מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

רפסודה בשלולית

סבתא חנה עם הנכד הבכור שלה איתיאל.
סבתא חנה מצד ימין יחד עם אמה ואחותה
הילד שהלך לאיבוד

גרתי במושב שלא היו בו כבישי אספלט, אלא כבישי כורכר. בתי המושב היו מרוחקים זה מזה מרחק רב. במרכז המושב היו ממוקמים צרכנייה (מכולת), מרפאה, בית כנסת, גן ילדים, בית ספר ועוד מבני ציבור.

לא היו לנו משחקים – אז ייצרנו בעצמנו. שיחקנו בקלאס שציירנו בפיסת סיד יבש, ב"חמש אבנים" שאספנו מהכורכר שבכביש, חבל קפיצה קלענו מחבלים שהוסרו מחבילות החציר ששימש מזון לבהמות.

בימות הגשמים נהגנו לנעול מגפיים מגומי ומעיל גשם מגומי וכך הלכנו בגשם ובבוץ. תמיד כשחזרנו הביתה המגפיים היו מלאי בוץ והיה צריך ממש לגרד את הבוץ מהם.

בתקופת החורף ירדו גשמים למכביר, במרכז המושב ליד המחלבה נוצר אגם גדול ואנו הרגשנו כמו באירופה. אהבנו להתחרות מי יחצה את האגם הילד עם המגפיים הכי גבוהות כמובן ניצח בתחרות. הנחנו על האגם קרשים וניסינו לשוט אתם על פני המים.

ליד ביתנו גרה משפחה שהיה לה בן אשר נולד אחרי שנים רבות והוריו שמרו עליו מכל משמר. הם לא הרשו לו לעלות על הרפסודה אבל, כשלא היו נוכחים הוא עלה ונפל למים וכל הנוכחים צחקו. מרוב בהלה ועלבון הוא ברח לשדות והוריו חפשוהו עד רדת החשיכה. דאגתי לו מאד אבל הורי בקשו שאחזור הביתה ואשכב לישון. בלילה שמעתי את הצרצרים ליד האגם ולא יכולתי להירדם מרוב שחששתי לגורלו והתפללתי לשם שיחזיר אותו הביתה בשלום.

כאשר סוף סוף נרדמתי הוטרדה שנתי בחלום. חלמתי שאני רצה בשדות התירס והתחיל לרדת גשם. כמעט הלכתי לאיבוד. התחלתי לבכות והקצתי משנתי בבהלה. בבוקר בדרכי לבית הספר עצרתי אצל השכנים שם חכתה לי הפתעה – מי שפתח לי את הדלת היה הילד!

 

בתמונה המצורפת נמצאים סבתא חנה עומדת בצד ימין, לידה אחותה אטה, אחיה משה, והשלישיה של אחותה אטה.

הזוית האישית

אנו מבלים הרבה יחד גרים בערים סמוכות. למרות זאת היה חידוש וכיף לסבתא לספר על הילדות ולאיתיאל לשמוע אותה. בעקבות הסיפור נלך בעזרת ה' כל המשפחה יחד לטיול במושב בני ראם. במהלך הפרויקט בבית הספר גם הקלטנו שיר והופענו יחד בטקס יום השואה וזו היתה חוויה מיוחדת.

מילון

לא למדנו
אין

ציטוטים

”במהלך התכנית גם הקלטנו שיר והופענו יחד בטקס יום השואה וזו היתה חוויה מיוחדת.“