מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

שולמית ארצי

שולה וגלי
שולה בצעירותה
סיפור אישי

שמי שולמית פרידמן ארצי. נולדתי בשנת 1943 בקיבוץ איילת השחר. את השם שלי בחר אבא שלי, הוא חיפש שם לאישה יפה מהתנ"ך ומצא את השם בשיר השירים. אני  נולדתי אחרי אחותי נחמה, שגם השם שלה לקוח מהמקורות, נולדה ב"שבת נחמו".

שמה של אימי הוא חווה, כיוון שהיא נולדה בפרשת בראשית, המספרת על לידת חווה אימנו. לאחר שלוש שנים נולד גם אחי שמו אדם שיהיה מתאים לאמא חווה. אני מציינת את הקשר לספר התנ"ך כי אבא שלנו למד עברית מספר התנ"ך ולימד אותנו לכבד את הספר כספר בינלאומי, מעבר למושגי הדת.

גרנו בקיבוץ איילת השחר עד שהגעתי לגיל חמש וחצי ועברנו לחיפה. בחיפה גרנו בצפיפות עם עוד משפחה בדירה. אהבתי שהיינו קרובים לאחים של אמא שלי, והיינו בקשר טוב כל המשפחה המורחבת. אימי ואחיה הגיעו מהעיר פינסק שבפולין גם עם אבא ואמא שלהם כלומר, סבים שלי. הספקתי להכיר רק את סבתא שלי, שרה, שגרה בביתה של אחות אימי. כל יום הייתי הולכת לבקר אותה, עד שנפטרה כשהייתי בכיתה ב'. בהיותי באמצע כיתה ב', בבי"ס "גאולה", הוריי קיבלו דירה חדשה בשכונה חדשה – רמות רמז, ושם הם גרו עד יום מותם. בשכונה החדשה היו לי הרבה חברים ולמדנו בבית ספר חדש שנקרא "הבונים".

לאחר שעברנו לביתנו החדש, ההורים קיבלו עבודה חדשה. אבי עבד בעיריית חיפה בתפקיד גובה מיסים. אמא שלי קיבלה עבודה בבית ספר, להכין ארוחות צהריים חמות שנשלחו לילדים מטעם העירייה.

אמא שלי נפטרה ביום הולדתה ה- 83 ואבי נפטר בגיל 90.

חשוב לי לספר על אבא שלי שלצערי לא סיפר הרבה. אבא נולד בעיירה ויטקוב למשפחה דתיה הורים ושלושה אחים. בנעוריו הוא הצטרף לתנועת נוער "גורדוניה" ועלה איתם לישראל לקיבוץ דגניה. בהמשך עזב את הקיבוץ ועבר לחיפה, עבודתו הייתה בבניין. הוא הבין מה קורה באירופה וחזר לשם, כדי להביא את המשפחה לישראל, אבל הם סירבו לבוא ונספו בשואה עם כל העיירה שלהם. הדבר גרם לו לטראומה קשה והוא סירב לדבר עליהם. נשארו לנו רק מספר תמונות. את שם המשפחה שלנו, פרידמן – קיבל מאמא שלו מאחר ואבא שלו היה פעיל פוליטי.

כשהייתי בכיתה ד' כל הכיתה הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר", בעיר חיפה עודדו את כל הילדים ללכת לתנועות נוער.

כשהייתי בבית ספר יסודי "הבונים" ברמות רמז, היה נהוג בחיפה לקיים את "יום האם" בכל העיר חיפה. מה היה המנהג? במשך שבוע ימים כל מה שעשינו בבית הספר היה מוקדש ל"יום האם". למשל, בשיעור עברית היינו קוראים סיפורים שהיו מסופרים על אימהות. כך גם במשך השבוע עשינו שיעורי בית, סיפורים ושירים על אימהות ומשפחה. בשיעור תנ"ך למדנו והצגנו על ארבעת האימהות מספר "בראשית", חיפשנו כל מה שהיה כתוב על אימהות. בשיעורי מלאכה ויצירה היינו מכינים מתנות לאמא שלנו. למשל, מפיות רקומות. בשיעור בישול הכנו מאפים לבית, כל אחד לפי בחירתו. וביום אחד בשבוע הזה האמהות הוזמנו ללמוד יחד איתנו ולכבוד זה כל הילדים התלבשו בחולצות לבנות וחגיגיות. האמהות ישבו יחד עם ילדיהם והשתתפו בשיעורים יחד איתם. באחד מימי השבוע, כל האימהות היו מוזמנות לאחד מבתי הקולנוע של חיפה ובאותו יום היה לילדים חופש: להישאר בבית, לנקות ולסדר אותו, להכין אותו חגיגי. ביחד עם האח והאחות שלי יצאנו לבלות בערב עם אמא. בדרך כלל היינו הולכים לסרט ואחר כך אמא הייתה קונה לנו משהו טעים. במשך כל היום אמא שלי מאוד התרגשה. מאוד אהבתי את השבוע הזה ובמשך שנים שמרנו על המתנות שהכנו ב"יום האם" לאמא.

