מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

רן מסד מספר

אני ונכדתי מאיה מסד
אני ומשפחתי הגרעינית
סיפור חיי: ילדות, משפחה ושירות בצבא בדרגת אל"מ

שמי הוא רן מסד. כאשר נולדתי שמי היה רני ובצבא החלטתי לשנות את שמי לרן. שם המשפחה המקורי שלי הוא 'מסלובטי'. הוריי הגיעו עם שם המשפחה הזה מפולין. כאשר הייתי בקורס קצינים, בן גוריון היה ראש הממשלה והוא החליט שכל מי שקצין צריך לעברת את שמו. שיניתי את שם המשפחה שלי ל'מסד' בעקבות אחיי הגדולים.

נולדתי בחיפה בבית חולים בתר. נולדתי בתאריך 21 לנובמבר 1944 במזל עקרב. כל שנה אני חוגג את יום ההולדת שלי עם המשפחה, בדרך כלל בארוחה חגיגית או בבית או במסעדה.

אחרי מלחמת ששת הימים נותחתי בעמוד השדרה לאחר פציעה ממוקש. הייתי משותק ברגל שמאל ולא היה ברור אם אצליח ללכת. זה היה ניתוח לא פשוט שאחיי הגדולים לא רצו שאבצע אותו בגלל הסיכון בו: זהו ניתוח ייחודי מפני שהוא מסוכן. ניתח אותי פרופסור פייזר בהצלחה רבה. בפעם השנייה בזמן מלחמת ההתשה, הייתה לי דלקת קרום המוח. זוהי מחלה שלא יוצאים ממנה בחיים, ומי שיוצא בחיים הוא מוגבל בעקבות מחלה זו. שכבתי מאושפז בבית החולים רמב"ם כחצי שנה. שני אירועים אלו בעצם גרמו לי לחוות לידה מחדש.

גדלתי בעיר חיפה, למדתי בבית הספר לאו באק עד כיתה ח' ולאחר מכן למדתי בתיכון מקצועי את מקצוע החרטות. הייתי ילד לא ממושמע, אחיי הגדולים כבר לא היו בבית. הוריי היו מאוד מבוגרים ועשיתי ככל העולה אל רוחי, כולל דברים לא מקובלים: הסתבכתי עם המשטרה, דבר שרדף אותי הרבה שנים עד הצבא.

גדלתי בבית בתור ילד קטן ברחוב זבולון בדירה קטנה וצפופה, כאשר חדר השינה שלי היה האמבטיה. לאחר שאחי הגדול התחתן עברנו לרחוב הלל, ברחוב הלל היינו ארבע נפשות, אחי הגדול היה כבר נשוי. הדירה הייתה די קטנה ובה חלקנו ארבע נפשות. אחי השני גם התחתן כאשר הייתי בן 17. בילדות התחביב העיקרי שלי היה כדורגל: הייתי חוזר מבית הספר והולך לשחק כדורגל, אימא שלי הייתה מכינה לי אוכל שאהבתי, למשל – שניצל ומרק עוף. בזמנו היה צנע ומרק העוף היה עשוי מרגלי תרנגולת.

כאשר הייתי בתנועת הצופים, לפני הפעולות היינו שרים שירי מולדת של אותה התקופה. בימי הולדת ואירועים מיוחדים, בעיקר בכנסי הצופים, אנחנו שרים עד היום את שירי המולדת. כאשר הייתי ילד היינו משחקים מסמר: זה משחק שבו תוקעים מסמר באדמה ובו שני שחקנים, כדי למנוע מדרך רגל בתוך עיגול.

כאשר גרנו ברחוב זבולון הייתה זו שכונה דתית והלכתי לגן דתי. האירוע המשמח שעברתי הוא שעברתי לגור בחדר לבד בבית ,והאירוע העצוב שעברתי בחיי היה כשאבא שלי קיבל התקף לב. זה קרה בבית אחי, העברנו אותו באמבולנס לבית החולים. הוא היה בבית החולים הרבה זמן והוא יצא מזה. כאשר סיימתי את בית הספר המקצועי היה לי זמן עד הגיוס לצבא והתחלתי לעבוד בחברת החשמל במחלקת החרטות עד הגיוס. בחברת החשמל לא כל כך נהניתי, רק רציתי להעביר את הזמן עד הגיוס. התגייסתי לצבא במסגרת גרעין נח"ל ושירתי 22 שנה. עליתי בסולם הדרגות, השתתפתי במלחמות ובמבצעים והשתחררתי בדרגת אלוף משנה, שזו דרגה מאוד בכירה.

