מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

שובבה אך חכמה ונבונה

ביום חתונתי
היום.....
שרה בפריז

שרה לוי מספרת את סיפורה לחנה:

"שמי הוא שרה, נקראתי ע"ש סבתי, שמי הלועזי היה סוזן והיו קוראים לי סוזי כשם חיבה. היה לי גם שם גויי טליה – קראו לי כך בזמן המלחמה. שם משפחתי הוא לוי ולפני הנישואים שם משפחתי היה טרטנר שמשמעותו זה סוכן, כי אבא שלי היה סוכן.

נולדתי בפריז שבצרפת, ברובע 4 בתאריך 04/01/1930. אני ילדה שלישית במשפחה ולי 2 אחיות ואח אחד אליו הייתי קשורה במיוחד. הייתי ילדה טובה ולא עשיתי בעיות וכשרציתי שקט הלכתי לפינה ושמתי אצבע בפה. בילדותי הרגשתי שאוהבים את אחיותיי יותר ממני ומאחי בגלל שהן היו מפונקות ומועדפות.  גדלתי בפריז עד גיל 10 ואז עברנו למרכז צרפת. היה לנו חופש בלי גבול היינו הולכים לקטוף פטריות ביער, הלכנו לחלבן לחלוב חלב, תמיד הייתי עם כובע על הראש כי הייתי רגישה לשמש והייתי מדממת הרבה מהאף. הבית בו גרנו היה עם 3 חדרים, הוא היה עשוי ממלט בנוי כמין קובייה והשירותים היו בחצר. היינו רחוקים במרחק קילומטר מכל דבר מהמרפאה, מכולת ועוד…

הייתה לי בובת חרסינה שקיבלתי מאבי בחנוכה ויום אחד הוא כעס עליי ושבר לי את הבובה. זה אירוע שאני לא שוכחת בגלל שאהבתי את הבובה הזאת מאוד. אהבתי לקרוא, לתפור ולצייר. הייתי מצוינת בלימודים אך גם שובבה מאוד. יום אחד חברתי מהכיתה שהייתה גם בת של שוטר אמרה לי, יהודייה מלוכלכת ושמה לי רגל כדי שאני אפול, בנוסף, היא גם זרקה לי כדור שלג לפנים, ברחתי מביה"ס. כשהמנהלת קראה לי לבירור העיניין אמרתי לה: "אם הילדה שהציקה לי לא תתנצל אני לא אעשה את המבחנים". המנהלת שזה היה חשוב לה, בגלל שאני הייתי חכמה והגאווה של הבית ספר הסכימה וכך היה, הילדה התנצלה בפניי ואני עברתי את המבחנים ועשיתי רושם טוב לבית הספר.

אהבתי לתפור ופעם אחת תיקנתי מכפלת של ילדה בביה"ס ואימא שלה החמיאה לי. הייתי תופרת בגדים גם לבובות שלי, משחקת קלאס, משחקת בגולות ובמשחק דומינו עם אחיי. גם היום אני משחקת את המשחקים האלו עם ילדיי ונכדיי. אהבתי לעשות שטויות, כמו למשל, פעם אחת ששמתי ביצה של אווז בלול תרנגולות וקראתי לדוד שלי שהגיע מפריז, כדי שיראה איזה ביצה גדולה יש בלול. הדוד שלי האמין שהתרנגולת ג'וזאין באמת הטילה אותה.

לא היו לנו מנהגים מיוחדים בחגים אך בפסח היינו מזמינים זוגות לא דתיים כדי שיחגגו אתנו. היינו מכינים לבד את החיין (חזרת). בחנוכה היינו אוכלים לביבות שקראו להם לטקס. בפורים אימא שלי הייתה מכינה מאנטש (אוזני המן). שלושת הרגלים היו החגים החביבים עליי ביותר כי כולם היו ביחד.

אני זוכרת שירים שהייתי שרה בצופים עם כולם ושירים שאימא שלי הייתה שרה לי ואני גם שרה לנכדיי כמו: LES PETIT MARIONETTES , MEUNIET TU DORS,POMME DARINETTE

בתור ילדה חוויתי את מלחמת העולם השנייה ובתור בוגרת הייתי בצרפת שלא היו בה מלחמות. בזמן המלחמה עברנו למרכז צרפת והתחבאנו ביער, ישנו בו ימים ארוכים ולא היה לנו מספיק אוכל אז אכלנו שורשים וארטישוק וסוג של כרוב. בין השנים 1940 – 1942, לקחו את אבא שלי למשך שלוש שנים, לא ידענו איפה הוא ומה קרה אתו? חזרנו לפריז אחרי המלחמה, שמחתי מאוד לחזור לפריז אבל גם הייתי עצובה כי לא עשיתי מבחנים ורציתי להצליח בחיים ולא להישאר כל הזמן בעסק של ההורים.

עבדתי במתפרה אצל ההורים שלי ורכשתי את המקצוע. הייתי מעצבת בגדים במשך 11 שנה, בגלל שאהבתי מקצוע זה. את בעלי הכרתי בחתונתה של אחותי ולאחר שנות נישואים רבות, כשבעלי נפטר, מכרתי את העסק ועבדתי אצל מישהו אחר וטיפלתי באימי החולה ובביתי.

רציתי מאוד ללמוד רפואת ילדים, אבל מאחר שהפסדתי שלוש שנות לימודים בגלל המלחמה היה לי קשה להשלים את השנים האלו.

התחתנתי בגיל 21, בשנת 1951 בפריז וערכנו מסיבת חתונה. כשהייתי בת 24 נולדה בתי, לאחר שנתיים נולד בני.

עליתי לבדי לארץ בשנת 2007 אחרי שאימי נפטרה בגיל 77. לפני שעליתי למדתי עברית באולפן בצרפת אבל אני לא זוכרת מילים בעברית אז כדי לתקשר הייתי מדברת ביידיש וכשהגעתי לארץ עברתי לגור ליד בני כדי לא להיות לבד.

יש לי 2 ילדים, 9 נכדים ו- 26 נינים והם באים כמעט כל יום או פעם בשבוע. רובם חיים בארץ, חוץ משניים שבאמריקה. יצאתי כמה פעמים לטייל בחו"ל לשוויץ, ספרד, איטליה, לוקסמבורג. לבלגיה ואמריקה  נסעתי לביקור משפחתי.

מאז שהגעתי לארץ אהבתי להתנדב, אך לפני שנתיים היו לי בעיות בלב וניתוחים ועכשיו יש מטפלות שעוזרות לי.

המסר שלי הוא שצריך ללמוד בשביל החכמה וגם לא להתבייש ולדבר עם אנשים כדי להרוויח מקצוע מכובד וחשוב.

תמונות שציירתי

תמונות שציירתי

הזוית האישית

התלמידה חנה לוי מביאה את סיפורה של שרה לוי.

מילון

מאנטש
מיידיש: מאָן טאַש (mon tash), "כיס פרג". עם הזמן, המילה "מאָן" שובש ל"המן", וכך שונה שם המאכל ל"המן טאַש" והחלו לאכלו בפורים. (ויקמילון)

ציטוטים

”ללמוד בשביל החכמה ולא להתבייש, לדבר עם אנשים כדי להרוויח מקצוע מכובד וחשוב “