מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

רעידת אדמה באגאדיר שבמרוקו

סבא דוד ורועי בכר
סבא דוד בצעירותו
בשנת 1960 התרחשה רעידת אדמה בעיר אגאדיר שבמרוקו

כשהתרחשה רעידת האדמה בעיר אגאדיר שבמרוקו הייתי בן 17.
 
" התרחשה ב-29 בפברואר 1960 בשעה 23:40 והייתה רעידת האדמה החזקה ביותר בתולדות מרוקו. גודלה היה 5.7 בסולם מגניטודה לפי מומנט והיא גרמה ל-12,000 עד 15,000 הרוגים ולכ-25,000 פצועים. לפחות 35 אלף אנשים נותרו ללא קורת גג. מספר ההרוגים היווה כשליש מאוכלוסיית העיר באותה שנה.
אגאדיר אכלסה קהילה יהודית גדולה וחשובה, ועל פי הערכות, כ-1,300 יהודים נספו ברעידת האדמה."
 
השלטונות במרוקו ביקשו מתנדבים מקרב היהודים ואני התנדבתי. השלטונות לקחו את המתנדבים מקזבלנקה לאגאדיר באונייה (בגלל שהכבישים היו הרוסים) ושם הטילו עלינו לפנות ניצולים וגוויות מהשכונות היהודיות.
 
היינו כ – 30 מתנדבים יהודים. התחושות היו קשות, העבודה הייתה קשה והריח היה בלתי נסבל. נהרגו ברעידת אדמה כ – 4,000 איש. ביצענו את התפקיד במשך כחודש ימים. הצבא המרוקאי דאג למצילים ולניצולים לאוכל : לחם וקופסאות סרדינים בוקר, צהריים וערב כל אותו חודש. הזיכרון של המזון חיי בי עד היום ושנים רבות לא אכלתי סרדינים. 
 
בסיום חודש ההתנדבות להצלת יהודי אגאדיר, המתנדבים היהודים רצו לחזור ללימודים בקזבלנקה. הם ביקשו ממפקד הצבא לשחרר אותנו ולדאוג להחזרתם לקזבלנקה, אך תושבתו הייתה: "זה לא אני גייסתי אתכם ולכן אני לא יכול לשחרר אתכם".
 
היינו במדבר שומם והרגשנו שאנחנו בכלא. באחד מטיולינו באזור, הגענו לשדה תעופה שבעיר אגאדיר. אני ועוד שני מתנדבים הבחנו שיש משרד קטן עליו תליות רשימות לעלייה למטוס ליעדים שונים במרוקו ועל אחד הפתקים רשום קזבלנקה. ראיתי שאנשים רושמים את שמם ברשימות ועומדים בתור, הפקידה ראתה שהרשימה מלאה והפנתה את כל האנשים הרשומים למטוס ללא כרטיסים והמטוס טס ליעד שלו. הבנתי שזאת אפשרות לברוח מהעיר אגאדיר. אמרתי לשני חבריי שיש לנו אפשרות לחזור הביתה. הם הסכימו ורשמתי אותם ברשימה חדשה לטיסה לעיר קזבלנקה. חיכיתי שהרשימה לטיסה תתמלא, הפקידה הובילה את הנוסעים שברשימה ל למטוס וחיכיתי עד שהמטוס המריא. חזרתי ברגל לאוהל של החברים וסיפרתי שיש אפשרות לחזור הביתה.
 
סיפרתי להם ששני החברים המריאו לביתם. אז הובלתי כל פעם חמישה חברים ורשמתי את כולם לטיסה חזרה לקזבלנקה. אני הצטרפתי לטיסה האחרונה הביתה. כל אותו חודש אימי דאגה לי מאוד, היא לא הייתה רגילה לכך שאחד מילדיה לא נמצא בבית.
 
חשוב לציין שהתנדבתי לקבוצה ללא ידיעת הוריי, כי תיארתי לעצמי שהם לא יסכימו.כשראתה אותי אימי היא שאלה איפה הייתי כל החודש ואני סיפרתי לה את כל הסיפור. היא שאלה איך הגעתי חזרה הביתה ואני סיפרתי שתפסתי "טרמפ" במטוס וכך חזרתי לביתי שבעיר קזבלנקה.

מילון

אגאדיר
עיר בדרום-מערב מרוקו לחופי האוקיינוס האטלנטי. בעיר חיים למעלה מ-600 אלף תושבים. היא ידועה במיוחד באקלים החם שלה, המושך תיירים צפון-אירופאים במהלך החורף.

רעידת האדמה באגאדיר
התרחשה ב-29 בפברואר 1960 בשעה 23:40 והייתה רעידת האדמה החזקה ביותר בתולדות מרוקו. גודלה היה 5.7 בסולם מגניטודה לפי מומנט והיא גרמה ל-12,000 עד 15,000 הרוגים ולכ-25,000 פצועים. לפחות 35 אלף אנשים נותרו ללא קורת גג. מספר ההרוגים היווה כשליש מאוכלוסיית העיר באותה שנה. אגאדיר אכלסה קהילה יהודית גדולה וחשובה, ועל פי הערכות, כ-1,300 יהודים נספו ברעידת האדמה.

ציטוטים

”לא להפסיק ללמוד בכל גיל ולתרום לתפארת מדינת ישראל“