מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

שואת יהודי לום בבולגריה

בתכנית קשר רב דורי צבי ושניר
צבי נתן התינוק
יהדות בולגריה שרדה את ההשמדה ויצאה ממנה בשן ועין

סיפור ילדותי

קוראים לי צבי נתן. נולדתי בבולגריה בתאריך 24.7.1943. עליתי לארץ בשנת 1948 בנר ראשון של חנוכה, בהיותי בן 5.

בשיא שואת יהודי אירופה הוריי אומנם גרו בעיר הבירה של בולגריה, סופיה, אך בשל החוקים שהנהיגו הנאצים היו חייבים לפנות את ביתנו ולצאת לגלות בתוך ארץ הולדתנו. צריך לציין שהבולגרים היו בני-ברית של הנאצים, ולמעשה ההגליה נועדה לרכז את כל היהודים במקום ריכוז אחד, כדי להוביל את כולם להשמדה באושוויץ. 

בזמן הזה נולדתי, בעיר ששמה לום שעל גדות הדנובה. בעיר לום שהתה רק אמי כי אבי היה במחנות העבודה שהקימו הנאצים. לאחר שבאתי לעולם נתנו לאבי חופשה מיוחדת, כדי שתהייה לו אפשרות למול אותי, אך התנאי היה שאת מקומו במחנה ימלא מישהו מהמשפחה. דודי אלברט, האח הקטן של אבי, שהיה בשנות העשרים המוקדמות לחייו, התנדב להחליף אותו. אלברט, שהיה עדין וחלש, חלה במחנה במחלת הטיפוס בשל התנאים הקשים ולא ניתן היה להצילו, על אף שהקהילה היהודית התגייסה לרכוש עבורו את תרופת הפניצילין. האירוע השפיע מאוד על אבי ולכל אורך חייו חש רגשי אשמה, על כך שאחיו שילם בחייו כדי לאפשר לו להשתחרר ממחנה העבודה.

את טקס הברית ניהל הרב בכר, שהיה גם הרב שחיתן את הוריי ודאג להביא מוהל שימול אותי ממרחק של למעלה מ 100 ק"מ. בטקס היו נוכחים, מלבד להוריי, זוג נוצרים שלקחו אותנו לחסותם. בעיר לום שהינו עד לסיום מלחמת העולם השנייה. בתום המלחמה חזרנו לבית הוריי בעיר סופיה .

חשוב להדגיש שתכניתם של הנאצים לשלוח את היהודים מלום לאושוויץ השתבשה בזכות ההתנגדות שגילה העם הבולגרי, בזכותו של המלך הבולגרי – צאר בוריס – ובזכותו של ראש הכנסייה הפרובנסלית של בולגריה. הוא פנה גם לבולגרים הלא יהודים בבקשה לענוד טלאי צהוב, שאותו חויבו היהודים לענוד.

לקראת ההגליה הכין אבי מספר פרטים שסייעו למשפחתי לשרוד. אחד הסיפורים שזכורים לי הוא שאבי ארז בתוך טלית כלי סכו"ם עשויים מכסף וזאת כדי שלא ירשרשו בזמן הטלטול של המטען. הטלית למעשה הייתה שייכת לסבי – זו הטלית שעמה סבי עלה ביום הבר מצווה שלו לתורה. הגורל הביא לזה שהטלית שרדה. אבי שמר על הטלית. לא מזמן נפטר אבי בשיבה טובה ובזמן שעסקנו במיון הדברים שנשארו בביתו מצאתי את הטלית.

יהדות בולגריה שרדה את ההשמדה ויצאה ממנה בשן ועין, והתודות נתונות לעם הבולגרי, שבזכותם לא סיימה רוב יהדות בולגריה את דרכה באושוויץ!

בחודש מאי 1945 שוחררה בולגריה מהכיבוש הנאצי, הוריי חזרו לעיר סופיה ושם החלו לשקם את חייהם ובשנת 1946 נולד אחי הקטן בשם משה.

בשנת 1947 הגיע דוד בן גוריון לביקור והופיע לפני יהודי בולגריה בסופיה כדי לשכנעם לעלות לישראל. בית הכנסת שבו דיבר בן גוריון היה מלא מפה לפה. לא היה צריך הרבה מאמץ כדי לשכנע את היהודים לעזוב את הגולה ולעלות לישראל, ואכן רוב יהדות בולגריה עלתה לארץ.

