מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ריחות וטעמי ילדותי

אני וזיו בתכנית הקשר הרב דורי בי"ס האלה
אני בת 15 בתיכון עירוני ט' יד אליהו
לקט זיכרונות ילדות

רקע משפחתי

נולדתי באפריל 1946, 7 שנים אחרי אחי הבכור עוזי, להורי בת שבע ואריה.

אמי, בת שבע ליפמן, נולדה בעיירה נימוקשט שבליטא למשפחה מרובת ילדים, שבה 9 ילדים. בשנת 1932 היא ואחת מאחיותיה עלו לארץ.  שלושה מאחיה היגרו מליטא לפנסילבניה שבארצות הברית. אחד מאחיה שהיה כבר נשוי, עלה ארצה וקנה מגרשים בנחלת יצחק מתוך כוונה לבנות שם את ביתו. הוא חזר לליטא כדי להביא את אשתו ובנו אך הם לא הספיקו לצאת מליטא. מלחמת עולם שנייה פרצה וכל מי שנשאר מהמשפחה נספה בשואה: הוריה של אמי וארבעת אחיה ומשפחותיהם.

כך גדלתי בצל סיפורי השואה: הקשבנו מדי יום למדור לחיפוש קרובים לשמוע אם מישהו מהמשפחה ניצל ומחפש קרובים. השתתפתי במפגשי בני העיירה של אמי שנפגשו לעיתים קרובות.

אבי אריה מרגוליס עלה לארץ מפיאטרה ניאמץ  שברומניה בשנת 1933.לאבי היו עוד 3 אחים שכולם עלו לארץ.

זיכרונות ילדות

הורי התיישבו בהתחלה בשכונת גבעת רמב"ם שהיא שמשה כבסיס להקמת העיר גבעתיים.

לאחר מכן עברו להתגורר בשכונת נחלת יצחק בתל אביב,  שהוקמה על ידי ליטאים ונקראה על שם רבי יצחק אלחנן שהיה ממוצא ליטאי. בתחילה מסיבות כלכליות גרנו 2 משפחות בדירה עם מטבח ושירותים משותפים כל משפחה בישלה לעצמה וזה לא היה קל.

נחלת יצחק הייתה מלאה ברפתות שבהמשך התאגדו והפכו למפעל "טרה". וילדותי עברה בצל ריחות הרפתות ומרחק ההליכה הגדול בין הבתים בגלל אזור התעשייה שבו הייתה ממוקמת השכונה.

אמי הייתה רוקחת ואבי היה נהג משאית בחברת "שלב".

למדתי בבי"ס יסודי איילון שבנחלת יצחק, כל יום הלכתי עם ילקוט בית הספר ותיק בד עם אוכל וביום שהיה שיעור ספורט הבאנו אתנו שקית עם נעלי ספורט, כי לא היה מקובל ללכת איתם כל היום אלא לנעול רק בשיעורי ספורט.

בחורף 1953, בעקבות הגשמים המרובים, ואדי מוסררה שכיום הוא נחל איילון עלה על גדותיו. בגלל השיטפונות המים הגיעו לגובה של מטר וחצי בערך, ונאלצו לחלץ אותנו בעזרת סולם לתוך סירה וממנה העבירו אותנו לחברים שגרו בחלק הצפוני של השכונה.

כשהגעתי לגיל 12, כמתנת בת מצווה, דודתי מאמריקה שלחה לי ולאמי כרטיסי טיסה לארצות הברית, לשם טסנו בחופשת הקיץ במטוס "בריטניה" עם עצירת ביניים בלונדון. בטיסה היה גם נשיא המדינה דאז יצחק בן צבי. שהינו אצל דודתי וזו הייתה הזדמנות בשבילי להכיר את כל בני משפחתי שגרים בארצות הברית. חזרנו באוניה "ישראל" וההפלגה נמשכה שבועיים.

אני ומשפחתי
אני ואמי על האוניה בחזרה מארצות הברית

בעקבות השואה חשיבות המשפחה הייתה בעדיפות עליונה תוך שימת דגש על ארוחות שבת וחג שאיחדו אותנו.

