מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

שם נולדתי כאן נולדו לי ילדי

מימין יהודה הרטמן, משמאל יועד הרטמן.
1966, אבי משה זל ואמי זוטה זל, אני ואחי.
קורות חייו של יהודה הרטמן. מילדות לבגרות.

בשנת 1945 לאחר תום מלחמת העולם השנייה הורי משה וז'יוטה הרטמן ז"ל הגיעו לבני משפחה בצרפת ע"מ לבנות את חייהם מחדש. לא היו לי סבים וסבתות הם נספו בשואה. ובארץ היה דודי אח של אמי ודודתי אחות של אבי. לאבי היו שני אחים נוספים שאף הם נספו בשואה.

ימי הילדות הוריי ואני

נולדתי בתאריך 5.4.1948  הוריי ואני גרנו בעיירה מונטמורֶנסי ליד פריז, מדי יום הלכתי לגן ילדים. בזמני הפנוי שיחקתי עם חברים משחקי כדור, תופסת ומחבואים. בנוסף, שיחקתי עם הכלב של השכנים איתו היחסים היו הדוקים, הכלב שמר עלי, והרחיק ממני "גורמים עויינים" כולל את רופא הילדים אשר התכוון להזריק זריקות. מדי פעם אכלנו יחד מאותה הצלחת והלכנו יחד לקניות.

תמונות ילדות

מבקש לשתף שעד גיל שנתיים לערך היו לי לחיים מלאות ובני משפחה וחברים של הוריי אמרו שפניי כפני בובה וכינו אותי בשם בובוש. מספר אנשים עדיין מכנים אותי בשם זה,

בבית הוריי דיברו בשלוש שפות פולנית, אידיש וצרפתית. אולם איתי דיברו צרפתית בלבד. כאשר הגענו לארץ אבי הקפיד לדבר איתי רק בשפה העברית.

העלייה לארץ ישראל ושלבי הקליטה

בשנת 1951 הצטרפתי לאימי לביקור ראשון בארץ, על מנת לשקול אפשרות לעלות לארץ ישראל ואבי נשאר בצרפת והמשיך לעבוד. מתוך דאגה שלא אלך לאיבוד אימי חגרה אותי לרצועה והובילה אותי במקומות ציבוריים כגון: באוניה, ברחוב ובתחבורה הציבורית.

בשנת 1951, הצטרפתי לאמי לביקור בארץ.

בשנת 1952 בהיותי בן ארבע, עלינו לארץ וגרנו בדירה קטנה בבת ים. באותם ימים לא היה חשמל לתאורה והשתמשנו בעששית ( עששית היא מנורה בסיסית הכוללת מיכל ובתוכו שמן ופתילה אשר עם הדלקתה היא מפיצה אור וחום ). לקרור המזון היה ארגז איחסון לקרח, ומספר פעמים בשבוע קנינו "בלוק קרח". לבישול ולחימום מים השתמשנו בפתליה ו/או בפרימוס ומספר פעמים בשבוע קנינו "נפט" ( דלק הגורם לבעירה של הפתליה והפרימוס ). אילוצי התקופה ותנאי המחייה גרמו לשיתופי פעולה בבית ולאווירה מיוחדת במינה עם השכנים. לדוגמא, כשביקשתי לאכול תפוח "למטה" ברחבת המשחקים אימי לא הרשתה וחייבה אותי להשלים את האכילה בבית ע"מ להבטיח שבגלל מצבם הכלכלי ילדים אשר לא קיבלו בבית תפוח – לא יאלצו לקנא.

מיד נקלטתי למערכת החינוך בעיר והצטרפתי לגן הילדים. בעבורי המעבר לא היה קל כי שפת האם שלי הייתה צרפתית. אך כמו כל הילדים הקטנים למדתי מהר את השפה המדוברת והשתלבתי עם החברים בגן ובשכונה

למדתי מילדי השכונה לשחק במשחקי כדור, תופסת, מחבואים, חבל, וחמש אבנים. בנוסף שיחקנו במשחק הגולות בו קלעתי את הגולה לתוך הבור וגם במשחק הגוגעים ( חרצני המישמש ) אשר גם אותם הייתי נדרש לקלוע לבור. את רוב המשחקים האלה לא הכרתי בצרפת ולכן התלהבותי מהם הייתה רבה.

