מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

תולדות משפחת זיגל

סבתא מירי זיגל וישי לבנטל בקשר הרב דורי
סבתא מירי עם בתה אסנת לבנטל אמא של ישי
זיגל הישר והגיבור

תולדות משפחת זיגל

שמי ישי לבנטל, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי. הורי הינם בנימין לבנטל (בנג'י) ואסנת גולדשמידט לבנטל (אוסי), שהינה בתה של סבתי מרים זיגל גולדשמידט (מירי), שעליה ועל משפחתה ברצוני לספר.

סבתי מירי נולדה להוריה בנימין זיגל (סבא בן) ונחמה זיגל לבית גלומב (סבתא נחמה) בעיר שטטין בפולין (שמקודם היתה בשטח גרמניה ונקראה שצ'צין) בתאריך 9.10.1947. אחותה פנינה נולדה בישראל וחיה בארה"ב.

הוריה של סבתי, שנולדו גם הם בפולין, בשנת 1922, היו בני 17 שנים כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה בתאריך 30.9.1939, וכל אחד מהם הצליח לברוח מעירו – הוא, סבא בן מהעיר קנצ'וגה וסבתא נחמה מהעיר גרבוביץ, (שתיהן במזרח פולין) לאוקראינה.

סבא בן וסבתא נחמה נפגשו במקרה ברכבת רוסית שהובילה אותם ואחרים במשך ימים לאזור רחוק ברוסיה. במהלך הנסיעה קיבלו מספר נוסעים תפקידים של ראשי קבוצות, וביניהם גם סבא בן, שהיה אז כבר מגויס לצבא האדום ברוסיה וסבתא נחמה שנשלחה לתפקיד בעיר אחרת ע"י רוסיה. בין היתר היו ראשי הקבוצות אחראים על חלוקת ארוחות, כ"א לקבוצתו. סבא בן היה שובב גדול וניסה להתחכם, ונעמד בתור לפני סבתא נחמה, למרות שהיא הייתה בתור לפניו, והיא לא נתנה לו לעקוף אותה. כנראה שעזותה וחוצפתה" מצאו חן בעיני סבא בן והוא שמר קשר עם סבתא נחמה וחיזר אחריה עד שנשא אותה לאישה בשנת 1945. הנוכחים בחתונה היו רק החתן והכלה, אבי הכלה ואחד מאחיה שנותרו בחיים וזוג שכנים. בתום המלחמה התברר כי האב והאח הנ"ל של סבתא נחמה היו השרידים היחידים מבני משפחות גלומב וזיגל (בנוסף לשתי אחיות של סבא בן שהגיעו לשוויץ וארה"ב לפני המלחמה.

שבועיים אחרי החתונה נשלח סבא בן ע"י הצבא האדום להילחם נגד הגרמנים בזירת הקרב בברלין, ולא חזר כלל הביתה, והקשר עם סבתא נחמה התקיים בעזרת משלוח מכתבים מדי חודש. משסבתא נחמה לא קיבלה 3 חודשים מכתבים מסבא בן, היא פנתה לברר במשרד הדואר את סיבת העיכוב. למזלה עמד בתור מאחוריה קצין גבוה שראה מעבר כתפה שהיא מחזיקה בידה מכתב שבו מופיע שמו של זיגל. הקצין פנה לנחמה ושאל אותה מה הקשר שלה עם זיגל, והיא ענתה לו "מה זאת אומרת, הוא בעלי" ואז נשאלה האם היה לה לאחרונה קשר עם זיגל והיא ענתה לו שלא שמעה ממנו מזה 3 חודשים. הקצין אמר לה לא לדאוג אבל זיגל נפצע במלחמה ונמצא כבר כמה חודשים בבית חולים שהקצין הגבוה היה מאושפז בו גם כן, והציע לה להצטרף אליו כדי שתבקר אותו יחד עמו, כאשר יסיים את ענייניו בדואר. זה היה מזל גדול כי אם הם לא היו נפגשים בדואר, לא הייתה סבתי מירי נולדת לבן ונחמה.

עם תום המלחמה סבא בן וסבתא נחמה חזרו לפולין כדי לאתר את בני משפחתם, ולדאבונם נוכחו כי איש לא נותר בחיים. סבתא נחמה איבדה את אמה, סבתה, אחות סבתה, 3 אחיה ואחותה הקטנה. חקירתם של בן ונחמה העלתה שכל משפחתה של נחמה נהרגו בשואה. סבא בן איבד את הוריו ואת אחותו הקטנה. למעשה הוריו של סבא בן החזיקו על גופם כדורי רעל לשעת חירום. כשהנאצים הגיעו לביתם הם אמרו לנאצים שיש להם בן במזרח והוא ינקום בהם את מותם, ובלעו את כדורי הרעל ולא נפלו חיים בידי הנאצים.

חקירתם של בן ונחמה העלתה כי גורלם של בני משפחת גלומב היה גרוע יותר. הם נתפסו על ידי הנאצים ונספו במחנות ההשמדה.