למשפחתי, ההחלטה לעלות הייתה ברורה, בפרט שדודי ניסים (אח של אבי) נשלח מטעם ההגנה לבולגריה כדי לסייע לבחורים צעירים להקדים את הגעתם, על אף הקשיים שהערימו הבריטים, ולהצטרף ל"הגנה".

בחדש נובמבר 1948 יצאו הוריי בדרכם לארץ ישראל על סיפון אנייה בשם "קיפאלוס", אניית משא להובלת בהמות שהוכשרה לאניית נוסעים.

לסיפור הטלית התווספה עתה תוספת: הוריי, שמכרו את רכושם, המירו את כספם למטבעות זהב שאותם ארזה אמי בכדורי צמר לסריגה, ועם הטלית וחלק של הסכו"ם ארזה בתוך ציפית וכרית פוך.

אל נמל ורנה, שם עגנה האנייה, הגענו ממש ברגע האחרון. בחיפזון יצאנו מהמונית ורצנו אל כבש האנייה, מרוב חיפזון נשכחה הציפית במונית. נהג המונית רץ אלינו כשהוא צועק "אדוני, אדוני, שכחתם את הכרית במונית שלי". הנהג הספיק להשליך לעברנו את הכרית, אשר בה היה כל רכושנו. אבי תפס אותה וחיבק אותה בכל כוחו.

ההפלגה נמשכה ימים רבים. למרות שהייתי רק בן חמש אני זוכר את הצפיפות שהייתה בסיפוני האנייה. לחופי חיפה הגענו בסוף נובמבר 1948, היה זה בלילה של נר ראשון של חנוכה.

את הוריי הפרידו כי אחי היה חולה בשנית (סקרלטינה) – מחלה מדבקת המחייבת בידוד. אני נותרתי עם אבי, נתון בגבס עקב נפילה מהמיטה בקומה חמישית, מהשתוללות עם בן דודי.

כאשר הגענו לארץ היה לילה גשום וסוער. אבי היה עסוק בחיפוש אחר אמי ואחי ואותי השאיר באחריותו של חבר טוב שלו. לילה זה נחרט בזיכרוני וילווה אותי עד יום מותי. האיש ששהיתי באחריותו קם בלילה לכסות את הילדים באוהל הדולף, הוא נאחז במוט האוהל שהיה עשוי פלדה, לפתע הבזיק ברק שפגע במוט האוהל והרג את האיש! המחזה הזה נחרט בזיכרוני ולא ימוש מנגד עיניי.

לבסוף מצא אבי את אמי ואחי, והחל הפרק החדש בחיינו: דיור, פרנסה, שפה.

בכפר ערבי נטוש בשם בלאד אל-שיח (כיום שכונה בשם תל-חנן בעיר נשר) מצא אבי אורווה, אותה הכשיר למגורים. לא קל היה להוריי בתחילת דרכם. כילד קטן הייתי שומע בלילות את בכיה של אמי המקוננת על מצבנו, ללא חשמל, ללא מים זורמים, ללא שירותים ומקלחת. מנגד הייתי שומע את אבי חדור מוטיבציה חיובית, מנחם אותה במילים מרגיעות: "תראי ויטה (כינויה של אמי ויקטוריה) את הנאצים עברנו , תלאות המסע מאחורינו, אנחנו נסתדר!"

מהמסע הזה לפני שנים רבות שיקמו הוריי את חייהם, הכול התחיל מחדש ואנו בגרנו, למדנו, שירתנו בצבא, נשאנו נשים והקמנו משפחות ומקווים שמצאנו את ארץ מכורותינו.

העשרה

יהדות בולגריה: "יהדות בולגריה היא קהילה יהודית מרובת קהלים, המתקיימת באזור בולגריה מהמאה ה-2 ועד ימינו. ב-1945 הגיעה הקהילה לשיא גודלה ומנתה 49,172 נפש."

"בפרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו בבולגריה כ-48,000 יהודים ולמעלה ממחציתם בבירה סופיה. במהלך מלחמת העולם השנייה נרדפו יהודי בולגריה על ידי השלטון הבולגרי והיו כפופים לחוק להגנת האומה שדמה במתכונתו לחוקי נירנברג. כ-9,000 גברים יהודים נשלחו לעבודות כפייה"

תשע"ה

מילון

יהדות בולגריה
יהדות בולגריה היא קהילה יהודית מרובת קהלים, המתקיימת באזור בולגריה מהמאה ה-2 ועד ימינו. ב-1945 הגיעה הקהילה לשיא גודלה ומנתה 49,172 נפש.

ציטוטים

”יהדות בולגריה שרדה את ההשמדה ויצאה ממנה בשן ועין, תודות לעם הבולגרי“