אחד המאכלים שעד היום אני מכינה באדיקות בחג הפסח היא עוגת קרם המצות לפי המתכון של אמי. זה מתכון שעובר מדור לדור. עוגת המצות מסמלת עבורי עד היום את הבית.

מתכון עוגת קרם המצות של אמא

בשנת 1958 אוטובוס דן בקו 63 שנסע על הגשר של נחלת יצחק בשעה 10.30 בלילה, סטה ונפל מהגשר לתוך הוואדי. עד היום אני זוכרת את חילוץ הנפגעים לאור זרקורים בחושך. אבי עסק בחילוץ הנפגעים ואנחנו הילדים צפינו. 10 נוסעים נהרגו באסון הזה.

סיימתי את לימודי בבית הספר היסודי ועברתי ללמוד בבי"ס תיכון עירוני ט' ביד אליהו במגמה ביולוגית. היתה לנו תלבושת אחידה שכללה חולצה בצבע תכלת ועניבה בצבע כחול. בסיום התיכון עזבתי עם משפחתי את נחלת יצחק ועברנו לגור בגבעתיים.

התגייסתי לצבא ושירתי בממר"ם, שזו יחידת המחשבים של הצבא.

אחרי השחרור מהצבא התחלתי את לימודי באוניברסיטה העברית בירושלים בפקולטה למתמטיקה וסטטיסטיקה.

עם סיום הלימודים התחתנתי עם סבא מאיר והמשכנו לגור בירושלים ושם נולד בננו הבכור, אבא של זיו.

בירושלים עבדתי באגף למחקר ותכנון בביטוח הלאומי.

בשנת 1972 עברנו לאזור המרכז והתחלתי לעבוד בתנובה מחשבים (יחידת מחשב של תנובה, יחידה עצמאית).

שם עבדתי בתפקידים שונים ובסוף ניהלתי את מערכת המידע הניהולי של רשת ה"היפר שווקים". משנת 1992 עבדתי במיחשוב במערכת החינוך ברמת גן ורכזתי את פרויקט התעודות הממוחשבות לבתי ספר יסודיים והשתתפתי בפרויקטים שונים במחשוב.

הזוית האישית

סבתא חנה: כשזיוי שאל אם אהיה מוכנה להשתתף בתכנית, מיד הסכמתי מבלי להכיר את התכנית. ראשית, שמחתי שזיוי בחר להזמין אותי. ושנית, הבנתי שזו הזדמנות חווייתית ומיוחדת לבלות רק שנינו ולא אחמיץ חוויה כזו. לא ידעתי מה מחכה לי והופתעתי מאד לטובה – מהתוכן, מהארגון ומהאווירה ועל כך תודה רבה לצוות המורות שארגנו את התכנית בצורה מקסימה שהתאימה גם לסבים/סבתות וגם לילדים. כל מפגש כלל פעילות יצירתית משותפת וכיבוד. הפעילויות והאווירה הנעימה גרמו לי לחכות ממפגש אחד לשני ברצוני לציין שרוח ההתנדבות בקבוצה הייתה מעבר למצופה. לכל בקשה של המורות תמיד היו מתנדבים.

זיו בירן: נהניתי מאד מהפעילויות הכיפיות. למדתי להכיר את סיפור החיים והחוויות שחוותה סבתא. ברור, שזה גרם לי לקרבה גדולה יותר לסבתא. אמליץ לחברים להשתתף בתכנית, זה כיף ולומדים גם על חיי הילדות של סבתא – תנאי חיים, משחקים… וגם על אירועים במדינה.

מילון

המדור לחיפוש קרובים
המדור לחיפוש קרובים - תוכנית רדיו ששימשה אמצעי לבירור מה עלה בגורל בני משפחה או מכרים בשואה. ניצולי השואה היו מוסרים את פרטי בני המשפחה שלא ידעו מה עלה בגורלם . ואם מישהו ידע מה עלה בגורל האנשים היה יוצר קשר עם המשפחה המחפשת

ציטוטים

”מה שאפשר לקנות בכסף זה זול“