מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ריחות ומטעמים ממטבחה של סבתא רבתא רחל אבוקסיס

עדי מקבלת ברכה מסבתא לבנה
סיפור על סבתא רבא רחל אבוקסיס
"המטבח של אמא היה ממש כמו מוזיאון, צנצנות מכל הצבעים והטעמים"

סבתא לבנה מספרת על אמא שלה רחל אבוקסיס ז"ל, "ספורה של אמא שלי – רחל אבוקסיס ע"ה", סבתא רבתא של עדי אברמוב

" ממעברת כפר חסידים עברו הורי לגור ביישוב תל-חנן. הורי גרו בביתם ממש במרכז תל חנן. בהמשך הייתי כבר נשואה עם ילדים וגרנו ברמת גן. היינו נוהגים להגיע לביקורים, והיפגש בתקופות החגים. הייתי נוסעת לתל חנן להורי יחד עם ילדי. גם שאר אחי ואחיותי נהגו להגיע, למשל לכבוד חג הפסח. אלו היו מפגשים של החגים, כולם היגיעו עם כל הילדים והנכדים. אני זוכרת, שבכל מפגש שהגעתי עם שתי בנותי תמי וציפי, הדבר הראשון היה געגוע למטבח של אמא.

סבתא רבא רחל עם הסירים במטבח בביתם בתל חנן

הייתי מניחה את המזוודות של הנסיעה בצד, ומיד הולכת למטבח להרים את המכסים של סירים. המטבח היה מלא ריחות טובים, שאליהם תמיד התגעגעתי. המטבח של אמא היה ממש כמו מוזיאון, צנצנות מכל הצבעים והטעמים, הפלפל החריף, הזיתים וכל הסוגים של החמוצים והריבות. לא ויתרתי על דבר, הייתי צריכה לעבור ולטעום מכל המינים והמטעמים של אימי.

אמא שלי הייתה אשת מצוות, אשה שעוזרת ונותנת מעצמה לכל אחד. אני זוכרת, כשעוד גרתי בבית, שמידי יום שישי , היה בא איש אחד מבוגר, לבוש עם ג'לביה. אמא הייתה מושיבה אותו בשולחן ונותנת לו ארוחה חמה, ומכינה לו אוכל לקחת איתו לשישי שבת, ועוד תרומה כספית. הוא היה מברך אותה ואת כולנו. ביתה תמיד היה פתוח לכל אחד. זאת הייתה אשה מיוחדת שלא נולדה עוד כמוה!!

אני עוד זוכרת,שהייתי בבית הורי אבא עבד במפעל וולקן והוא היה קם בחמש בבוקר להתפלל ואמא הייתה קמה ביחד איתו כמו שעון מעורר. אבא היה מתפלל ואמא הייתה נכנסת למטבח מכינה לו אוכל לקחת איתו לעבודה בכלים מיוחדים. כאשר עמד ללכת לעבודה, אמא ליוותה אותו עד הדלת ושמה יד על המזוזה וברכה אותו שילך לשלום ויחזור בשלום.

סבא מאיר וסבתא רחל בצעירותם

 סבתא לונה מימין, וסבתא רבה רחל אבוקסיס משמאל

אמא ז"ל, הייתה אשה עם הרבה חכמת חיים, כאשר אבא היה חוזר מעבודתו תכף הושיבה שינוח, נתנה לו ארוחה חמה, היא לא הוציאה אף מילה על הבעיות שהיו עם הילדים, השכנים, או מה שעבר עליה במשך היום. היא המתינה עד אחרי שגמר לאכול ונח. רק אחרי זה, סיפרה לו את כל מה שעבר עליה כל היום .

בתמונה , סבתא לונה , סבא אברהם,  דודה תמי , מבקרים את סבתא רבא רחל כשחלתה

לצערי אמא שלי סבלה ממחלת הסוכרת וחלתה וקבלה מספר אירועים מוחיים. תקופת מחלתה נמשכה כארבע שנים, היא הלכה עם מקל הליכה, ואחר כך עם הליכון. עם כל הקשיים , למרות כל זה, היא לא ויתרה על החיים, היא הייתה חזקה מאד, עם כל החולי שלה היא הייתה נוסעת לבקר קרובי משפחה בכל היישובים בארץ. זאת דוגמא של אשה חזקה שצריך ללמוד ממנה חוזק !

זכור לי סיפור על אימי , שנסעה באחת הפעמים לטבריה, לבקר קרובת משפחה שלה, מבלי להודיע לה שהיא מגיעה. כשהיא הגיעה לא היה אף אחד בבית. הבית היה כן פתוח, לא סגור ( אז השאירו דלתות פתוחות לא חששו מגנבים). אמא שלי נכנסה לבית, פתחה את המקרר, חיטטה וראתה שאין כלום, אין אוכל מוכן. מיד הוציאה מצרכים, והתחילה לבשל, כאילו זה היה הבית שלה. ריחות הבישולים הגיעו גם לדירים, שחשבו שזו בעלת הדירה מבשלת. דפקו בדלת, באו לשאול אותה מה היא מבשלת ? הם ראו שזאת אשה זרה במטבח. הם לא האמינו למראה עיניהם, לא הבינו מה קורה איך אשה זרה. כמובן שהוסבר שאימי היא קרובת משפחה וזו הייתה הפתעה, גם לראות את אמא שהיא קרובת משפחה וגם לאכול מהמטעמים הטובים שלה.

באחת הפעמים בתקופת מחלתה של אימי, כשאמא הייתה בביה"ח רמב"ם, נסעתי לבקרה הבאתי איתי את תמונות הנכדים שלי שהיו הנינים שלה. היא כבר לא ראתה טוב אחרי ההתקף האחרון ואנו ידענו שהיא כבר לא תחזור הביתה. כשהבאתי לה את התמונות התחילה לנשק את התמונות וצעקה הנכדים שלי!!! הנכדים שלי !!! ארבע ימים אחרי ביקור זה, שוחררה הביתה.

באותו שבוע חלמתי חלום על אמא שלי שהיא שכבה במיטה של בית החולים, ואמא ירדה מהמיטה עם חצאית שחורה קצרה מאד והיא אומרת לי :"ילדתי, תאריכי לי את המכפלת, החצאית קצרה!

אני אמרתי לה: "אמא, זה הסוף אין מה להאריך עוד בחצאית!"

לפי חלומי ידעתי שאמא לא תחזיק מעמד יותר, ושהיא כבר מילאה את תפקידה בעולם, גידלה שמונה ילדים למופת השאירה אהבה ואחדות ביניהם. אני מאחלת שכל בית ישראל יזכו לאהבה, אחווה, שלום ורעות כמו שהיא זכתה להשאיר!!!

זה ספורה של אמי רחל אבוקסיס, שיש מה ללמוד ממנה ולהיות חזקה ולהתמודד עם החיים תהא נפשה צרורה בצרור החיים."

 

מילון

תל חנן
תל חנן הנה שכונה בעיר נשר שהוקמה בכפר הערבי בלד א-שיח', באפריל 1948 השכונה נקראת על שמו של מפקד גדוד 21 בחטיבת כרמלי חנן זלינגר. בתחילה התיישבו שם עולים חדשים ממדינות מזרח אירופה ובשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 התווספו אליהם עולים ממדינות צפון אפריקה בעיקר ממרוקו.

ציטוטים

”זאת דוגמא של אשה חזקה שצריך ללמוד ממנה חוזק !“