מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

תולדות משפחת אל-ישיב/שמעוני

ירדן וסבתא אביבה במסגרת התכנית
ירדן ואביבה
מתוניסיה לארץ ישראל

שלום, שמי ירדן אל-ישיב ואני עוזר לסבתי לכתוב את סיפור משפחתנו.

"שמי אביבה, נולדתי בתאריך 24 באוקטובר תוניסיה בשנת 1943, במהלך המלחמה ופלישת בנות הברית לצפון אפריקה. אני נכדה ליהושע ושרה שמעוני שלהם היו שמונה בנים, ארבעה  מהם אדמונים וארבעה שחורי שיער. אבי שמעון היה הילד השביעי במספר, אדמוני, נגר במקצועו כמו אביו לפניו. אבי שמעון שמעוני יליד מרץ שנת 1917. מצד אמי מטילדה אני נכדה לחי ומייחה אטל, סוחר בדים שהסתובב ברחבי טוניסיה למכור את מרכולתו. הם נישאו בשנת 1942 במהלך מלחמת העולם השנייה כאשר הגרמנים היו בפתח ונולדו להם שלושה ילדים, אמי מטילדה הצעירה מביניהם.

אבי נלקח לעבודות כפיה ובניית מסילות רכבת כהכנה למחנות השמדה של יהודי תוניסיה. החיים היו מאוד קשים ליהודים, הגברים נותקו מהבית והנשים נשארו מאחור ותנאי המחייה היו קשים מנשוא. בתוניסיה הספקתי ללמוד בבית ספר אליאנס שתי כיתות במשטר נוקשה וקפדני. למשל, על טעויות, איחורים וחוסר משמעת הוטלו על התלמידים עונשים כגון עמידה בפינת הכיתה או מכות בסרגל או מקל על כפות הידיים .

העלייה לארץ והקשיים

לארץ עלינו באנייה בחורף שנת 1951, זוג הורים עם ארבע בנות, בדרכנו ארצה שהינו במחנה מעבר במרסי שבדרום צרפת. ההורים הורשו לקחת מעט ביגוד, סה"כ שתי מזוודות בלבד. שאר הרכוש, הנגרייה של אבי והבית, נשארו מאחור. עלינו לארץ ישר למחנה מעבר בעתלית ומשם במשאית למושב עזריקם ליד באר טוביה. אבי עבד כנגר ואמי עסקה בעבודות תפירה. אבי נעדר מהבית שבועות שלמים. לאמי המעבר לארץ היה מאוד קשה וממושב עזריקם נאלצו הוריי לעבור ללוד לבית ערבי, משם ליבנה, ולבסוף קבעו את ביתם בנס ציונה. המשפחה גדלה בעוד שלושה ילדים: נוספו יוחנן הבן היחיד ועוד שתי בנות, סך הכל שבעה ילדים, כאשר אבי היה המפרנס היחיד. אמי הייתה חולת לב והמצב הכלכלי היה קשה. בתקופת הצנע הוריי נאלצו לחיות על הקצבות של אוכל ומוצרי יסוד  שחולקו בצורת תלושי מזון שבקושי הספיקו לכלכלת המשפחה. בשר הגיע לשולחן המשפחה רק בסופי שבוע, עיקר התזונה הייתה לחם ומרגרינה.

לנס ציונה הגיעה המשפחה בקיץ שנת 1954, לבית ערבי בכפר סרפד אל חרב (לפני קום המדינה) – לעתיד יד אליעזר, ואני שובצתי לכתה ד' למרות גילי הבוגר. בכתה ד' פגשתי לראשונה את נתנאל אליאסי, שיהיה בעתיד בעלי ואב ילדיי. למדתי בבית ספר ממלכתי ג' שלוש כיתות ובגלל מיעוט בתלמידים עברנו לממלכתי ב'. כמו כן למדתי בתיכון גימנסיה ריאלית בראשון לציון מאחר ולא היה בית ספר תיכון בנס ציונה.

החינוך בבית אבי היה נוקשה, לא הורשתי להשתתף בפעילות חברתית כמו נוער עובד, צופים, מסיבות כיתה והיה לי חוסר רב בפעילות חברתית והתחברות לבני כיתתי. בתום שתי כיתות לימוד בתיכון נאלצתי לצאת לעבודה כדי לעזור בפרנסת הבית .עבדתי בעבודות עונתיות כמו בוטנים, כותנה וקטיף הדרים. במקביל לעבודה למדתי מזכירות והנהלת חשבונות.

סבא נתי-נתנאל אל-ישיב

נתנאל נולד ביולי שנת 1943 בסננדז בצפון אירן בחבל הכורדי ליוכבד ואשר אליאסי ולו שבעה אחים נוספים. נתי ומשפחתו עלו ארצה בשנת 1952 ושוכנו בזרנוגה ליד רחובות, ובשנת 1954 עברה המשפחה לנס ציונה. את נתי – נתנאל פגשתי לראשונה בכתה ד' ומפה המשיכו חיינו. גרנו באותה שכונה בנס ציונה ובתום בית הספר העממי שהיה מורכב משמונה כיתות, דרכנו נפרדו. נתי המשיך ללמוד בבית הספר הטכני של חיל האוויר וכל מטרתו היא לשרת בחיל האוויר של צה"ל. סבא נתי שירת בצה"ל כ-25 שנה ומשם עבד כ-23 שנה בתעשייה אווירית ופרש לגימלאות.

