מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

רפי קלנר בוגר בית ספר אשכולות מחזור ג'

רפי קלנר מספר על אשתו רחל ז"ל מנהלת ביית הספר

רפי קלנר משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, יחד עם התלמידים: יעל זיגמונד, אמילי זיו אור ונגה תם.

סבא רפי הוא סבא רבא של יעל, נעם, יולי זיגמונד תלמידות בית ספר "אשכולות". סבא שלנו בוגר בית ספר העממי "אשכולות מחזור ג'.

סבא רבא רפי, סיפר לנו על הימים הראשונים של בית הספר ביישוב ועל כל השנים בהם סבתא רבתא של יעל רחל אשתוז"ל, הייתה מורה בבית הספר הראשון ואחר כך מנהלת בית הספר "אשכולות".

שאלנו את סבא רבא רפי מתי הוא למד בבית הספר?

סבא רבא סיפר: "הייתי מחזור שני. בראשון, היו שמונה בנות ושני בנים. בכיתה שלנו כבר היינו יותר, בערך 20. אבל לא היה עוד בית ספר. למדנו בעזרת נשים בבית הכנסת שהוקם. הוא היה בית הכנסת הראשון שהוקם כאן. הברון שאל את המתיישבים מה אתם רוצים? בית כנסת או אולם אירועים? אמרנו: בית כנסת ולמעשה הבניין הראשון שהוקם היה בית הכנסת. רק אחרי זה, הוקם כאן בית ספר ובו היו שתי כיתות. אני חושב שהיו שני חדרים ובית למנהל שעדיין קיים, הבית הקטן. לא יודע מה יש שם היום.

המנהל, אדון דרך, בא הנה בשנת 1949, כמעט 20 שנה יותר מאוחר. כשהוא בא הנה, אני כבר הייתי בוגר והסבתא רבתא של יעל (נכדתי) הייתה מורה בבית הספר. אדון דרך, גייס אותה בשנת 50 או 49 בזמן המלחמה, לבוא להיות בבית הספר מורה כמקצוע. היא באה, התנדבה ונשארה. סבתא רבתא,  הייתה 36 שנים מורה בבית הספר ו – 11 שנים מנהלת בבית ספר "אשכולות".

באיזו שנה סיימת בית ספר?

סיימתי בית ספר בשנת 1930 וסיימתי תשע שנות לימוד. אחר כך, לא היה עוד תיכון. אחרי זה הייתה בעיה, לא היה חוק חינוך חובה ולימודים בבית הספר פרטי עלו כסף רב ולכן היו הרבה תלמידים שההורים שלהם לא עמדו בתשלום ולכן לא המשיכו ללמוד. ככה אנחנו פקששנו שנה, שלא היו בה מספיק תלמידים ולכן גמרנו שנה מאוחר יותר. זאת אומרת 9 שנים במקום 8 שנים בבית הספר היסודי.

האם אהבת את בית הספר?

האמת לא, אבל הלימודים היו שונים לגמרי מהיום. אני חושב שהיום הייתי נהנה בבית הספר ומכל הקידמה  שנעשתה. הלימודים שלנו התבססו על לימודים בעל פה, פרקים שלמים בתנ"ך בעל פה. התאריכים בהיסטוריה בעל פה. לא אהבתי את זה.  אני לא זוכר שהיו עונשים בבית הספר בזמני.

איזה תלבושת הייתה בבית הספר כשהיית ילד?

שאלה טובה. תלבושת אחידה לא הייתה. כל אחד לבש מה שהיה לו. הרבה ילדים באו למשל בחורף רטובים ולא היה להם בגדים להחליף. לסבתא רבתא של יעל (נכדתי), היו בחדר המנהל, בגדים רזרביים לתלמידים שהגיעו רטובים. הם באו מרחוק ברגל. לא היה לכל אחד אוטו להביא את הילדים לבית הספר. בכל בנימינה, היה אוטו אחד והילדים הגיעו הרבה פעמים רטובים ולא היה להם בגדים להחלפה אז הסבתא רבתא של יעל הנהיגה הרבה דברים חדשים.

איזה עוד שינויים סבתא רבתא של יעל הנהיגה כמנהלת?

קודם כל האירועים הגדולים בבנימינה: ביכורים – חג שבועות, עצמאות, יום הזיכרון, הנצחה של ישוב בשואה. מבית הספר הבאנו את התלמידים למפגשים עם כל מי ששרד את השואה מאותה עיירה. אני חושב שהיום לא עושים את זה. נסענו מחוץ ליישוב בנימינה, הגענו רחוק מאוד, לכל מקום שבו מצאנו  ניצולים ששרדו את השואה מעיירה הספציפית – וישניזיץ, ככה הנצחנו את העיירה.

איך התנהל בית הספר הראשון?

מכיוון שלא היו מספיק מורים ותלמידים, ישבנו בכיתה על פי גילאים, כלומר, בכיתה ישבו גם תלמידי א', ב' וכ'ו וכולם למדו ביחד עם מורה אחד. אני חושב שלמורה הראשון קראו ברליני אחר כך היה מורה אחר, אני לא זוכר את שמו. גם בהמשך השנים, מכיוון שלא היו מספיק תלמידים ומורים, כולם למדו ביחד וישבנו על פי הגילאים, כאשר הגדולים ישבו מאחורה והמורה היה מלמד בכל פעם קבוצת תלמידים אחרת. בכיתה שבמחזור שלפני, אני יודע שהיו עשרה תלמידים. שמונה בנות ושני בנים. אנחנו, המחזור שלי היינו כבר הרבה, הגענו ל-20 תלמידים. היו לנו הרבה מורים אהובים. אהבנו את כולם במידה שווה.

