מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

שואה, הישרדות והתקומה של סבי

התמונה מספרת על האהבה במשפחה
סבי בגיל 2 עם תלאי צהוב וסבי כיום
בניית שגרירים צעירים

סבי, טומי ברייער נולד אל תוך מלחמה נוראה (מלחמת העולם השנייה) בשנת 1942 במרץ  22 בהונגריה בעיר דברצן.

הגרמנים שלטו ברוב מדינות אירופה. איך שהוא נולד היה צריך לענוד את הטלאי הצהוב את אביו הוא לא הספיק להכיר כי סבי התייתם  בגיל ששיה חודשים שאביו גויס לפלוגה לעבודות כפיה, שם הוא מצא את מתו .

בשנת 1944 סבי ואמו גורשו מבתיהם והוכנסו לגטו אחרי שלושה חודשים סבי ואמו גורשו למחנה השמדה אושוויץ אבל בדרך נס הם נצלו והגיעו למחנה עבודה באוסטריה. רוב משפחתו של סבי נספו בשואה.

לאחר שחרור מהמחנות סבי ואמו חזרו להונגריה לעיר דברצן והחלו לשקם את חייהם לאור מצבם הכלכלי הקשה כי לאמו היה קשה לפרנס, סבי הוכנס לבית יתומים שהיה שייך לנוער הציוני שהיה בגיל חמש. בבית היתומים סבי זכה לחינוך דתי וציוני וחלוצי גם יחד, למד דרך הגננות והמטפלות את ה- א, ב, ג… ואת השפה העברית.

את כיתה א' הוא התחיל בשנת 1949 בבית ספר שעד לגירוש היהודים מהעיר דברצן היה שייך לקהילה היהודית בו למדו כ-800 תלמידים יהודים. בתקופת השוואה הושמדו רוב התלמידים שלמדו בבית הספר. סבי היה בין הבודדים שחזר ללימוד בבית הספר הוא היה התלמיד היחיד היהודי בין 800 התלמידים הנוצרים שרובם היו אנטישמים(שונאי יהודים) כולל  רוב המורים בבית הספר במשך כל השנים האלו כשמונה שנים עד גיל 14 כאשר ברח מהונגריה בגלל האנטישמיות, סבי עבר התלויות קשות ביותר שכללו: מכות, קללות, יריקות, וערבונות מדי יום יום, לא היו לא חברים במשך התקופה הזאת רק בגלל היותו יהודי.

סבי סיפר לי: שאם יום אחד לא קיבלתי מכות או קללות לא ידע מה קרה?!

גם המורים על סבי למשל: ביום כיפור סבי הלך לבית הכנסת בלילה, כי בבוקר היה צריך להיות בלימודים המורה לאזרחות שהוא היה הכי אנטישמי נתן לסבי דגל של הונגריה ללא סיבה אבל סבי ידע כי הסיבה  העיקרית לעמוד עם הדגל הייתה: יום כיפור. כל התלמידים שהסתובבו בחצר בזמן ההפסקות היו משפילים את סבי(בכך שהם: ירקו, הרביצו, קיללו ועוד…)

גם לתיכון סבי רצה להתקבל לא הזמינו אותו למבחני כניסה  בגלל היותו יהודי!.

מנהל בית הספר עזרו לסבי מבלי שהוא ידע, סבי הלך לבית הכנסת, ושם הוא ראה את המנהל שלו (סבי לא ידע שמנהלו יהודי וגם כל התלמידים האחרים לא ידעו) ומצאו לסבי בית ספר אחר שמגביל לבית ספר שלא קיבלו אותו שם הזמינו אותו למבחני כניסה שסבי  עבר אותם בהצלחה. בשנת לימודים 1956 התחיל את לימודיו בבית הספר תיכון

בתחילת לימודיו בתיכון להנדסת טבק בעיר, דברצן פרץ מרד בהונגריה בחודש אוקטובר 1956 נגד הכיבוש הרוסי ונגד השלטון. במרד זה האשימו גם את היהודים ואיימו על חייהם. סבי באותו זמן היה בן 14, ההונגרים הכינו רשימה של יהודים שחייהם יהיו בסכנה בעירו. המחנכת של סבי מבית הספר היסודי ( הייתה נוצרייה ) סיכנה את חייה, כי היה עוצר משעות המוקדמות של הערב למרות זאת היא בא לאמי, כדי הביאה לידיעת אמו את הידיעה שסבי נמצא בתוך הרשימה להוצאה להורג והוא רק בן 14 ובן יחיד רק בגלל היותו יהודי. ולאחר היסוסים והתייעצויות אמו החליטה בלב שבור ובבכי מר שהיא תצטרך שוב להיפרד מבנה. ( כזכור בפעם הראשונה שהפרידו בינה ובנו היה ביום הגירוש בתחנת הרכבת בדרך לאושוויץ ). ומי יודע מתי היא תראה אותו שוב אם בכלל. אחרי פרידה קשה מאוד סבי צורף למשפחה " כבן נוסף " עם תעודות מזויפות שגם החליטו לברוח ולהם שני תאומים  וכך יצאו לדרך, בתאריך: 14.11.1956.

