוער העובד והלומד.

סבא אריה בשנת 1956 באודים

צבא

התגייסתי לצבא והייתי חובשת  בבסיס קליטה ומיון. הייתי חיילת מצטיינת אצל נשיא המדינה ביום העצמאות. אהבתי מאוד את השרות הצבאי. בצבא הכרתי את מוריס יקיר.

משפחת יקיר

סבתא איטה נפטרה בשנת 1962 בבאר יעקב ונקברה ברמלה.

אחרי הצבא התחתנתי עם מוריס יקיר וגרנו בפתח תקווה. בפתח תקווה נולדו שלושת הילדים שלנו: גיל, רמי ואיתן. בשנת 1978 חזרנו לאודים. אודים כבר הייתה מפותחת ומתקדמת.

צילום מיום חתונתנו

הילדים גדלו וגם הם התחתנו, כולם גרים באודים: לגיל וסמדר שלוש בנות. לרמי ומרב ארבעה ילדים. לאיתן וורד שלושה בנים.

מוריס ואני פנסיונרים. יש לנו לול תרנגולות לביצים. היום אני פסלת וממשיכה לעבוד בחינוך המיוחד, ואני עוסקת גם בתחרת סלילים. הנכדים מאוד מוכשרים והם אוהבים לבוא ולעבוד איתי בסדנת הפיסול.

צילום משפחתי

המצגת שלנו

הזוית האישית

אסתר יקיר: ועכשיו אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי בעזרת עדי בתם הצעירה של גיל וסמדר יקיר.

מילון

אודים
אוּדִים הוא מושב הנמצא מדרום לנתניה ומשתייך למועצה אזורית חוף השרון. זהו היישוב היהודי הראשון שהוקם בישראל לאחר קום המדינה. כיום מתגוררים במושב כ-1,200 תושבים.

ציטוטים

”אני מאוד קשורה לעדי והקשר התחזק מאוד בתכנית הקשר הרב דורי והאהבה בינינו התפתחה מאוד מאוד.“