מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

רינה ושמחה

מילדות לזקנה - סיפורה של סבתא רינה

מלחמה, עלייה והשכונה שלי
 
נולדתי בשנת 1947 בסופיה שבבולגריה, בת שנייה להורי. יש לי אחות שנולדה בשנת 1938 לפני מלחמת העולם השנייה. למזלנו הטוב ממשלת בולגריה לא שלחה את היהודים לגטאות ולמשרפות אבל הצעירים היו חייבים להתגייס לצבא ונשלחו למחנות עבודה ברחבי בולגריה וגם מעבר לגבול.
לאחר המלחמה כאשר אבי חיים ז"ל חזר לביתו נולדתי אני. לאחר המלחמה בשנת 1949, כמו רוב יהדות בולגריה, עלינו לארץ ישראל ולאחר תקופה קצרה במחנה עולים בפרדס חנה שוכנו בעיר לוד בבית ערבי.
הייתי ילדה כבת שנתיים כאשר עלינו ארצה באנייה, שלפי הסיפורים של הורי הייתה מאד צפופה ומאד לא נוחה אבל זאת הייתה המציאות.
 
הילדות שלי בבית הייתה ילדות נעימה היות ואמי ז"ל הייתה תופרת. היא יצאה לעבודה ואני בגיל מאד צעיר נשלחתי למעון של ויצ"ו. החיים במדינה היו קשים ומסובכים הייתה תקופה של צנע במדינה, תקופה שבה המדינה חילקה תלושי מזון לבתי אב כמספר הנפשות בבית. התחשבו מאד בתינוקות ובזקנים והמשפחות הללו קיבלו מנות משופרות של ביצים וחלב. היות והורי גרו בבית קרקע, הם גידלו תרנגולות והייתה להם גינת ירק גדולה וזה אפשר להורים שלי לעזור ליתר המשפחה, שגרו ברמלה וביפו, במוצרים שונים כמו ביצים וירקות. 
 
בשנת 1955, בחופש הגדול שבין כיתה ב' לכיתה ג', עברנו לבית חדש שנקרא שיכון בשכונה חדשה שנבנתה בעיר לוד. גם שם גרנו בקומה ראשונה וגם שם אבי שהיה מדריך חקלאי טיפח גינה לתפארת. אמנם בלי תרנגולות אבל עם עצי פרי וגינת ירק. וכך גדלתי בלוד שהיא עיר מעורבת של ערבים ויהודים ולא זכורים לי עימותים ובעיות. לא הרגשנו שום קשיים מיוחדים, כולנו היינו ילדי עולים וכולנו התלבשנו מאד דומה. את הבגדים קנינו באתא וכיתן (רשת חנויות בכל הארץ) נעלנו מגפי המגפר ולא הרגשנו שום הבדלים, כי לכולנו היה כמעט אותו דבר.
 השוק בלוד בשנות ה-50

 
כאשר היינו חוזרים מבית הספר נהגנו לצאת לשכונה לשחק במשחקי רחוב. אני הייתי ילדה מאד עצמאית כי כפי שציינתי, אמי עבדה ואחותי הבכורה הייתה כבר בצבא והרגשתי מאד טוב עם החופש שלי. היינו מאד פעילים בשכונה. לא היו מחשבים, לא טלפונים סלולריים וכל הזמן היינו חבורות של ילדים ששיחקנו, טיילנו וצחקנו. כשהייתי בכיתה ג' הצטרפנו כל ילדי הכיתה לתנועת הנוער העובד וכמו היום שנכדתי יולי פעילה בצופים, כל בני דורי היו פעילים בתנועת הנוער העובד שהייתה תנועה מרכזית בעיר לוד. למרות שאמי עבדה במשרה מלאה הייתי מאד קשורה אליה והיא הייתה דמות מאד דומיננטית בחיי.
 
אחד הפתגמים שאני העברתי לילדי ונכדי שאמי הייתה משתמשת בו והוא מתורגם משפת הלאדינו (השפה השגורה בפי יהודי הבלקן טורקיה וספרד) "לים תלכי מים לא תמצאי".
 
סיפרתי כאן רק חלק מתולדות חיי והתמקדתי רק בילדות.
 
העשרה:
צנע: "מדיניות צנע הונהגה בישראל בין השנים 1949–1959, וזכתה לכינוי תקופת הצנע. מטרתה של מדיניות כלכלית זו הייתה ליצור שער חליפין יציב וכך לחסוך במטבע חוץ. תקופת קום המדינה בה הממשלה החליטה על צעדים כלכליים בו הממשלה חילקה פנקסים לכל בית אב ועל סמך התלושים הללו קיבלו התושבים מצרכי יסוד כמו חמאה ביצים בשר וכדומה.".
 
הפתגם "לים תלכי מים לא תמצאי" – ההסבר: "איך לפעמים אנחנו הולכים לאיזה מקום לחפש משהו שנמצא מול העיניים ואנחנו לא מוצאים אותו. כמו שאין אפשרות ללכת לים ולא למצוא מים." 
 
מורה מובילת תכנית קשר רב דורי
טל נימני
 
תשע"ו, 2016

מילון

צנע
מדיניות צנע הונהגה בישראל בין השנים 1949–1959, וזכתה לכינוי תקופת הצנע. מטרתה של מדיניות כלכלית זו הייתה ליצור שער חליפין יציב וכך לחסוך במטבע חוץ. תקופת קום המדינה בה הממשלה החליטה על צעדים כלכליים בו הממשלה חילקה פנקסים לכל בית אב ועל סמך התלושים הללו קיבלו התושבים מצרכי יסוד כמו חמאה ביצים בשר וכדומה.

ציטוטים

”"לים תלכי - מים לא תמצאי"“