מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

שלום, יונה והנקודה היהודית בעולם

שלום ודניאל
שלג בירושלים 1956 בגדוד 890
סיפורי משפחה ירושלמית

הטלית
בשנות ה-90 היינו בשליחות של לשכת הקשר של משרד החוץ בברית המועצות. הגענו לאלמטה בירת קזחסטן בדרך המשי הגובלת בסין. הגעתי בשבת לבית הכנסת. לאחר התפילה ניגשה אלי אישה זקנה וביקשה לקבל את הטלית שלי. שאלתי אותה למה היא צריכה את הטלית. היא פרצה בבכי ואמרה שבעלה שהיה יהודי שומר מצוות נפטר. הם היו באושוויץ ולאחר השחרור עברו לברית המועצות. הם הוגלו על ידי סטלין לאלמטה. יש להם בן אחד שחי עם נוצרייה, והאמא מבקשת את הטלית שלי כדי שבבוא יומה הבן יקבור אותה עם הטלית שלי. האישה בכתה מאוד. השארתי לה את הטלית וכן את מספר הטלפון שלי בירושלים. לאחר חמש שנים, קיבלתי טלפון מהבן שעלה לארץ. אמו נפטרה והוא קבר אותה עם הטלית שלי. משהו בלב הזדעזע והחליט לעזוב את הנוצרייה. כיום הוא נשוי, אב לחמישה ילדים, וגר בהתנחלות ביהודה ושומרון.
זה כוחה של אימא זקנה וחכמה ומה שטלית יכולה לעשות לבנה.
 
ליל סדר באלמטה
שכרתי את בית המפלגה הקומיניסטית באלמטה, כדי לערוך ליל הסדר לאחר שבעים שנה שלא התקיים שם סדר. אחרי הסדר נגשה אלי אישה זקנה שאני לא בטוח שהיא יהודייה. היא לקחה אותי לצד ואמרה שיש לה ספר. בעלה פעם בשנה לא הלך לעבודה וקרא בספר הזה. לתדהמתי גיליתי שמדובר בחלקי מחזורים לפסח, ראש השנה ויום כיפור, שבעלה כרך וביום כיפור,  הוציא אותו מהמחסן להתפלל. מאחר ובעלה נפטר, ביקשתי וקיבלתי את הסידור. הסידור נמצא היום במוזיאון של היכל שלמה, בירושלים.
 
הגנרל היהודי
בשנת 1991 אני ויונה בשליחות של לשכת הקשר של משרד החוץ לאלמטה בירת קזחסטן. התבקשנו לבוא לביקור באחד הבתים, ולהפתעתנו  עמד בפתח גנרל בצבא ברית המועצות. הוא הציג את עצמו כיהודי דובר יידיש.  ישבנו אצלו 5 שעות והוא שתה בצמא סיפורים על מדינת ישראל. לפני הפרידה הגנרל ביקש  שאצלם אותו. אמרתי שלא כדאי כי יתכן שיפתחו לי את המצלמה וייקחו לי את הפילם. הוא פרץ בבכי ואמר לי שיש לו נכד שעלה לארץ בשנות השבעים, ואין לו איתו שום קשר. הוא ביקש שאמצא בארץ את הנכד, ואתן לו את תמונת הסבא. כשנפרדנו נתתי לו את מספר הטלפון שלי בירושלים. איתרתי את הנכד בארץ ונתתי לו את התמונה של הסבא. לאחר 5 שנים, באמצע הלילה קיבלתי טלפון משדה התעופה לוד. הגנרל היה על הקו. נסעתי ללוד, והבאתי את הגנרל לביתי בירושלים. כמובן הייתה פגישה מאוד מרגשת עם הנכד.
 

הגנרל היהודי בברית המועצות
 
שביעי של פסח
בשנת 1990היינו בשליחות של לשכת הקשר בצ'יליביסק שבהרי אורל בסיביר. ארחנו שם את ליל הסדר ונסענו ברחבי סיביר ברכבת, כדי ליצור קשר עם יהודים. בשביעי של פסח היינו במוסקבה, והלכנו לבית הכנסת הגדול ברחוב ארחיפובה. נגשתי לרב שיוביץ, הרב של מוסקבה, וביקשתי לעלות על הבמה, לברך את מדינת ישראל ולומר יזכור לחיילי צה"ל כמקובל בבתי כנסת בישראל. הרב נדהם מבקשתי וביקש חמש דקות להתייעץ (כנראה עם אנשי ה- ק.ג.ב) לאחר כחמש דקות חזר הרב שיוביץ, ואישר את בקשתי, בתנאי שאברך גם את ממשלת ברית המועצות. עליתי על במת בית הכנסת, וביחד עם המקהלה אמרתי יזכור לחיילי צה"ל, ברכתי את מדינת ישראל ואת ממשלת ברית המועצות. כל הקהל בבית הכנסת פרץ בבכי.  זאת הייתה הפעם ראשונה בהיסטוריה שבבית-הכנסת הזה ברכו את מדינת ישראל.
 

