מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

תולדות משפחת וואחש (אריה) – ג'ראפי

דליה ותאיר בתכנית הקשר הרב דורי
דליה בעברה
המשפחה שלי

שמי דליה ג'רפי. אבא שלי התחתן עם שש נשים ולא היו לו ילדים. אמא שלי היא היחידה שילדה לו  חמישה ילדים. אמא שלי הייתה בת ארבע עשרה כשהיא התחתנה עם אבא שלי שהיה אז בן שבעים וחמש. אני הייתי השנייה מבין הילדים.

גרנו בתימן בעותמת בעדן, דרום תימן. ההורים שלי היו חקלאים, גידלו חיטה ועוד דברים לפי עונות השנה. הם חילקו את האדמה שלהם לשניים, חצי הוקדש לנצרכים ומהחצי השני הם התפרנסו. בחצי של האדמה הם בנו בית מדרש ובית כנסת לכל מי שרצה לבוא, בעיקר עניים שהיו מגיעים ועשירי העיר היו מכינים להם אוכל.

מכיוון שאבא שלי היה ערירי עד גיל מאוד מבוגר, תבעו ממנו את האדמות ואת הרכוש. שלוש שנים לפני שאבא נפטר הוא מצא את הקושן (נייר הטאבו) וזכה במשפט. למרות שהוא זכה, הכסף שלו נגמר בעקבות המשפט. אמא שלי המשיכה לפרנס את כולם, היא רקמה ותפרה ועיבדה את השדות.

כשאמא שלי הלכה ללדת את הילד האחרון והיה צריך לשמור על השדות, בנו לי עמדת שמירה, עמדתי בפנים עם חורים שאוכל לראות את השדות, אם מישהו היה נכנס לשדות הייתי צועקת והם היו נבהלים ובורחים.

אמא שלי נשארה לבד עם ילדים קטנים והחשש היה שהגויים ירצו לקחת את הילדים או שילשינו לאימאם המקומי. איימו על אמא שלי ובית הכנסת היה צריך לשלם כופר.

ביום שישי אחד אפילו שהאוכל כבר היה בתוך התנור, ברחנו מהבית למקלט מתחת לבית השכנים עד מוצאי שבת. כל השכנות הכינו אוכל יבש שיהיה לנו עד שנגיע לעדן, עיר שהייתה בשלטון הבריטים. בעדן נשארו חודש שלם.

ב 9.9.1948 עלינו במבצע "כנפי נשרים" לארץ ישראל. הגענו למחנה קליטה "בית ליד" שליד נתניה, בכל אוהל שיכנו שלוש משפחות.

אחי הקטן, היה בן שנה וחצי, כשנכווה בישבן נלקח לבית חולים כדי לבדוק אותו. אימי הלכה כל יום לבקר אותו ולהניק אותו. ביום הרביעי כשאמא שלי הלכה אמרו לה שבנה מת. אמא שלי נכנסה לדיכאון עד שנולדו הנכדים.

אימי התחתנה בשנית וילדה עוד שלושה ילדים. אני הייתי בת עשר כשנולדו אחיי הקטנים, אני הייתי המיילדת והמטפלת של האחים שלי. אמא שלי הייתה מדממת והייתי מכינה לה הרבה מרקים כדי להחזיר לה נוזלים לגוף.

התחלתי ללכת לבית הספר ב"אשתאול", אבל מכיוון שהייתה לי בעיה בעין לא הלכתי לבית הספר במשך שנה וחצי ולמעשה התחלתי את לימודיי בכיתה ג'.הקפיצו אותי לכיתה ה' כי הפגנתי כישורים וחכמה מרובה. לאחר מכן הלכתי ללמוד בגבעת וושינגטון, הייתי במחזור הראשון בתיכון האזורי שם.

הכרתי הרבה בחורים עד שהכרתי את בעלי שגם הוא היה יתום, שהיה בקבוצת חברים שהכרתי, ישבנו יחד והתווכחנו עד לב השמיים. זה היה הדייט הראשון שלנו.

התחתנו ב 11.11.1968 ברחובות – חנכנו את אולמי הדרום. עברנו להתגורר בקריית עקרון כי אח של בעלי גר שם. נולדו לנו חמישה ילדים ואחד מהם נפטר. יש לי שני בנים ושתי בנות. זכיתי בשלשה עשר נכדים.

תמונות משפחה מעברה של דליה

 

תמונה שצולמה במהלך תכנית הקשר הרב דורי

 

הזוית האישית

דליה: "אלוקים עוזר תמיד".

מילון

אימאם
מנהיג מקומי

ציטוטים

”אלוקים עוזר תמיד“