בהיותי בכתה ג' עברנו לגור בתל גיבורים בחולון יחד עם עוד מספר משפחות שגרנו בשכנות בבת ים. מבקש להדגיש שיחסי השכנות היו טובים במיוחד ונמשכו שנים רבות מעל 50 שנה. ביום 8.4.1958 נולד אחי חיים. מכתה ג' עד כיתה ח' למדתי בבי"ס יסודי "המגינים" הצטיינתי במשחק והשתתפתי בהצגות, אהבתי ללבוש תלבושות צבעוניות ומאפינות ולהיכנס בכל פעם בעזרתן לדמות אחרת. כמו כן, הפעלתי את מערכת השמע בהפסקות ובאירועים שונים. אני נרגש לציין שחלק מתחביביו של נכדי יועד הרטמן דומים לתחביבים בהם אני עסקתי בצעירותי.

בשנת 1958, אני בהצגת "הקמצן" של המחזאי מולייר.

בית הספר ופעילות בתנועת הנוער

בכיתה ד' הצטרפתי לתנועת הנוער העובד והלומד בחולון והייתי פעיל עד סיום כיתה י"ב. במהלך התקופה הייתי חניך והחל מכיתה ט' בבי"ס תיכון מקצועי אורט חולון שימשתי גם כמדריך. אהבתי מאד את חיי החברה בתנועה, כולל הטיולים כחניך וגם כמדריך, אהבתי את תקופות ההתנדבות בקיבוצים השונים כולל בתקופת הכוננות בגבול הצפון בשנת 1966 בה נתבקשתי לנהוג בלילה טרקטור על שרשראות בקרבת הגבול הסורי כאשר בעזרת החשיכה והרעש שהטרקטור גרם – טנקים של הצבא הישראלי יכלו להתמקם בעמדות.

בהיותי מדריך בתנועת הנוער היה חשוב מאוד לבקר בבתי ספר יסודיים ולשכנע תלמידים להגיע לפעיליות בתנועה וסיפרתי להם אודות התכנים והחויות שהם אמורים לחוות. כמו כן, נהגתי לבקר בבתיהם כדי לשכנע את ההורים לאפשר לילדיהם להשתתף בפעילויות התנועה כולל הטיולים השונים ברחבי הארץ. נושא תנועת הנוער ובמיוחד ההדרכה גזלו ממני שעות רבות.

בשנת 1964, אני חבר בתנועת הנוער העובד והלומד בסניף חולון רח' ההסתדרות 54.

גיוס לצה"ל

בפברואר 1967 התגייסתי לצה"ל לחיל החימוש והוכשרתי להיות מכונאי טנקים מסוג שרמן. בחודש יוני פרצה מלחמת ששת הימים ובגלל שעדיין שרתתי בבית הספר לחימוש סופחתי לאחת היחידות העורפיות ע"מ לעזור לחיילים המקצועיים בשיפוץ ובהחזרה לכשרות של הטנקים אשר השתתפו במלחמה. מאוחר יותר הוצבתי בסדנא הגייסית של חיל החימוש עד תם השרות.

בשנת 1967, אני בטירונות.

הקמת משפחה

במהלך השרות הצבאי במסגרת מסיבה אליה הוזמנתי ע"י חברים, הכרתי את חנה ניר תלמידת סמינר הקיבוצים בתל אביב והפכנו לחברים טובים. ביום 10.12.1968 נישאתי לחנה, לימים הסבתא של יועד. בחתונה השתתפו בני משפחה, מכרים, חברי החיילים מהצבא וחברותיה מהסמינר. היינו הזוג הראשון שנישא מבין כל החברים. את החתונה ערך ברוב פאר רב צבאי.

הנה קישור לסיפורה של חנה מתוך הקשר הרב דורי (עם עילי- אחיו הבכור של יועד), משנת 2015-

 http://www.ravdori.co.il/stories/%D7%90%D7%A9%D7%9E%D7%A2-%D7%90%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%A8-%D7%95%D7%90%D7%A0%D7%A6%D7%95%D7%A8/

עם סיום השרות הצבאי בחודש פברואר 1970 – התקבלתי לעבודה כמבקר איכות מכאני באחד ממפעלי התעשייה הצבאית בתל אביב ועברנו לגור בדירתנו הראשונה ברח' יבנה בחולון.

בחודש נובמבר 1971 עברתי לעבוד במפעל "סימת" בחולון, השייך לכור מתכת בע"מ, מפעל לעיבוד שבבי מדוייק לייצור ובקרה של חלקי מתכת עבור התעשיות הבטחוניות.

בשנת 1973 נולדה ביתי הבכירה ענבל כחודש ו-10 ימים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים. במהלך המלחמה נעדרתי מהבית 7 חודשים במהלכם השתתפתי בלחימה ברמת הגולן בצפון ובסיני בדרום. מדי פעם הייתי מגיע לחופשה הביתה ונפעם לראות את השינויים בהיתפתחותה של ענבל. תקופת המלחמה הייתה קשה והגעגועים לתינוקת הקטנה היקשו יותר. בתום המלחמה חזרנו לשיגרה ו- 1975 נולד בני עמית לימים אביו של יועד. הוא נולד נימול אך חגיגת ברית המילה נערכה באולמי "ארגמן" בעיר. ענבל ועמית גדלו כתאומים בגלל הפרש גילם הקטן ונהנתי מאד לשחק איתם ולהיות במחיצתם כתיקון על ההחמצה בתקופת המלחמה.