אפיית מצות יד במחתרת באלמטה, בברית המועצות
 
איש ירושלים
אני שלום בן משה ושולמית בא-גד נכד לירחמיאל ושיינא שטיינברג מייסדי מוצא בשנת 1890. נולדתי בבית החולים ביקור חולים בירושלים ב- י"א בסיון תרצ"ח בשבוע בו הבריטים תלו את איש האצ"ל שלמה בן-יוסף. סבי הגיע לביקור חולים והיה מאוד נסער שהבריטים תלו יהודי בארץ ישראל. מרוב צער, הוא צעק בפרוזדור: "תלו לוחם יהודי, אבל נולד לוחם יהודי חדש".ואכן, בשנת 1956 התגייסתי לגדוד צנחנים שמפקדו היה אריק שרון. 
נולדתי בדור של תקופת השואה ובגיל תשע, זכיתי לראות בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.
במלחמת ששת הימים שימשתי כמפקד פלוגה בחטיבה הירושלמית. בין היתר הייתי מפקד גשרי הירדן, במילואים. באותה תקופה, הערבים היו בהלם ועשרות אלפים נהרו לכיוון ירדן. בוקר אחד הגיעה הפקודה משר הביטחון משה דיין, לסגור את הגשרים, ולא לתת לערבים מעבר לירדן.
 
באותו בוקר, הצלחנו עוד להעביר כמה מאות ערבים לירדן, והוברר לי כי שלטונות ירדן פנו לארה"ב, כדי לפנות לממשלת ישראל, ולעצור את העברת הערבים מהגדה לירדן. אילמלי סגירת הגשרים, היום היו נשארים בגדה כמה אלפי ערבים בלבד, דבר שהיה משנה את ההיסטוריה.
 
זכיתי בעבודתי להיות ממונה ולטפל בפינוי 38 אלף משפחות מהמעברות, לדיור קבע. זכיתי בתקופת היותו של אריק שרון שר השיכון, לטפל ולפנות עשרות משפחות מהרובע היהודי, בעיר העתיקה, ומאזור עיר דוד, כפר סילואן.
 
זכיתי למשפחה שמתגוררת בירושלים, הכוללת 3 ילדים, 11 נכדים, ו- 11 נינים.
יש יהודים שמתפללים לכיוון ירושלים, ואני זכיתי להתפלל בירושלים.

 מפקד גשרי הירדן במילואים ב- 1967
 
עלייה ושיכון
לאחר מלחמת ששת הימים, נבנו שכונות בירושלים, כולל רמת אשכול , גבעת שפירא וכן, נווה יעקב.
הייתי ממונה על האכלוס במשרד השיכון, ושלחתי משפחה ראשונה, משפחה ממוצא גרוזיני, לדירה בנווה יעקב, מבנה בן שש קומות, כולל מעלית. לאחר יומיים, שלחתי משפחה נוספת לדירה באותו בניין, המשפחה חזרה והודיעה לי שבבניין אין מעלית. יצאתי לשטח, וגיליתי שהמשפחה הראשונה תפסה את המעלית והפכה אותה לסנדלריה. אב המשפחה, הכניס שולחן קטן וכיסא למעלית, והתחיל לתקן נעליים. בערב היה מעלה את הסנדלריה ליד הדירה שלו. הסברתי לאב המשפחה שהמעלית מיועדת לכל דיירי הבניין, אבל הוא עמד בתוקף על דעתו, שהוא תפס את המעלית ראשון. כמובן שהוא פונה מהמעלית על ידי המשטרה…
זכיתי לקחת חלק בבניין ירושלים, ופינוי מעברות בכל חלקי הארץ,
 
זכיתי  לדור עשירי של נינים בירושלים, השרשרת ממשיכה ועם ישראל חי!
 
                
תשע"ו

מילון

פאדיון
כנופיות של ערבים שביצעו פיגועים ביהודים, רצח לשם רצח.

ציטוטים

”אל תסמוך על אחרים, סמוך על עצמך, המדינה לא חייבת לך, זכית לחיות במדינה יהודית“