מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

שני דורות והנצחה אחת

אורלי ואריאל בספריית בית הספר
אלעד, הבן שנפל
סיפורה של אורלי פולק

אורלי פולק השתתפה השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם התלמידים אריאל אלעופר ומעיין גלנט וסיפרה להם את סיפוריה:

זכרונות מבית הספר

"למדתי בכיתות א'-ח' במחזור ל"ח משנת 1967- 1975. אני שומרת קשר עם רוב החברים הותיקים שלי. הזיכרון החזק ביותר שלי הוא שהייתי סולנית במקהלת בית ספרנו. זיכרון מרגש מבית ספר אחדות בשבילי הוא דמות לחינוך ילדי ונכדי. מורה אהובה: פנינה בית הלוי, פנינה הייתה המורה האהובה גם על רוב הילדים האחרים בכיתה. המורה פנינה הייתה כמו אם בשבילי ובשביל רוב הילדים האחרים בכיתה ומודל לחיקוי והערצה. את רוב המקצועות לימדה המחנכת פנינה. היא עשתה את זה ברצון רב ואהבה כדי שהילדים יצליחו בלימודים.

אבי היה בוועד הורים ובחגיגות ספר העלייה לתורה בכיתה ב'. אבי הכין את כל העששיות לכבוד חגיגות ספר העלייה לתורה וכולם התלהבו מהרעיון שלו. הרעיון עבר בהמשך לדורות הבאים. הייתי מגיעה לבית הספר בחיוך ובכיף. המקצוע האהוב עליי: עברית וספרות. מאוד אהבתי וגם עדיין אני אוהבת לכתוב סיפורים ושירים לדוגמא: דברים מציאותיים ואת סיפורי האישי. מאוד אהבתי את הטיולים בשבת עם ההורים. כל שבת היינו מטיילים עם המשפחה ומאוד אהבנו את חיק הטבע. בכל בוקר היה מפקד בוקר. המנהל היה אז מתתיהו פינס. בשיעורים למדנו במשך 45 דקות בדומה להיום. בתחילת השיעור כל אחד סיפר מה הוא מרגיש, מה עבר עליו ועוד. מאוד אהבתי את שיטת הלימוד. אהבתי את שיעורי הטבע כי התלהבתי מהניסויים שעשינו ואת המורה של המקצוע חנה אבני. עשינו  ניסויים ותצפיות במדע. בסיס השיעורים היה תנ"ך, עברית, חשבון, ושעת חברה. שעת חברה הייתה שעה מאוד חשובה והיא התקיימה לפני קבלת השבת.

פעם הייתה תיבת דואר שכל אחד היה יכול לכתוב תלונות, הערות ועוד. אחר כך בסוף השבוע פתחו את התיבה וקראו את המכתבים. אני חושבת שזה עזר והייתי מאמצת את השיטה הזאת גם כיום. הייתי תלמידה טובה שאהבה ללמוד. היתה חשובה לי המשמעת, הרצינות והכנת שיעורי בית. אני זוכרת שהיתה בבית הספר מסעדה. המורות היו עובדות בתורנות במסעדה. אני זוכרת שהיו קציצות דגים ואהבתי את קציצות הדגים מאוד עד כדי כך שלימדתי את אמי איך להכין את קציצות הדגים. במהלך הכיתות המורות השתנו והתווספו מקצעות אחרים לדוגמא: מוזיקה ומלאכה.

בבית לימדו אותי "שלא כל האצבעות שוות ולכל אחד דרך לימוד משלו". הייתה לנו מסיבת סיום בכיתה ח'. עשינו  בחצר בית הספר מופע עם ריקודים וההורים רקדו איתנו. המורים, ההורים והילדים הכינו את המסיבה. הייתי עצובה כאשר עזבתי את בית הספר. עברתי לתיכון אחרי שסיימתי ללמוד בבית הספר. כשהגעתי היום לבית הספר ראיתי שבית הספר כמעט לא השתנה  ומאוד התרגשתי לחזור. חשבתי לעצמי: "איזה כיף לחזור לילדות". אם הייתי יכולה להשיב את הזמן לאחור הייתי רוצה ללמוד שוב ספרות ולהמשיך לכתוב ספרים. כיום אני מנחה של מכון אדלר ואני מייעצת שם לזוגות ועוד".