החיבור החדש שלי עם נתי

לאחר נתק של כמה שנים, בשנת 1974 חודש הקשר עם ידידי נתי משכבר הימים. בנתים נתי התאלמן מאשתו שנפטרה מלוקמיה והשאירה ילד בן תשעה חודשים בשם רביב, אותו אימצתי כבן כשנישאתי לנתי. בספטמבר 1974 .בדצמבר שנת 1975 נולד אלדד ובאפריל שנת 1978 נועם. שלושת הבנים למדו בבתי ספר בנס ציונה, בבית ספר ראשונים שקד ותיכון נס ציונה. בשנת 1987 פרשתי מעבודתי בכדורעף והתחלתי לעבוד בקאנטרי של ההסתדרות בנס ציונה ובהמשך בראשון לציון עד למועד פרישתי לגימלאות בשנת 2003. מאז פרישתנו לגמלאות נתי ואנוכי אוהבי טיולים, יצאנו לטייל בעולם והיינו עד כה בחמש היבשות: במזרח ובמערב ולאחרונה התחלנו לשתף את הנכדים בטיולים: היינו עם הנכדים בצרפת, שוויץ, גרמניה, בלגיה, הולנד וצפון ספרד. אנחנו מקווים להמשיך לטייל עם הנכדים והמשפחה ולבלות בחברתם כמה שיותר

גאווה לבית משפחת אל-ישיב

רביב

בתום 12 שנות לימוד שירת רביב כקצין בשלישות ומשם המשיך ללימודי כלכלה בפקולטה ברחובות והמשיך לתואר שני במינהל עסקים. בשנת 1998 נישא רביב לשולי לבית פרץ ובשנת 2000 נולדה ליהי הבת הבכורה, היום חיילת בצהל. אחריה נולד תומר, היום בן 17, שגיא בן 13 והצעירה בחבורה – שני בת 9. הם עדיין תלמידים. רביב והמשפחה גרים בנס ציונה לא רחוק מביתנו.

אלדד סיים 12 שנות לימוד, התגייס לצה"ל ושובץ למשמר הגבול ביחידה מובחרת. בתום השירות הצבאי כקצין עבד תקופה קצרה בהיי טק, התגייס למשטרת ישראל. במקביל לשירות במשטרה אלדד למד תואר ראשון בקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן וכן תואר שני באוניברסיטת חיפה. אלדד נישא לדנה לבית לונדנר אותה פגש בזמן שירותו הצבאי במשמר הגבול בשנת 2001. בתאריך 13 ביולי 2004 נולדה אריאל ביתם הבכורה ולאחריה בתאריך 23 במרץ 2009 נולד ירדן .בתאריך 23 לדצמבר 2010 נולדה הצעירה שבחבורה – סער – אדומת שיער כמו אחיה ואחותה. המשפחה גרה בגדרה.

נועם

נועם סיים 12 שנות לימוד והתגייס לצה"ל  ליחידת הנ.מ. של חיל האוויר. בתום השירות המשיך בלימודיו במכללת אפקה לתואר תכנות מחשבים ועובד בזה עד היום. בשנת 2014 נישא למיאל ובאותה שנה נולד בנם הבכור שלו. בשנת 2016 נולדה נוגה החמודה ולאחריה השובב שבחבורה – אילי. המשפחה גרה גם היא בגדרה.      

בבית המשפחה אימצנו טעמים וריחות מבית שמעוני – עולים מטוניסיה ומבית אליאסי –אלי-ישיב מבית פרסי –אירני. אלו הניחוחות של בית סבא וסבתא.

הזוית האישית

סיפורה של אביבה אל-ישיב (שמעוני) תועד על ידי נכדה ירדן אל-ישיב במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, התש"ף. התכנית הערכה בבית הספר הבילויים בגדרה, בהנחיית המורה מירי יעקב.

מילון

שואת יהודי תוניסיה
בין השנים 1940–1943 סבלו יהודי תוניסיה מהשלטון הנאצי באופן ישיר ועקיף. חוקי הגזע של גרמניה הנאצית חלו גם עליהם, אולם יישומם של חוקים אלה הייתה תלויה ברצונו של המושל הכללי ובשיתוף פעולה של פקידי הממשל שסרו למרותו. אף על פי כן, הם נאלצו לענוד את הטלאי הצהוב, ורבים אף מהם למחנות כפייה ועבודה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אבי נלקח לעבודות כפיה ובניית מסילות רכבת כהכנה למחנות השמדה של יהודי תוניסיה“