מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

רציתי לספר לכם על משפחת בן יוסף

אני אחי וסבי נמצאים במרכז בראשוב
אני וסבי אוכלים קיורטוש
חיי סבי בשביל להשיג כסף למשפחתי

שמי אורי בן יוסף וסבא שלי הוא יורם בן יוסף. במסגרת תכנית הקשר הרב דורי אנו מציינים השנה 70 שנה למדינת ישראל, ישבתי יחד עם סבי להעלות את סיפור משפחתנו – משפחת בן יוסף. אני אורי, אמי אפרת, אבי צחי ואחי: עמית, שירי ועדי.

סבי יורם נולד ברומניה בשנת 1934 בעיר יאשי. הוא עלה לארץ בשנת 1948. לסבא שלושה ילדים: צחי, הוא אבי ואלון ויוסי הם דודי. בחרתי  להביא את סיפורו בעשור הראשון למדינת ישראל, בו עלה  סבי מרומניה לישראל.

העשור הראשון למדינת (1948-1958), כפי שסיפר לי סבא שלי

סבא שלי הגיע לארץ כמו רבים אחרים שהגיעו מרחבי אירופה ועברו בה ממדינה למדינה עד שהגיעו לנמל שמקושר לים התיכון. משם הוא הפליג עם כל האחרים לכיוון ארץ ישראל בספינת דייגים, כדי להטעות את חיילי השלטון הבריטי ששלטו אז בארץ.  "ב-29 בנובמבר 1947 נודע לאנשים בספינה שהתקבלה החלטה באומות המאוחדות על החלוקה בארץ והייתה שמחה גדולה. למחרת, אוניית מלחמה בריטית לקחה אותנו בשבי והביאה אותנו לנמל חיפה.

כשירדנו מהאנייה כולנו נישקנו את האדמה על שהגענו לארץ הקודש שכה השתוקקנו לה כל החיים. האנגלים העלו אותנו על אוניית גירוש ושלחו אותנו למחנה מעצר בקפריסין שם שהיינו עד חודש אפריל, לפני  מועד הקמת המדינה בה' באייר 14.5.1948."

יום הכרזת המדינה

יום הכרזת המדינה על ידי דוד בן גוריון, שנבחר להיות ראש הממשלת ישראל, מצא את סבא שלי ואת משפחתו, יחד עם רבבות עולים חדשים, במחנה עולים שם התגוררו באוהלים. לאחר זמן מסוים סבא ואחיו הגדול עברו במסגרת קבוצת נערים ונערות לקיבוץ עין הכרמל שליד עתלית. הם עבדו בקיבוץ בכל מיני עבודות חקלאיות: טיפול ברפת, בלול, עבודות שדה. חצי יום הוקדש לעבודה וחצי יום הוקדש ללימודים. באותו תאריך בו הוכרז על הקמת המדינה, ה' באייר תש"ח, פרצה מלחמת העצמאות. הערבים בארץ ומסביבנו – מצרים, ירדן, סוריה, עיראק ולבנון – פתחו נגדנו במלחמה על מנת להשמיד אותנו. סבא, שהיה אז בן 14, ואחיו הגדול בן ה-16 אומנו בכלי נשק כדי להגן על היישוב, שהיה ממש בקו האש מול מספר יישובים שירו על העובדים בשדה ועם תותחים על הקיבוץ ועל העיר עתלית הצמודה. גם מטוסים מצרים הפציצו אותם.

סבא מספר:

"על מנת להפסיק את הירי נאלצו כוחות הצבא יחד עם חברי הקיבוץ וגם נערים מגיל 16 להילחם באויב שהיה ממוקם ממש מול הקיבוץ וירה עלינו כל הזמן. האויב שעמד מולנו חסם גם את הכביש הראשי מחיפה לתל אביב. לקיבוץ שלי הגיעו בחודש יוני 1948 ילדים שפונו מקיבוץ רמת רחל, שליד ירושלים, מאחר שהמלחמה שם היתה קשה מאוד. התפקיד שלי ושל כל הילדים בגילי היה לרוץ בין העמדות המבוצרות, שהיו ממוקמות מול האויב, ולהביא ללוחמים מים, אוכל ותחמושת. כמו כן עזרנו בחפירת תעלות קשר ופריסת גדרות תיל.