על אלעד בנה שנפל במלחמה

סמל אלעד פולק ז"ל

אלעד נולד בתאריך 16.6.1984 בן לאורלי ומיקי. עברנו לגור בקריית מוצקין סמוך לבית ספר אחדות כדי שילדינו ילמדו ויתחנכו בבית ספר אחדות. אלעד היה מצטיין בספורט. המורים לספורט היו דורון גזית ואורה שפירא. הוא התחיל לשחק כדורסל בכיתה ג'. המורה לספורט הפנה אותו למשחקי כדורסל. אלעד אהב אתגרים, הוא לא פחד מגובה ותמיד היה מאתגר את עצמו. אלעד תמיד אהב לעזור לאחרים כמו למשל לעזור לשכנים המבוגרים ממנו לסחוב את הקניות ועוד.

כילד הוא היה ילד מושלם ואהוב על כולם. עם סיום לימודיו בבית הספר הוא עבר לחטיבת הביניים "יונתן נתניהו". המחזור שלו היה הראשון שהרכיב את חטיבת הביניים. גם בחטיבה התבלט בכדורסל ובספורט והיה שותף בנבחרת החטיבה שהשתתפה באליפות בתי הספר וזכתה במקום הראשון. גם בתיכון בלט ביכולותיו הספורטיביות והשתתף בנבחרת הכדורסל. כל זאת בנוסף לקבוצת הנוער העירונית בקריית מוצקין. לקראת גיוסו לצה"ל עבר את הגיבושים לצנחנים ודובדבן. אלעד עבר את המבחנים בהצלחה אבל בחר להתנדב לגדוד דוכיפת על מנת לתרום מיכולותיו וכישרונותיו על אף שהיה יכול להיות מדריך כושר קרבי במכון "ווינגייט" (מכון ווינגייט הוא מכון של מצטיינים בספורט). בזמן האימונים בצבא גילה יכולות ספורטיביות מעולות וריצה מהירה למרחקים.

אלעד בחר לשרת ביחידת דוכיפת בעקבות חברו לנבחרת הכדורסל רז מינץ ז"ל, שנפל בקרב שנתיים קודם לכן. אחרי חג סוכות באוקטובר 2003 אלעד יצא לסיור יחד עם עוד 3 מחבריו לאבטחת ציר 60. במהלך הסיור נתקל הכוח בחוליית מחבלים שפתחה עליהם באש מן המארב מאחורי חומה. אלעד הצליח לפני מותו להזעיק עזרה ולהציל את אחד מחבריו. הוא  נהרג בתאריך 9.10.2003 . גילתי שהוא נהרג כאשר ראיתי בטלוויזיה כתבה שהיתה התקלות במקום בו שירת. קצינים הגיעו לביתי ולפי פניהם הבנתי שבני איננו. המילה הראשונה שהקצינים אמרו היתה "מצטערים". אני ובעלי לא רצינו להאמין שאלעד איננו והגבנו בשבר לב וצרחות.

ראיון עם אימו של החייל אלעד פולק ז"ל

כיום יש בבית הספר גן משחקים על שמו ואנו מנציחים אותו כך, בין השאר. כשהוא נכנס לצבא אני לא דאגתי כל כך מכיוון שהוא היה אחראי, חכם וחברותי. האמנתי בו מאוד. כבר 14 שנים אנחנו מוקפים בחום ואהבה מיום מותו ועד היום.

הזוית האישית

אורלי פולק: לסיום, משפט על בית הספר: "בית ספר אחדות הוא הבית השני שלי".

 

מילון

התקלות
כאשר חיילים מותקפים ויורים עליהם

ציטוטים

”כבר 14 שנים אנחנו מוקפים בחום ואהבה מיום מותו ועד היום.“

”בית ספר אחדות הוא הבית השני שלי“