אני חושב שהיה מספר שווה של מורים ומורות. בדרך כלל בכיתה א' היו מורות, ובכיתות הגבוהות כבר היו יותר מורים ממורות. מורה שאהבתי מאוד היה מורה לטבע. קראו למורה יואב. הוא הקים את חדר הטבע. למדנו על גוף האדם ועל זואולוגיה. היו לנו דגמים מפורמלין ועשינו ניתוח לצפרדעים כדי ללמוד על הרפלקסים. אני הכרתי מהבית את הנושא של הרפלקסים כי אבי היה אגרונום. מאד אהבתי את השיעור הזה.

אני זוכר הרבה מורים. הייתה מורה שקראו לה גב' איטנזים, היא הייתה המורה שלי מכיתה א'. הגובה שלה היה פחות ממטר. אני לא זוכר שקיבלנו עונשים. מספיק שהיא הייתה מדברת אליך, היינו מתנהגים יפה.

כשנכנסתי לכיתה א', לא ידעתי עברית, דיברתי גרמנית. חליתי במלריה כשהייתי ילד. המחלה חזרה כל שבועיים. הרופא אמר להורים שלי, שחייבים להוציא אותי מפה, לכן הייתי שנה בחוץ לארץ. הנסיעה הייתה לפני כיתה א', וכשחזרתי, הגעתי לכיתה א'. המורה כעסה שאני לא מבין…

הכי אהבתי ללמוד טבע, מולדת וגאוגרפיה. פחות אהבתי תנ"ך… אני מאשים את המורה באותה תקופה. כשהמורה היה טוב זה היה מעניין. כשהיה מורה שרק דרש מאתנו ללמוד פרק בעל פה, לא אהבתי את זה.

זכרונות נוספים מתקופת בית הספר

אני זוכר במיוחד את חג ל"ג בעומר – היינו עושים מדורה גדולה. היה לי חבר שלמד איתי, הוא הביא מחוץ לארץ, לארץ הקודש, מזחלת לסוסים. היינו אוספים קרשים עם המזחלת, ועושים ערימה גדולה ממש כאן בחוץ. באו גם ההורים למדורה, זה היה הפנינג.

כבר בגיל 15 הייתי בהגנה. הייתי חבר בתנועת הצופים. אנשי בית"ר היו באזור שוני באותה תקופה, לא בבנימינה. המדריכים בצופים היו מורים. היינו עושים סולם חבלים, קשרים ולמדנו גם מורס. לקחנו פנס והשתמשנו בו בשביל לדבר מרחוק אחד עם השני.

בגיל 15 הלכתי ל"הגנה". אחר כך עברתי לצה"ל והמשכתי לשרת בו עד שנת 1950. 9 שנים הייתי מגויס. למדתי לנהוג בגיל 12. לאבא שלי היה האוטו הראשון בבנימינה. אמרתי לאבא: "אני רוצה לנהוג!" בגלל שלא הגעתי לבלמים והגז באוטו, שמו לי כריות והצלחתי. היינו נוסעים עם אופניים בכל הארץ. הגענו כילדים עד לצפת עם האופניים!

בתקופה ההיא בכלל לא היו טלפונים בבתים! גם דואר לא ממש היה. המכתבים היו מגיעים ברכבת. כדי לעצור את הרכבת היה צריך פשוט להרים את היד. כשהייתה עוצרת, המבקר של הרכבת היה פונה ואומר: "יש לך דואר"! זה מראה שכולם הכירו את כולם…

בית הספר אז והיום

לא היו צלצולים בבית הספר. היה שמש (אב בית) שהיה מסתובב עם פעמון ומודיע שנגמר שיעור. אחרי הצהריים לא היו חוגים ולא היה מתנ"ס. בבית הספר היה אז חדר אוכל, היינו אוכלים בבית הספר. המבנה של בית המנהל עדיין קיים באותו מקום. אולם הספורט לא היה, כל השטח הזה הוא חדש. היו פה שני מבנים: אחד מלאכה ואחד נגרייה. זה מה שלמדו פה. המורה לנגרות היה אמן!

אחרי הצהריים היינו מסתובבים בחוץ. לא היו טלויזיות, מחשבים… היינו משחקים בשוטרים וגנבים. עושים מלחמות! בנינו רוגטקות משוכללות, מותחים גומי על עץ והיינו יורים פירות של עץ ברוש. היה לנו מבצר בחצר של חבר, עשוי מחבילות חציר. הבנות היו משחקות בקלאס…

בתקופה שלי לא הייתה קיימת נחלת בנימינה. אבא שלי היה הראשון שנכנס לגור – בפינת רחוב הזית ורחוב המייסדים. אלה ארבעת הבתים שהם שלנו. המקלחת הייתה בחוץ!

הזוית האישית

רפי קלנר משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, יחד עם התלמידים: יעל זיגמונד, אמילי זיו אור ונגה תם.

סבא רפי הוא סבא רבא של יעל, נעם, יולי זיגמונד תלמידות בית ספר "אשכולות". סבא שלנו בוגר בית ספר העממי "אשכולות מחזור ג'.

מילון

בנימינה
בִּנְיָמִינָה היא מושבה דרומית לזכרון יעקב, מזרחית לאור עקיבא וצפונית לפרדס חנה. בשנת 2003 אוחדו הרשויות המקומיות בנימינה וגבעת עדה לכדי מועצה מקומית אחת - בנימינה-גבעת עדה.

ציטוטים

”סבא רבא רפי קלנר בוגר בית ספר אשכולות מחזור ג' בבנימינה“