המלחמה בין הישוב לערבים בארץ ולכל מדינות ערב שמסביבנו (ירדן, מצרים, סוריה, לבנון ועיראק) הסתיימה בניצחון של הצבא שלנו. אמי שוחררה ממחנה מעצר בקפריסין והגיעה ארצה, היא הוציאה אותנו מהקיבוץ ולקחה אותנו לקריית מוצקין, שם גרו הוריה ואחיה.

המצב הכלכלי בארץ היה קשה והוכרז מצב של צנע – הקצבת מזון – כי היה מחסור באוכל. כדי לעזור למשפחה מבחינה כלכלית אני, אחי וכמובן אמי יצאנו לעבודה. מצאתי עבודה במספנה (מקום בו בונים ספינות קטנות מברזל וגם עוסקים בתיקון "אניות"). עבדתי יחד עם אנשים מבוגרים וגם הרבה ילדים בגילי. עבדנו שמונה שעות עבודה ביום רגיל ושבע שעות ביום שישי.

שלוש פעמים בשבוע למדתי שיעורי ערב בבית ספר מקצועי. מצאתי זמן גם ללכת לאימוני כדורגל, משחק שמאוד אהבתי. ימי שישי היו מוקדשים לפעילות בתנועת נוער – "הנוער העובד והלומד". מצאתי את עצמי משתלב בחברה של העבודה, בספורט ובפעילות בתנועת נוער והרגשתי שהגעתי לגן עדן. עבדתי במספנה עד אוגוסט שנת 1952 ובכסף שחסכנו אני, אחי ואמי קנינו בית פרטי בקריית מוצקין".

1952 הגיוס לצה"ל

סבי מספר על השירות הצבאי: "התגייסתי לצבא בחודש אוגוסט 1952. לאחר הטירונות שובצתי לצוות קרקע בחיל האוויר, למרות בקשתי להיות ביחידה קרבית. נשלחתי לקורס לטיפול במטוסים והוצבתי בבית הספר לטיסה בכפר סירקין בטייסת של מטוסי פייפר, ששימשו לאימון ראשוני של פרחי טיס. יש לציין שבתקופה ההיא כל המטוסים היו מטוסים עם בוכנה ומדחפים (על מטוסי סילון לא חלמו אפילו). מטוסי קרב היו ספיטפיירים. כעבור שנה בהיותי מצטיין, נשלחתי לקורס מדריכי ספורט במכון ווינגייט. חזרתי לבסיס אחרי הקורס והדרכתי את פרחי הטיס בכושר גופני מגוון ומשחקי ספורט.

השתחררתי בשנת 1955 וחזרתי לעבוד במספנה. באותה השנה נקראתי למילואים לקורס משנה טכני של חיל התותחנים. בסוף שנת 1955 השתתפתי במסגרת הגדוד בקרב בכנרת נגד הסורים שניסו להשתלט על שטחים שלנו ועל מקורות המים ותקפו את החקלאים שלנו בשדות. בשנת 1956 לחמתי במסגרת הגדוד.

התקופה בארץ, מעלייתי ארצה, חישלה ועיצבה אותי להיות אזרח נאמן למדינתי – להיות ישראלי – והכינה אותי לפרק הבא בחיי, הקמת משפחה ובית בישראל. בשנת 1959 התחתנתי נולדו לנו שלושה בנים.

אורי: המשפחה שלי

כל המשפחה המורחבת בטיול שורשים – בביקור בבית הכנסת 

מאלבום הסיור המשפחתי

הזוית האישית

אורי בן יוסף: למדתי שסבי עבר חיים קשים כדי לעזור למשפחתו ולמדתי גם על הקושי הגדול שהיה בשנים הראשונות בארץ.

אני וסבא בסיור המשפחתי

 

מילון

מספנה
מקום בו בונים ספינות קטנות מברזל וגם עוסקים בתיקון ''אוניות"

ציטוטים

”מצאתי את עצמי משתלב בחברה של הספורט ושל הפעילות בתנועת נוער והרגשתי בגן עדן. “