מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

שירי הילדות מברלין "עשו עלייה" לאשקלון

סבתא אילנה,סבא והנכדה לי
אילנה בתקופת השירות הצבאי
סיפורה של אילנה מרכוס - סבתא של לי

ההורים שלי – הורי נולדו במדינות דוברות גרמנית. אבי – מרטין, יליד אוסטריה ואימי ילידת ברלין. משפחתו של אבי הייתה משפחה ציונית, שהאמינה בחזונו של הרצל שאף הוא חי בוינה, והם עלו ארצה בשנת 1933 (לפני קום המדינה. אז קראו למדינה, שהייתה בשליטת המנדט הבריטי –  פלשתינה-א"י). אבי היה בן 13 בהגיעו ארצה. כשהתבגר התנדב לארגון האצ"ל וההגנה ולאחר מכן, שירת במשטרה.

אבי , מרטין, התינוק עם אימו (סבתי) בוינה

אימי – לוטה (שרלוטה) נולדה בברלין ולאחר עלייתו של היטלר לשלטון, כשהחלו רדיפות היהודים ואביה פוטר מעבודתו, היא עלתה ארצה עם משפחתה, בשנת 1935. אימי סיפרה על קשיי הקליטה בארץ. למשל – כשהמורה בכתה ביקש מהילדים לפתוח את הספר, היא הבינה שצריך לפתוח את הדלת והיא לא הבינה מדוע אף ילד לא קם לפתוח את הדלת. לכן היא רצה ופתחה את הדלת לקול צחוקם של הילדים. היא לעולם לא שכחה את המבוכה הזאת.

ההורים שלי – מרטין ושרלוטה – זמן קצר לאחר נישואיהם

נולדתי ברמת-גן וגדלתי בבית עם חינוך "ייקי". העולים מגרמניה ומהארצות דוברות הגרמנית נקראו בארץ בשם גנאי  – "יקים". זאת, מאחר שהם היו מאוד ישרים ותמימים ואפשר היה "לעבוד עליהם בקלות". כך למשל, כאשר הייתה בארץ בעיה עם איכות המים בברזים, הייתה הוראה להרתיח את המים לפני ששותים. סבי (אבא של אימי), הלך למכולת וביקש לקנות כמה בקבוקי סודה, אך הוא ביקש "סודה ממים רתוחים". המוכר אמר לו שהארגז שבפינה הזו הוא עם בקבוקי סודה ממים רגילים, והארגז שבפינה ההיא הוא ממים רתוחים וזה עולה יותר. כמובן שסבי התמים קנה את בקבוקי הסודה היקרים יותר, בעוד שמדובר היה באותם בקבוקים בדיוק.

החינוך ה"יקי" מאופיין בחינוך לנימוסים טובים, לדיבור שקט, ליושר והגינות, לדייקנות והתחשבות בזולת. כאמור, "יקה" היה שם גנאי שמבטא בוז לתרבות של עולי גרמניה. פעם היה ויכוח בין שני אנשים והאחד כינה את השני "יקה". השני מאוד נעלב והגיש תביעה לבית-המשפט על "הוצאת דיבה". השופט חיים כהן, שלימים היה שופט בבית-המשפט העליון במדינת ישראל, כתב בפסק-הדין ש- יקה, היא לא מילת גנאי. הוא עצמו יקה והוא גאה בכך. התובע הפסיד במשפט, אך מאז היקים כבר לא מתביישים בכינוי שהוצמד להם ואפילו גאים בכך, כמוני. בשנת 1957 עברנו לאשקלון. אבי היה אחד מחלוצי התעשייה באשקלון והקים פה מפעל בשם "קרן אלקטרוניקה". מפעל שהיה מוכר לכל תושבי אשקלון. אבי, מרטין גלץ, התנדב לפעילויות ציבוריות שונות.

