מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

רינה גל גדלה בתל אביב ליד הים

אני עם סבתי רינה וסבי החורג ניצן
אני בפעילות בית ספרית עם סבי וסבתי
רינה גל מספרת לנכדה ינאי על תל אביב של פעם

סבתא רינה נולדה להורים שלה בגיל יחסית מבוגר, והם בחרו לה את שמה משום שהשם שלה מסמל שמחה. רינה נולדה בעיר תל אביב בישראל, היא גדלה ברחוב גורדון בתל אביב, בדירה בקומת קרקע קרוב לים ולכל מרכז תל אביב הישנה. מול ביתה היה אולם חתונות שהיום לא קיים. זו הייתה דירה בת שני חדרים, הייתה חצר גדולה מלפנים ומאחור. היו חתולים משוטטים בחצר, הייתה חורשה ליד הבית ואת הכביסה היו מכבסים בכביסה ידנית. שמות הוריה של רינה הם אלפרד ובלה. הייתה להם חנות עיתונים ברחוב דיזנגוף ובה מכרו עיתונים, תשבצים וכלי כתיבה. סבתא הייתה בת יחידה במשפחה. היה לה תאום שנולד איתה אבל מת בלידה.

אבא של סבתא היה מאוד דאגן והיה לוקח ומלווה אותה לכל מקום. היה לו מוסר עבודה גבוה, היה חשוב לו שלא יחסר לה ולאמה שום דבר. סבתא מספרת: "אמי הייתה מאוד טובה אלי, היא הייתה דואגת לחזור הביתה מחנות העיתונים כדי שאני לא אהיה לבד. וגם היא כמו אבי הייתה דאגנית. אבי היה איש מלא שמנמן. הוא היה לבוש בחליפה כדרכם של העולים מגרמניה באותה תקופה. אמי לא לבשה משהו מיוחד אבל אהבה לצבוע ולטפח את שערה. אכלנו בדרך כלל פירה ועוף מבושל, מרק ירקות, לחם עם מרגרינה, ועוגת שטרודל. אכלנו בשבת אותו הדבר. גרנו בשכונה יהודית, אנו הילדים נפגשנו ברחוב דיזנגוף, ברחוב בן יהודה ליד בית הספר שנקרא תל נורדאו, וליד הים. קנינו מצרכים במכולת השכונתית. בתקופתי היה צנע (קיבלנו אוכל לא בכסף אלא באמצעות תלושים) – המזון הטוב נקנה בסתר ואבי שילם כסף רב כדי שיהיה לי אוכל אמיתי ומזין.

זיכרונות נוספים מהילדות: הייתה לי חברה שקראו לה דבורה, חברה בשם ניצה, חברה בשם דורית וחברה בשם עדנה. היינו משחקות אחת אצל השנייה ומטיילות יחד ברחובות. היה לנו את המשחק חמש אבנים והייתי אלופה בזה. בנוסף שיחקנו קפיצה על חבל, גומי וקלאס. בבית הספר תל נורדאו למדנו חשבון, תורה, עברית וכלכלת בית. המורים היו נחמדים, כל המורים אהבו אותי ולא נתנו לי עונשים, חוץ ממורה אחת שלא כל כך אהבה אותי. הייתה תלבושת אחידה של חצאית וחולצה. לא היו הרבה טיולים, מסיבות היו מעט. בלימודים לא אהבתי חשבון ואהבתי ריקוד וכלכלת בית. לא היה חדר אוכל בבית הספר. אהבתי לאכול עוגת שטרודל והיו כמובן ממתקים אחרים.

לא הייתי בתנועת נוער. כדי להכיר בני זוג בעבר, היו הולכים למסיבות, מכירים או על שפת הים או בבית הספר. ההורים דרשו ציות מושלם מהילדים, כבוד למבוגרים. היו עונשים פיזיים כמו מכה בטוסיק, למרות שלא הוענשתי על ידי הוריי כי הייתי ילדה טובה. בחורים חיזרו בדרך של טיול על חוף הים, או ללכת למועדון. סוגי אינטימיות כל מה שמותר היום. ההורים היו מעורבים פחות מהיום, בגלל עבודה ופרנסה. האימהות היו יותר בבית אז. אהבנו לשבת בבית להקשיב לפטיפון, ללכת לשבת בבית קפה שכונתי ולפטפט.

הזוית האישית

הנכד ינאי: אני מאחל לסבתי חיים ארוכים ובריאים.

מילון

רחוב גורדון (תל אביב)
רחוב גורדון מתחיל ברחוב הירקון ליד חוף הים ומסתיים בכיכר רבין. נבנה בשנות ה-30 כאחד מצירי הרוחב במסגרת תוכנית גדס. הרחוב כולל בעיקר בנייני מגורים וחלקו המערבי (ממערב לדיזנגוף) מתאפיין בריבוי גלריות לאמנות. בנוסף הרחוב מתאפיין בבתים רבים בסגנון הבינלאומי והוא רחוב מרכזי בעיר הלבנה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

” גדלתי בדירה בקומת קרקע קרוב לים ולכל מרכז תל אביב הישנה“