במשפחתי אנו נוהגים לחגוג את ראש השנה ופסח במסגרת משפחתית מלאה. שני חגים אלה הם האהובים עלי בגלל הכינוס המשפחתי. אירועים המכוננים בחיי היו בעיקר בשירות הצבאי ומלחמות שנפרט יותר בהמשך. בצבא בתחילה שירתי כאמור בנח"ל, יצאתי לקורס מ"כים וקורס קצינים. בתור קצין צעיר שירתי בבית הספר למפקדי כיתות. מוניתי למפקד פלוגה בגדוד 51 בגולני והשתתפתי במלחמת ששת הימים בכיבוש רמת הגולן. מילאתי מספר רב של תפקידים פיקודיים, כולל במבצעים מעבר לגבול. הדרכתי בבית הספר לקצינים במצפה רמון, שם נולד בנינו הבכור – שמו הוא גיא. השתתפתי במספר רב של מרדפים. לאחר מכן עשיתי הסבה לחיל שיריון. השתתפתי במלחמת יום כיפור כסמג"ד ולאחר מכן השתתפתי במלחמת שלום הגליל כמח"ט. מלחמת יום כיפור השפיעה עלי במיוחד, מפני שהמלחמה הייתה בהפתעה ואף אחד לא ציפה לה, ולכן היו הרבה מאוד קרבנות והרבה מאוד פצועים. באותו הזמן שירתי בתעלת סואץ ובשעה חמישה לשתיים תקפו אותנו מטוסים ונהרגו לנו הרבה חיילים. לאחר המלחמה הייתי מאוכזב, הייתי צועק בלילות תוך כדי חלומות על המלחמה, עבר הרבה זמן עד שזה עבר לי. עד גיל מבוגר לא ביקרתי בחו"ל, זה לא היה נהוג באותה התקופה. כיום טיסה לחו"ל זה אחד מתחביביי, האתגר הגדול שעברתי היה נסיעה לאנטרקטיקה, זו הייתה נסיעה ארוכה, בעיקר דרך הים, שארכה כחודש ימים.

הכרתי את אשתי כאשר הייתי מפקד הקו העירוני בירושלים. נפצעו לי שני חיילים שפינו אותם לבית החולים הדסה עין כרם, לא ידעתי היכן בית החולים וביקשתי מהמפקדה שישלחו לי מישהו שייקח אותי. נשלחה אליי קצינה שהדריכה אותי כיצד להגיע לבית החולים, כיום הקצינה הזו היא אשתי. יצאנו יחד למעלה משנה כולל בתקופת מלחמת ששת הימים, לאחר המלחמה שכבתי בבית החולים. ניתחו אותי בעמוד השדרה. על יד המיטה שלי ישבה כל הזמן חברה שלי. החלטנו להתחתן,  שנינו היינו קצינים בדרגת סגן והיחידה שלי (גדוד 51) עשו לנו את החתונה בכפר הנופש בעכו. התחתנו בנובמבר שנת 1967 כאשר שנינו היינו בגיל 23. עברנו לגור במצפה רמון שם שירתנו בבה"ד 1 ושם נולד בנינו הבכור גיא. עם סיום התפקיד בבה"ד 1 עברתי לשרת בצפון, גרנו בקריית ביאליק שם נולד בנינו השני רז (אבא של מאיה). לאחר מכן עברנו לגור ברעננה כדי להיות קרובים לשדה התעופה כיוון ששירתי בסיני. שם נולדה בתנו שני, ולאחר מכן גל וחן ילדינו התאומים והצעירים.

צריך להזכיר כי אשתי גבי גידלה לבד חמישה ילדים קטנים כולל בזמן מלחמת יום כיפור, כאשר היו לנו שלושה ילדים ואני לא הייתי בבית כארבעה חודשים. כאשר השתחררתי מהצבא בשנת 1984 עסקתי בניהול חברות גדולות מאוד כולל הקמת מפעלים בשטחי הגדה.

ביום חתונתנו

כיום אני גמלאי בן 74, אין לי סדר יום מיוחד אני מטפל במספר אנשים נזקקים שחלקם חולים במחלות קשות ובקשיים גופניים, ומטייל בעולם יחד עם אשתי להנאתנו. השכלתי היא אקדמאית שנעשתה בזמן שהייתי מדריך בבית ספר לפיקוד ומטה. כאשר הייתי צעיר לא תכננתי את העתיד, שירתי בצבא וזה מה שמשך אותי. נראה לי שבגילי אין לי את היכולת ללמוד לימודים כל שהם, הלימודים האחרונים היו לפני שמונה שנים והיו קשורים בבניה ופיקוח. כל חמשת ילדינו חיים בארץ כולל 14 נכדינו. נכדינו הגדול, עומר, הוא קצין בצבא קבע בדרגת סגן.

ברצוני לציין כי כל חמשת ילדינו קצינים ושירתו בו זמנית בצבא כקצינים. הייתה על משפחתנו כתבה בידיעות אחרונות ביום העצמאות לפני הרבה שנים, והכותרת הייתה: "משפחה שכזאת שכולם קצינים ומשרתים בצבא באותה העת". כאשר הייתי נער לא ייחסתי חשיבות מרובה ללימודים. כיום אני מבין כי הצורך ללמוד ולהשכיל כל אחד כהבנתו כיכולתו ובתחום שהוא רוצה. לי ולאשתי יש חמישה ילדים:  שלושה בנים ושתי בנות, 14 נכדים, (שש בנות ושמונה בנים). תדירות הביקורים היא רבה, כאשר חלק מהזמן אנחנו נוסעים לילדים והנכדים וחלק מהזמן הם באים אלינו. יש לנו מנהג – על פיו כל שנה בזמן חג אנחנו יוצאים כולנו לשבוע לאתר נופש.

הזוית האישית

מאיה הנכדה וסבא רן: הייתה לנו חוויה נהדרת ביחד. נהנינו מאד לחלוק את הסיפורים והזמן המשותף.

מילון

לידה מחדש
המודעות והרצון שלנו לשנות את האופן בו אנו חווים את חיינו.

עִברוּת
עִברוּת (בעבר היה מקובל: עִברוּר) הוא מתן צורה עברית למילה, ובפרט שינוי שמו של אדם משם לועזי לשם עברי. עברות שמות החל כבר בתקופת היישוב, ונשא לעיתים מטען סמלי רב, כ"שלילת הגלות". (ויקיפדיה)

ציטוטים

”כיום אני מבין את הצורך ללמוד ולהשכיל כל אחד כהבנתו כיכולתו ובתחום שהוא רוצה“