השר יגאל אלון מבקר במפעל קרן אלקטרוניקה

כשהייתי בת חמש נולד אחי, חנן. הגעתי עם משפחתי לרחוב יוהנסבורג באשקלון, היישר לגן חובה, לאחר מכן בית-יחזקאל. הבית שלנו היה ממש קרוב לבית-הספר. בבוקר, הייתי רצה לכתה רק לאחר ששמעתי בבית את הצלצול של השעה 8:00 . היינו קבוצה די מגובשת של ילדים ברחוב, מכל הגילאים ונהגנו לשחק בחוץ כל יום עד שאימי הייתה קוראת לי לבוא לארוחת הערב. קריאתה נשמעה כל ערב: "איללללנה, הביייייתה". כשאחי היה ממש קטן ורק למד לדבר, הוא חשב ששמי "בייתה" וכך הוא היה קורא לי. היינו משחקים בקלאס, בחבל, בגומי, בגולות, בתופסת, מחבואים, כדור מחניים, חמור ארוך, אצבע שחורה, כדרים באים ועוד…

חניכה בתנועת הצופים – בכתה ד' הצטרפתי ל"צופים", אז זה נקרא "שבט זבולון". אני נזכרת שכשהייתי אמורה לצאת למחנה הראשון שלי, שכלל לינה באוהלים שבנינו בעצמינו משמיכות ומוטות של מטאטא ובשק"שים, מאוד פחדתי לישון בחוץ, בלי אמא ואבא. אבי שאל אותי מה מפחיד אותי והשבתי לו שאני יודעת שיש בשטח נחשים ועקרבים. אבי אז אמר לי דבר חכם, ששימש נר לרגלי – המוטו שלי לחיים. אבי אמר לי: "לא צריך לפחד. צריך להיזהר". בכך הוא העביר לי את השליטה בפחד. פחד הוא דבר מיותר. הוא לא עוזר לשום דבר, לא מקטין את הסכנות ורק עושה רע. במילים אחרות – צריך להיזהר ממה שאפשר, ולעשות מה שאפשר כדי להקטין את הסכנה, אולם ממה שלא ניתן להיזהר, אין טעם לפחד. עשה מה שבשליטתך ואל תקדיש אנרגיות לדברים שאינם בשליטתך. אני אימצתי את המשפט החכם הזה, כדרך חיים וזה באמת עוזר למנוע פחדים ולחיות באומץ ובזהירות. הצופים היו חלק חשוב בחיי עד סוף כתה י"ב. לאחר סיום לימודי בתיכון, התגייסתי לצבא, לחיל המודיעין. לאחר שחרורי התחלתי בלימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. שם גם הכרתי את בעלי אלן, הסבא של לי.

סבתא אילנה בצעירותה

סיפור ההכרות עם בעלי אלן – אחרי הצבא התחלתי ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. אחרי מלחמת ששת הימים עברה הפקולטה למשפטים להר הצופים ושאר האוניברסיטה הייתה בגבעת רם. יום אחד הייתי צריכה לסדר משהו במשרדי האוניברסיטה בגבעת רם וכשרציתי לחזור שכחתי את הדרך חזרה ולא ידעתי לאיזה כיוון לפנות כדי לצאת. פתאום הגיע למקום בחור צעיר, שאלתי אותו אם הוא יכול לכוון אותי אך הוא לא ידע עברית. בסופו של דבר הוא הצליח להבין והראה לי את הכיוון. בדיעבד נודע לי, שהוא לא ממש האמין לי שלא ידעתי את הכיוון וחשב שאני סתם מחפשת תירוץ לדבר איתו. אותו בחור היה בדרכו לבקר בחורה שהוא הכיר במשרדי האוניברסיטה. המשכתי בדרכי לכיוון תחנת האוטובוס ואותו בחור המשיך לכיוון המשרדים, אותה בחורה שהוא חיפש לא הייתה שם. ואז הוא חשב לנסות להשיג אותי בתחנת האוטובוס, לכן חזר בריצה לכיווני. למרבה המזל האוטובוס איחר ואני עדיין הייתי בתחנה. הבחור הנחמד הזה עלה איתי לאוטובוס וחיכה לי בספריה עד שסיימתי את ההרצאות שלי. ומאותו היום ועד היום לא נפרדנו, זה הסבא של לי בן ואמה.

אילנה ואלן בצעירותם

נולדו לנו שני ילדים: גיא ושירה. גיא נשא לאישה את מירב – כלתי המקסימה ונולדו להם 3 ילדים מדהימים. אלו הם נכדי – אהובי נפשי: בן, לי ואמה. כולנו גרים באשקלון ומשתדלים ליהנות מהחיים. שירה נשואה לרועי המקסים. הם גרים בפתח תקוה ובאים כל שבועיים לסופ"ש משפחתי.