בשנת 1976 כאשר ענבל ועמית היו קטנים ו"כבדים" לא הייתה ברירה ונאלצנו לעבור לדירה מרווחת ובקומה נמוכה יותר. עברנו לגור ברח' עמק יזרעאל בקומה ראשונה אך הייתה גם מעלית. הרחוב היה קטן וילדי השכונה אהבו מאד לבוא  מבית הספר להשליך את הילקוט בבית ולרדת לשחק "למטה". עיסוק שהיה אהוב מאד על עמית אבא של יועד.

בשנת 1979 עברתי לעבוד בחברת דויטש תעשיות אלקטרומכניות בע"מ כמנהל אבטחת איכות כאשר החברה מתמקדת בתכן פיתוח וייצור רכיבים ומכלולים תעופתיים, מכניים, חשמליים  ואלקטרו מכניים.

באותה שנה נולדה ביתי לירונהילה. 2 אחיה הבוגרים עזרו לגדל אותה שיחקו איתה ואהבו אותה מאד. מאז שהוקמה המשפחה ובמיוחד לאחר לידת הילדים הרבנו לבלות במסגרת משפחתית בטיולים, בפיקניקים וארועים משפחתיים.

בתקופה זו השלמתי את לימודיי לתואר הנדסאי מכונות וחומרים.

בחודש פברואר 1985 הצטרפתי לעבוד בתחום הנדסת איכות בחברת אלתא מערכות בע"מ העוסקת בתכן, פיתוח, ייצור ושילובים למערכות מכ"ם, לוחמה אלקטרונית, תקשורת, מודיעין  ומיגון להגנה עצמית. לימים מקום עבודה שפתח את שעריו כדי להראות את הישגיו למשפחות העובדים ואני ליוויתי את בני המשפחה כדי להראות להם את המוצרים השונים. עבדתי בחברה עד לפרישתי לגימלאות בחודש אפריל 2015.

לאורך תקופות עבודתי הנ"ל השלמתי את לימודיי לתואר הנדסאי מכונות וחומרים. השתתפתי בכנסים מקצועיים, בהשתלמויות מקצועיות ובימי עיון.

נשואי הילדים והולדת הנכדים

בשנת 1995 עברנו לגור בבית פרטי ביישוב אזור. הבית מוקף בגינה בה קיימנו מספר לא מבוטל של ארועים משפחתיים כולל ימי הולדת.

במהלך שנת  1999 זכינו לקיים 2 חתונות: ענבל נישאה לאסף ונולדו לה שלושה ילדים: מיקה נולדה בשנת 2000, הילי נולדה בשנת 2002 וגל נולד בשנת 2007. עמית נישא למיכל ונולדו להם שני ילדים: עילי נולד בשנת 2004 ויועד נולד בשנת 2007. מאז שילדינו נישאו ונולדו הנכדים, אנחנו משתדלים לארח את כולם לעיתים קרובות בימי שישי וחגים ולערוך מפגשים מיוחדים, טיולים  ולצבור חוויות משותפות. המפגשים השונים והטיולים המשותפים גורמים לשיח בין המשתתפים ותורמים לקשר משפחתי הדוק בין האחים ובין בני הדודים וכולם שמחים להיות ביחד ולהדק את הקשר.

מאז פרישתי לגימלאות אני מרבה להיפגש עם נכדיי ונכדותיי אני אוהב ומעריך אותם ומבקש לזכות ללוות כל אחד מהם ואת כולם יחד.

בשנת 2016, חג שבועות תשע"ו, משפחתי במלון קרלטון נהריה.

שחזור תמונה: מימין סבא יהודה בצעירותו ומשמאל יועד בימים אלה, בן 11.

הזוית האישית

יהודה ויועד: חוויה זאת הייתה מרגשת מלמדת ומחברת בין הדורות שמחנו לקחת חלק בתכונית זאת חוויה זאת היא מיוחדת במינה ומעבירה לשני הצדדים המשתתפים בתכנית מידע חשוב האחד על השני.

מילון

על בסיס לא מפריע
בעת זימון בני משפחה או חברים למפגש כלשהו, אני מדגיש שהמפגש יתקיים "על בסיס לא מפריע" לכל אחד ממשתתפי המפגש.

ציטוטים

”"ביצוא, תהליכים מבוקרים על בסיס סדרי מנהל תקין"“