במהלך המלחמה הגיע סבא בן לדרגה גבוהה המקבילה לתת-אלוף מכיוון שהחליף מדי פעם קצינים שנפלו בקרבות (במיוחד הרוסים, שנהגו לשתות בערבים, לאחר תום יום הלחימה כמויות רבות של וודקה וביום הלחימה היו שיכורים לחלוטין.) סבא בן זכה בשלושה עשר מדליות רוסיות ופולניות, כולל 2 אותות צלב גיבור פולין (האות הגבוה ביותר במלחמה, בה חולקו כ-22 אותות כאלה ליהודים או בכלל). סבא בן המשיך בשירותו בצבא הפולני לאחר המלחמה, בין היתר כסגן מפקד בי"ס לקצינים ואחר כך  כמפקד, תקופה בה ניצל מניסיון לרצחו. לא היה זה הניסיון היחיד להתנקש בחייו. בשלב מאוחר יותר הציע הצבא לסבא בן לשמש כנספח צבאי של פולין בוינה. התנאי של הצבא היה שאשתו תישאר בפולין כמה חודשים לאחר נסיעתו לוינה ואחר כך תצטרף אליו (כנראה מפחד השלטונות לעריקתו מפולין אם אשתו תצטרף אליו מלכתחילה). משסבתא נחמה שמעה זאת פרצה בבכי ואמרה לסבא בן שמספיק לה שנאלצה להמתין לו שנתיים ללא כל פגישה לאחר חתונתם, ואינה מוכנה להיפרד ממנו שוב.

לאור כך החליט סבא בן לדחות את ההצעה, ומאחר ששמע שמתנהלת מלחמה בארץ ישראל, החליט לעזוב את פולין ולהתנדב לעלות ארצה עם מח"ל ולהצטרף לכוחות הנלחמים על עצמאותה, אך הגיע ארצה עם אשתו ההרה (עם דודתי פנינה, שנולדה כבר בארץ) ועם סבתא מירי שהייתה כבר בת שנה כשעזבו את פולין.

בארץ פנה סבא בן לצה"ל  ובקש להתגייס לשורותיו. שם נשאל אם הוא בעל משפחה, מכיוון שהשירות בו היה בהתנדבות וללא תשלום. מששמעו כי הינו נשוי ואב לבת, ומצפה שניה, הוצע לו להתנדב למשטרה, בה משרתים בשכר, וכך הגיע סבא בנימין זיגל לשורות המשטרה, בה שרת 39 שנים עד צאתו לגמלאות, תחילה במחלקה א' של משמר הגבול ואח"כ כחוקר במשטרה. במהלך שירותו הקים את יאח"ה – יחידה ארצית לחקירות הונאה, ועמד בראשה שנים ארוכות  ופעל במסירות בחקירות של אנשי ממשל, אנשי עסקים וממון ונושאי משרות ציבוריות ידועים, שסרחו, ורק הזכרת שמו הפחידה את השומעים, במיוחד אלה שהייתה להם סיבה לפחד. מאידך זכה סבא בן להוקרה רבה ושמו עלה בארץ כאיש ישר וחוקר מצטיין. בשנת עבודתו האחרונה במשטרה, טרם יציאתו לגמלאות  קבל דרגת ניצב ושרת כאב בית הדין המשמעתי של המשטרה.

סבא בן היה גם איש חרוץ, שהספיק ללמוד משפטים בשנות החמישים בשיעורי ערב וקיבל תואר של עורך דין. במקצועו זה עבד לאחר צאתו לגמלאות ביחד עם בתו, סבתי מירי, עד יום מותו.

בחייו, בעת שירותו בתחנת המשטרה ברחוב דיזינגוף, בנוסף לספר שנכתב עליו, הונצח סבא בן גם על ידי מסעדה שנפתחה בסמוך לתחנה, ונקראה "זיגל", וכן במוזיאון להנצחת לוחמים יהודים נגד הנאצים במלחמת העולם השנייה, הנמצא בלטרון, בתמונה בה הינו מופיע במדיו רוכב על גב סוס, בהיותו בחיל הפרשים בפולין.

כריכת הספר "זיגל"

מאחר שסבא בן שירת גם במשמר הגבול, ובשנותיו האחרונות יעץ כעו"ד מתנדב לעמותה, הוא הונצח בתמונה התלויה, יחד עם תמונות של אישים נוספים, על קיר עמותת הכומתות הירוקות הנמצאת בבסיס בוואדי ערה.

כאן מונצח סבא בן ע"י משטרת ישראל, עם דורות עמיתיו, בבית הדין המשמעתי של המשטרה.

מאלבום התמונות

הזוית האישית

מרים זיגל: כבתם של בנימין ונחמה זיגל ששניהם עברו את השואה ואיבדו את רוב משפחותיהם, ו"בילו" את מלחמת העולם השניה בצבא הרוסי והפולני (אבי) ובמחנות עבודה בסיביר (אמי) הושפעתי מהם. שרתתי בצה"ל, בערבים למדתי משפטים באוניברסיטה העברית, לאחר שחרור מצה"ל עבדתי במשרד האוצר כחוקרת מס הכנסה. עם תום לימודי התמחיתי בפרקליטות הפלילית עד שהפכתי לאם פתחתי משרד עורכי דין עצמאי קרוב יותר למקום מגורינו אליו הצטרפו אבי עם יציאתו לפנסיה מהמשטרה, בתי אסנת ולאחרונה גם חתני בנג'י, בעלה של אסנת והוריו של ישי לבנטל. הנני גאה בכך שירשתי את אופיים של הורי המנוחים.

משרד עורכי דין של סבתי והורי

 

מילון

גבורה
מעלה אנושית המתבטאת לרוב בעשיית, או נכונות לעשיית, מעשי אומץ אל מול סכנות ותוך הקרבה עצמית.

ציטוטים

”גבורה במלחה"ע ה-2 ויושר בלתי נלאה כניצב במשטרת ישראל שהקים את היחידה הארצית לחקירות הונאה.“