מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

תולדות חייה של רעיה

יושבים ומתעדים סיפורים
ביום נישואיי
זכרונות מבית אבא

שמי רעיה שטרר. הוא נבחר עבורי מכיוון שאני היה מדבר בעברית צחה, נכונה, על כן כל השמות של המשפחה הם עדנה תלמה ודורית, ולי קוראים לה רעיה. שם המשפחה שלי היה "כנר" והוא שונה שהתחתנתי ל"שטרר". רצינו לעברת וחמי התנגד, כך שהשארנו את זה כמו שזה. השם "כנר" הובא מפולין ושם המשפחה "שטרר" הובא מגרמניה, ארץ המוצא של בעלי.

נולדתי בתל אביב בתאריך 30.06.36. אני זוכרת שבילדותי כיבסו בחוץ בדוד, בישלו במטבח על נפט, התקלחו באמבטיה על דוד פחם, שיחקו בחצר כל השכונה. אני זוכרת שבהכרזת המדינה ישבנו ליד הרדיו עם הורי ואחיותיי ושמענו על המדינות שהודיעו איזה מוכנה להכיר במדינת ישראל ואז אבא שלי אמר: "בנות, זכיתן להיוולד בקבלת המדינה לאחר 2000 שנה שלא הייתה לנו מדינה משלנו". יצאנו לרחובות וצעקנו "מדינה עברית עלייה חופשית" וקיבלנו חופש מבית הספר. כולם רקדו ברחובות והייתה שמחה גדולה. אבי היה דוקטור שמואל כנר- רופא עיניים, שם אמי ברוריה כנר, היא הייתה מורה. אחיותיי: עדנה, האחות הבכורה, עובדת סוציאלית, אחריה תלמה שעוסקת בתיווך של ציורים בכל העולם, דורית- הכי קטנה- רופאת משפחה ואני רעיה – גננת.

אני בצעירותי

אימא שלנו הייתה אישה מדהימה: מחנכת אהובה על ידי כל האנשים. הייתה בשלנית מעולה, עזרה לבעלה בניתוחים, חינכה את הבנות רק לאהבת האדם. היא הייתה אישה נאה מאוד, תמיד שמרה על עצמה. אבא היה אדם מאוד מלומד, קרא ספרים בכל השפות. הוא היה מדריך טיולים בקופת חולים ואהב תרבות. גם הוא היה גבר נאה. אימא כאמור הייתה בשלנית נהדרת, היינו אוכלים הרבה ירקות ביום יום. כשאבא שלי קנה אוטו נסענו הרבה לטייל בשבת.

התחביבים שלי היו לשיר במקהלות, רקדתי בלט במשך עשר שנים, השתתפתי בחוג דרמה, הופעתי בהצגה תעלולי סקפן. בשכונה שיחקנו בגולות, משחקי קופסא, חמש אבנים, אל תפהק, דג מלוח, סוס ארוך, ארבע מקלות, מחבואים, קול (קלאס), אבן נייר ומספריים. הלימודים היו רגילים, אבל המורים היו קשוחים ובתי הספר היו לפי מעמדות.

זיכרונות משנות העשרים

הסגנונות שהיו ריקודים בשנות ה-60 נקראו טנגו, וואלס, פוקסטרוט, פסדובלה, צ'ה צ'ה צ'ה. בנוסף אהבתי מאוד ריקודי עם. זמר שאהבתי היה פרנק סינטרה וזמרים אמריקאיים. השירים הישראלים שאהבתי היו של זמרים כגון עמנואל זמיר, שושנה דמארי. כשהייתי בסמינר הופעתי עם עמנואל זמיר בכל הארץ. אהבתי גם לקרוא ספרים. היינו נפגשים הרבה עם חברים והולכים לסרטים. הייתי בתנועת נוער בצופים, שם נהגנו ללכת לפלאפל או לירקון, עשינו, כאמור, טיולים גם עם ההורים.

בעלי בצעירותו

אהבה ומשפחה

אהבות נוצרו דרך מפה לאוזן או שראו אחד את השני והתחילו בחיזור (בדרך כלל רק הבנים היו ניגשים אל הבנות). אבא שלי היה אדם מאוד חומרני, היה חשוב לו מאוד לימודים ושיהיה אוכל. אימא הייתה מאוד חמה, אבל משום מה סיפרתי מספרת הכל לאחותי הגדולה. לא הכרתי את בן זוגי בשידוך, הכרתי אותו בסמינר: הוא בא עם חבריו ובן דוד שלי לבקר. יש לי ארבעה ילדים: שני בנים ושתי בנות, וחמישה נכדים. הבן הגדול, עופר, למד ארבע שנים בווינגייט, הוא קיבל תעודה של מורה ליימאות ולימד בתי ספר לימאות. הוא גם עשה קורס טיס, למד סקייפר ומטיס מטוסים קטנים. כיום הוא גם מתנדב במכבי אש וחנויות יד שנייה. בתי בשמת גרה באוסטרליה. יש לה ארבעה ילדים. היא מנהלת חמש מסעדות, כל הילדים עובדים איתה (עסק משפחתי). בתי עירית היא מנהלת צהרון בגני תקווה, עובדת עם פגועי ראש במשרד הביטחון, ובני ניב אחראי על קייטרינג בארץ.

לימודים

זכרון שיש לי מבית הספר הוא שסגרו אותי במחסן בחושך ועד היום אני פוחדת מחושך. השרת לקח אותי הביתה. בית הספר היסודי בו למדתי נקרא 'אחד העם',  הקשר בין התלמידים היה נפלא היו משחקים אחר הצהריים. רוב הכיתה הייתה בצופים, אז יצאנו הרבה לטיולים ביחד. עשיתי הפסקה מהלימודים ועבדתי במעברות עם נוער שעלה לארץ במסגרת העלייה, זו הייתה מעברת עמישב, עבדתי גם בראש העין ובשובלים. כך שלא למדתי בתיכון אבל למדתי בסמינר בית ברל ליד כפר סבא שנתיים. בסמינר הייתה אווירה נהדרת ומורים מצוינים.

הזוית האישית

הכרנו אישה מדהימה וסיפורים מדהימים ומרתקים. אנחנו רוצים לאחל אחד לשני הרבה בריאות והצלחה בהמשך החיים.

מילון

אל תפהק
אל תפהק הוא גרסה של משחק תפסוני. השחקנים מתחלקים לקבוצה ולשחקן יחיד. הקבוצה מסודרת על קו, כשכפות ידיה מושטות. היחיד מכה על כפות הידיים ארבע מכות לפי ההברות אל-ת-פ-הק, ונמלט אל מעבר לקו מרוחק, המהווה "בית". זה שידו הוכתה בהברה הק רודף אחריו. הצליח הנמלט להגיע לבית, הרודף נפסל. הצליח הרודף לתפוס את הנמלט - חוזר הנמלט לשורה והרודף הופך לנמלט החדש. ויקיפדיה)

ציטוטים

”לקום ליום חדש בחיוך ובשמחה ולקבל את מה שיש בהנאה“