חג פסח

ההורים שלי מאוד אהבו את חג הפסח, כי כולנו ישבנו יחד ואף אחד לא מיהר לשום מקום. ההכנות לחג הפסח התחילו חודש לפני החג. יחד עם ההורים עשינו תכנון איך להכין את הבית לקראת החג. לאמא היה מאוד חשוב שהכל יהיה "כשר". היו לנו משימות: ניקיון של הבית – כביסת הוילונות, סיוד של כל הדירה, צביעה של התריסים, ניקיון של הרהיטים, הקדשנו הרבה לארונות הבגדים וכל מה שהם הכילו. היינו מוציאים את כל מה שהיה בארונות, מצפים אותם בנייר מיוחד. אהבתי להכין את כלי הבית – את כלי הזכוכית היינו משרים במים קרים לשלושה ימים. סירים ומחבתות היינו טובלים במים רותחים. כל ההכנות של כלי הבית נערכו בחצר כשכל הילדים התאספו ביחד וזאת הייתה החוויה שאני זוכרת עד היום. היה לנו סט כלי אוכל שבו השתמשנו רק בפסח. עורכים את הכלים האלה על שולחן-הסדר, מוסיפים לשולחן כל מה שקשור לפסח כהילכתו – "צלחת-הסדר," בנוסף יין, מצות וכל השאר. הסבנו לשולחן, כל המשפחה בחולצות לבנות, אבא ישב בראש השולחן וקרא מתוך ה"הגדה". חיכינו שאמא תשיר את השירים היפים של ה"הגדה". עד היום אני שומרת את ה"הגדה" המיוחדת הזו. הציטוט הכי נפוץ אצל אבא שלי היה:"כבד את אביך ואת אימך למען יאריכון ימיך"- מתוך עשרת הדיברות. הוא נהג להוסיף את הדיבר הזה בראש כל ברכה שהוא כתב. עוד אימרה שהוא היה אומר וכותב:"שיוויון ערך האדם".

בתקופה שלנו

בית הספר היסודי היה עד כיתה ח'. לאחר שמסיימים את כיתה ח' עוברים לבית ספר תיכון. בסיומה של כיתה ח', החלטתי שאני רוצה להמשיך את הלימודים ואת חיי בקיבוץ. ללא ידיעת ההורים פניתי למשרדי הקיבוצים שיעזרו לי למצוא קיבוץ מתאים. הם כיוונו אותי לקיבוץ יד מרדכי. תקופה חדשה התחילה בחיי והצטרפתי ל"חברת נוער". המרחק מחיפה לא הפחיד אותי. הקבוצה הייתה מעניינת וחברותית, השתלבנו עם בני הקיבוץ. עד היום אני מבינה שזו הייתה התפנית הטובה והמשמעותית של חיי. הייתי פעילה בחיי החברה ובפעילות פוליטית. לאחר שהתחתנתי עם יאיר (בן הקיבוץ), הקמנו את ביתנו בקיבוץ. כיום אני עובדת בספריית הקיבוץ וכורכת ספרים – מקצוע מעניין ביותר.

שולמית בקיבוץ בצעירותה

הזוית האישית

גלי – בכל מפגש חיכיתי לראות את החיוך הקורן של שולה או לפחות לשמוע את הקול שלה. כששולה סיפרה את סיפורה, יכולתי לראות אותו בעיניים, להרגיש את האווירה של פעם, את כל מה שלמדתי.אי אפשר לכתוב גם על אלף דפים, שולה הפכה להיות הסבתא השלישית שלי. זכיתי גם בתהליך הזה וגם בשולה. הייתי שמחה לשמוע עוד משולה ולהמשיך.

שולה – שלסיכום של תקופה יפה תודה, שמחתי שהוזמנתי. נהניתי מהחוויה עם גלי המקסימה , אשמח להמשיך ליהיות בקשר אישי.

מילון

שולמית
עליה נכתב הספר שיר השירים

שבת נחמו
השבת שלפני תשעה באב וקוראים את מגילת איכה

גובה מיסים
תשלום כספי לעירייה- ארנונה. עבר מבית לבית לקבל את הכסף.

חברת נוער
קבוצת נערים\נערות שעליית הנוער אירגנה בתנועה הקיבוצית.

ציטוטים

”"כבד את אביך ואת אימך למען יאריכון ימיך"“