לאחר טלטולים וסכנות, הוא קפץ מרכבת נוסעת כדי לא להיתפס על ידי הצבא ההונגרי והרוסי זה לאחר אזהרתו של מבקר הכרטיסים, היה קר מאוד ובנוסף לא היה לו אוכל. הוא נתפס בגבול אוסטריה הונגריה על ידי חיילי משמר הגבול העמידו אותו לפי כיתת יורים. סבי אחרי הירי הראשון באופן אינסטינקטיבי הסתובב ורץ אל עבר החיילי משמר הגבול והתחנן על חייו גם זה היה כרוך בסיכון. אחרי מספר דקות של "התייעצות" השומרים בניהם הם החליטו לבזוז אותו(לקחו את כספו, את מזכרתו היחידה מאביו-שעון זהב שאביו ביקש מאמו לתת לו שיגיע למצוות ולאחר מכאן נתנו לו לעבור את הגבול לאוסטריה.

לאחר שחצה את הגבול חיפש מקום מוגן ובית חם ובעיקר אוכל. אחרי הליכה של ארבע קילומטר מצא בית ספר שבוא היו פליטים . שם הוא קיבל אוכל ובגד חם. למחרת ביקש שיסיעו אותו לעיר הבירה וינה שם התחיל לחפש בפחי אשפה שאריות של אוכל. אדם מבוגר שראה אותו מחפש בפחים שאל אותו "מה  הוא מחפש בפח? סבי ענה לו:" אוכל". האדם נדהם מתשובתו של סבי ולקח אותו אתו לביתו שם הוא נתן לו אוכל ולקח אותו "כל בו" גדול  וקנה לו בגדים  ונעליים. כעבור שבועיים  סבי ביקש ממנו שיעזור לו להגיע לישראל. באותו היום הוא לקח את סבי לשגרירות ישראל בוינה וסידר לו עליה לישראל.  ובזכותו סבי כאן.

הוא ישר נקלט לפנימיה  בכפר בתיה  דרך עלית הנוער. כעבור חצי שנה עלתה אמו ושוב התאחדו. את לימודיו התיכונים המשיך באורט נתניה. בגמר התיכון התגייס לצה"ל שירת ביחידה צבאית בגולני כחובש קרבי ובהמשך כקצין ארגון רפואה השתתף במלחמת ששת הימים, יום כיפור ובמלחמת לבנון הראשונה.

בגמר שירותו הצבאי התחיל לעבוד כמורה ומחנך בישראל.

במקביל לעבודתו בהוראה עסק בכתיבת ספר "המוסיקה בתקופת השואה" כתב מחקרים שעסקו בנושא השואה על הוא קיבל פרס חינוך .אות ופרס ממוסד "יד-ושם" קיבל על תכונית לימודים ומפעל חיים. משנת 1989 מכין ומלווה משלחות לפולין.

היום כגמלאי מרצה בתי ספר יסודיים, תיכונים בכל חלקי הארץ, צה"ל, אחד הפרויקטים החשובים שעוסק בו היום הוא:" הרצאות בגרמניה בבתי ספר תיכונים ובאוניברסיטה". יזם פרויקט משותף בנוער גרמני וישראלי והמטה "שגרירים  צעירים למען עולם טוב יותר" על פרויקט זה סבי קיבל מדליה ממשלת הסן שבגרמניה על שם הדויג בורגהיים שהייתה מנהלת סמינר לגננות בעיר גיסן(שבגרמניה), ונספתה באושוויץ בשנת 1943.

הזוית האישית

החוויה הייתה ממש מהנאה למדנו אחד על השני ועל המשפה המורחבת למדתי על עברו של סבי ומשפחתו .

מילון

קנצלר
אישה העומדת בראש מדינה(כמו נשיא)

ציטוטים

”צעירים למען עולם טוב יותר“