ספר שירי הילדות של לוטה

בבית דיברנו גרמנית. זאת, בגלל סבתי (האמא של אימי) שגרה איתנו, ולא הבינה מילה בעברית. היא לא הצליחה ללמוד את השפה, עד סוף ימיה (בגיל 101). מיום לידתי וכל חיי, גדלתי על שירים שלמדתי מאימי שהייתה שרה לי בגרמנית. שירי ערש, שירים מצחיקים, שירים עצובים ושירי משוררים ידועים.

יום אחד, כשאימי הייתה בת 84, ביקשתי ממנה שתרשום את כל השירים הזכורים לה, בגרמנית. אימי ישבה במשך מספר ימים ורשמה מזיכרונה כמאה שירים, דקלומים ופתגמים בגרמנית. אני החלטתי לתרגם חלק מהשירים הללו, באופן שניתן יהיה לשיר אותם לפי המנגינה של השירים בגרמנית. את שירי הילדים ערכתי בקובץ מיוחד שלימים, הוספתי לו איורים, המבוססים על תמונות של נכדי (לי, בן ואמה) ובני משפחה וחפצים אחרים שהתאימו לתוכן השירים. בני גיא (אבא של לי), ביצע עריכה גרפית והפיק את הקובץ בצורת ספרון קטן וחמוד שנקרא – "שירי הילדות של לוטה", והוא מכיל 35 שירים כאשר בעמוד השמאלי רשום השיר בשפה הגרמנית ובעמוד הימני, רשום השיר המתורגם לעברית.

נכדי המקסימים שיתפו פעולה בפרויקט של הפקת הספרון. הם למדו לשיר את כל השירים שבו (בעברית) והם התחפשו לצורך הצילומים והפקת האיורים. אני נמסה מנחת, כאשר הם פוצחים בשירה ספונטנית בשירים מהספר …

אילנה ולי הנכדה במפגש התכנית הקשר הרב דורי בביה"ס

 

הזוית האישית

הנכדה לי: היה לי מאוד כיף למדתי המון על סבתא שלי הכרתי ילדים חדשים ושמעתי סיפורים מעניינים.

סבתא אילנה: נהניתי מאוד מהמפגשים בהנחיית שירה הנעימה, מחברת הסבים והסבתות ומסיפוריהם כולם נראו נלהבים לשתף את הנכדים בסיפורי העבר האישיים שלהם ושל המדינה הנושאים היו מעניינים והכל זרם בכיף עד שלמרבה הצער נקטע עקב מגפת הקורונה. אני רוצה להודות למזל ולשירה על תכנית הקשר הרב-דורי. זו הייתה חוויה משמעותית ביותר לקשר עם נכדתי לי. הפעולות והמפגשים היו מעניינים. במהלך הפעילות במסגרת "הקשר הרב דורי" הכרתי סבא אחד מקסים – נתן ארמן – בעל שורשים עמוקים של דורות רבים בישראל. הוא ידע לספר סיפורים בכישרון מיוחד. למדתי ממנו שרעייתו היא ילידת ברלין ורציתי מאוד להראות לה את הספרון עם שירי הילדים, אך למרבה הצער, היא הייתה חולה במחלה קשה ונפטרה במהלך הפרויקט של הקשר הרב דורי. זה היה לי מאוד קשה ועצוב. אני מחזקת את ידי הצוות העומד מאחורי הפרויקט החשוב הזה. בברכת יישר כוח!!!!

מילון

יקה
יקֶה הוא כינוי שמקורו ביידיש, אשר התייחס במקור ליהודי גרמניה, וכן גם ליהודים מן המרחב דובר השפה הגרמנית, שאימצו לכאורה את השפה, את אורח החשיבה, הרגלי החיים והמזג של דוברי גרמנית במרכז אירופה. מאוחר יותר בארץ ישראל, הפכה המילה מכינוי כללי לכינוי לאדם בעל נימוסים, דייקנות, נוקשות והיעדר חוש הומור, שתואמות את הסטריאוטיפ של היקה

ציטוטים

”לא צריך לפחד. צריך להיזהר. “