מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

שנותיי הראשונות בארץ לאחר העלייה מפולין

זהבה ונכדתה גילי
זהבה כתינוקת עם הוריה ישראל ומרים ז"ל
ילדותי המוקדמת בפרדס כץ ובבני ברק

נולדתי בפולין בשנת 1949. עליתי לארץ עם הוריי בשנת 1951, שלוש שנים אחרי קום המדינה. בתקופה זו היו קשיים כלכליים במדינה שרק נולדה. ההורים שלי הגיעו לארץ באנייה לשער עלייה. משם נשלחנו לפרדס כץ, שם גרנו באוהל עם הרבה עולים חדשים שהגיעו ממזרח אירופה ומצפון אפריקה. היחסים בין השכנים היו טובים. אני זוכרת שאכלתי אצל שכנה דייסת סולת קרה ואהבתי אותה מאוד.

רציתי לשתף אתכם באירוע מעציב שקרה לי בתקופה זו.

בגיל ארבע חליתי בדיפטריה (מחלה קשה) ואושפזתי בבית חולים "מלבן" בפרדס כץ. אני זוכרת שהיה לי חום גבוה מאוד והרבה תינוקות וילדים קטנים נפטרו מהמחלה. ההורים לא הורשו בזמן הזה להישאר עם הילדים כל היום בבית החולים, רק בשעות הביקור. לילה אחד אמא שלי הגיעה לבקר אותי ללא אישור (קפצה מעל הגדר) כי השער היה נעול. ראיתי את אמא שלי רצה במדרגות וצעקתי "אמא, אמא".

האחות אמרה לי "את חולמת אמא שלך תגיע בבוקר". אני התעקשתי שזה לא חלום וראיתי באמת את אמא שלי. אמא שלי שראתה שאני מזהה אותה ואני בהכרה מלאה שמחה מאוד וחזרה הביתה ואני הצטערתי שאמא שלי נעלמה לי. בבוקר אמא שלי הגיעה לבקר אותי, הביאה לי מלא מתנות. כשהשתחררתי מבית החולים השארתי הכל לילדים.

סיפור נוסף שרציתי לשתף את נכדתי גילי:

לילה אחד כשגרנו במעברה בפרדס כץ, אמי שמעה נקישות באוהל. אמי העירה את אבי ואמרה לו שהיא שומעת רעשים מוזרים ומפחידים. אבי אמר לה "את חולמת הכל בסדר". אמי נבהלה מאוד ולכן היא הלכה להעיר את השכן. מיד כשהגיע השכן אמר לה להוציא אותי ואת אחותי מהאוהל. אמר לאמא שלי להביא קנקן עם חלב הניח על הפרימוס {גזייה} כשחלב רתח פתאום יצא מהמחבוא נחש ענק שנעמד על התקרה. השכן לקח טורייה {מעדר גדול} וערף את ראשו של הנחש.

זיכרונות נעימים יש לי מגן הילדים. לגננת קראו יהודית ולעוזרת בת שבע. זכורה לי בעיקר מסיבת פורים בה התחפשתי למלכת אסתר. בחנוכה זכור לי השיר "באנו חושך לגרש….." ואפילו את התנועות שמלוות את השיר. יש לי קשר עם ילד וילדה מגן הילדים עד היום.

בגיל שש עברנו לשיכון ה בבני ברק. זה היה בניין עם 4 דיירים. שם התחלתי ללמוד בכיתה א' .

כשהייתי בכיתה א' כיסו את השמים חרקים גדולים. אז שמעתי לראשונה את המילה "ארבה". בכיתה ב' למדנו על מכת הארבה בהתחלה נבהלתי מאוד אבל הבנו שזה גל קצר וארבה נעלם. מכיתה ב' עד ו' הייתה לנו מורה בשם אסתר.

אירוע חשוב ומרגש בחיי ברצוני לשתף אתכם:

בכיתה ו' לפני חג הפסח הייתה לכיתה שלנו מסכת על החג. מאוד רציתי לקבל תפקיד אבל המורה אמרה שיש לי קול חלש. התעקשתי ולא ויתרתי ובסוף המורה נתנה לי תפקיד. אני עד היום זוכרת את המשפטים שדיקלמתי: "שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך ועל הממלכות אשר בשמך לא קראו". מאוד התרגשתי וההורים שלי היו גאים בי מאוד. אבא שלי אמר לי שאני אוכל להשיג כל דבר שארצה בחיים. כל ההתפתחות שלי בחיי התחילה שם.

הילדות בשיכון ה הייתה מאוד נעימה. בילינו הרבה מחוץ לבית במשחקי קלאס, חבל, מחניים, חמש אבנים, שלוש מקלות. לא הייתה טלוויזיה ולכן בילינו המון עם החברים.

תיכון עירוני דתי בני ברק

בכיתה ט' התחלתי ללמוד בתיכון על הגבעה בבני ברק. יום יום צעדתי בקיץ ובחורף לבית הספר כחצי שעה לכל כיוון. הייתי תלמידה טובה ואהבתי ללמוד בעיקר ספרות, היסטוריה ותנ"ך. בכיתה י' התחלתי לצאת עם איציק ואחרי חמש שנות חברות התחתנו, כשאנחנו בני 20. אני למדתי בסמינר למורות "תלפיות" בתל אביב איציק למד אווירונאוטיקה בטכניון בחיפה (במסגרת העתודה האקדמאית). בסיום לימודיו עברנו לגור בפתח תקווה, שם נולדו זיו ועדי. כשעדי הייתה בת שלוש טסנו לארה"ב (דייטון אוהיו). שם נולד בנינו הצעיר לירן. עדי היא אמא של רוני, יובל וגילי..

הזוית האישית

גילי ברגמן: למדתי הרבה על סבתא, היה לנו כייף ביחד ונמשיך ליהנות זו מזו עוד שנים רבות.

סבתא זהבה: ברצוני להודות לגילי נכדתי היקרה שנתנה לי הזדמנות לספר לה את סיפור חיי.

תודה למירי על ההנחיה במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.

 

מילון

דיפטריה
בעברית "קרמת" – מחלה קשה התוקפת את דרכי הנשימה.

ציטוטים

”"אין דבר העומד בפני הרצון" כל דבר שאני רוצה באמת אוכל לעשות בחיים.“