מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

רחל שרף

בר וסבתא רחל
בחתונה של סבתא רחל 24.11.1970
סיפור חיים של סבתא רחל

שמי שרף רחל, שמי ניתן לי על שם סבתי. שם החיבה שלי הוא אמלי.

שם משפחתי לפני נישואים היה שטיין (משמעות: אבן) ושונה לשרף בזמן החתונה, אני הייתי שלמה עם השם החדש.

 

נולדתי ברומניה בעיר דז' שזה במחוז טרנסילוניה. נולדתי בתאריך זה 15.01.1949. אני מציינת את יום הולדתי יחד עם הבנות שלי והנכדים שלי אני גם חוגגת עם עד 3 חברות בבית קפה והקניית מתנות.

אני גדלתי בבית עם עוד אח שהיה הבכור. הייתי הילדה קטנה במשפחה. אח שלי שקוראים לו אבי הוא חי היום בארצות הברית נשוי עם 2 בנות ו8 נכדים. אני קיבלתי יחס שונה, מפנק יותר מאחי הגדול.

גדלתי בעיר דז' שברומניה הייתה לנו וילה יפה עם חצר גדולה, היו בה הרבה עצי פרי גדולים כמו עצי שזיפים שחורים, משמשים ותפוחי עץ. מלבד עצי פרי היו לנו בחצר גם ירקות כמו עגבניות, פלפלים ומלפפונים. היה לנו עץ ענק של תותים לבנים מתחת לעץ גידלנו תרנגולות לבנות וכל יום אספנו את הביצים שהם הטילו. הדבר הכי יפה שהיה לנו בחצר היו שושנים וורדים. הבית עצמו גדול ומרווח.

בעירה שלנו היו הרבה יהודים ובעקבות זה היה בית כנסת גדול ומפואר .

אני זוכרת שבכל החגים שכל הילדים היו מתאספים ולא היינו עוזבים לשום מקום.

אני רוצה לספר על אירוע שקרה לי בגיל 7. ההורים שלחו אותי ואת אחי למחנה קיץ רחוק מהבית, הבנים היו במחנה אחד והבנות במחנה אחר. בתוך המחנה של הבנות הגיע ילדה עם מחלת השנית והדביקה את כל הבנות, אני הייתי האחרונה שנדבקתי. לקחו אותי לבית חולים ושלחו מכתב להורים לבוא לקחת אותי מהבית חולים. עשו לי דיאטת מלח וזה מאוד היה לי קשה, וגם זריקות אנטיביוטיקה. בקרבת בית החולים הייתה תחנת רכבת. בכל רכבת שעברה חשבתי שזאת הרכבת שההורים יגיעו אבל התאכזבתי מאוד, רק ביום שאחי הגיע הביתה הם קיבלו גם את המכתב הרשום.

בילדותי אהבתי מאוד לרקום מפות ולסרוג אפודות לבובות.

למדתי ברומניה עד כיתה ו'.  היו לי הרבה חברות שעד עכשיו אני שומרת את התמונות שלהן למזכרת. אהבתי לשחק משחקי שח ומשחקי קופסה. המאכלים שאהבתי היו ממליגה עם חלב וגבינות וורניקס עם תפוח אדמה.

ימי הולדת חגגנו עם כל המשפחה ועם חברות מהכיתה והרגשתי תמיד טוב יחד עם כל הסובבים לי, אמא שלי לא עבדה ותמיד פינקה אותי עם מאכלים ועוגות טעימות. בחגים אהבנו להיות סביב הבית הכנסת יחד עם אבא שלנו.

שיחקנו הרבה בחצר קלאס, תופסת ,דילגיות , כדור יד ופינג-פונג עם אחי ואת כל שאר המשחקים עם חברות שלי. ברוב המשחקים במשחקים האלה גם בימינו. בנוסף אהבתי מאוד לרכב על אופניים וגם ללמד את כל החברות שלי. גם כשעליתי ארצה המשכתי ללמד את כולם.

בעירה שלנו עברתי גן ילדים אבל לא זכור לי זיכרונות מכיוון שעברו המון שנים. הזיכרונות שלי מרומניה מבית ספר היסודי נמחקו מהזיכרון שלי אבל יש לי זיכרונות מאוד לא טובים מהבית הספר פינסקר, קריית אתא. לא ידעתי את השפה העברית המורים לא עזרו לי. הילדים לא התייחסו אלי בכלל. אחרי כשנה עברתי לתיכון דביר, שכיום זה בית הספר א.ד גורדון. בתיכון כבר ידעתי עברית והכל היה לי כבר יותר קל. למדתי שנתיים בתיכון דביר ולאחר מכן עברתי לבית ספר בוסמת בחיפה, למדתי במגמה כימיה במשך שלוש וחצי שנים שמתוכם חצי שנה עבדתי בטכניון במחלקה להנדסת מזון. בעבודה מאוד נהניתי, למדתי שם הרבה דברים מעניינים וזה נתן לי מחשבה להמשיך בכיוון הזה .

את תעודת הבגרות עשיתי יחד עם לימודי הנדסאים.

מה שמשמח אותי מהבגרות זה שהכרתי את בעל לעתיד נלו. האירוע הכי העצוב שעברתי באותו הזמן היה שלא עברתי בבחינה הסופית של "כימיה אורגנית" בגלל שהמורה לא לימד אותנו מספיק טוב. למדתי פרטני במשך כל השנה ובסוף השנה עברתי עם ציון גובה וקבלתי את בתעודה של "הנדסאית כימיה."

התקבלתי לעבודה מיד עם סיום הלימודים "לטכניון" בפקולטה להנדסת מזון ומקצוע רחשתי בארץ. במחלקה עבדתי בהרבה תחומים .

עבדתי עם מכונות גדולות: שקורים להן "spry driyer",יבשתי בצל בתנורים גדולים אחר כך עשיתי בדיקות כימיות, בדיקת סוכר ובדיקות יובש. אחרי 5 שנים עברתי תת מחלקה מיקרוביולוגיה. בהתחלה למדתי עם הסטודנטים ולאחר מכן אני הדרכתי במעבדה הרבה שנים. מאוד נהניתי מהמקצוע. עבדתי תוך כדי הדרכה גם במחקר עם הרבה פרופסורים. עבדתי עד גיל 67 . לאחר הפרישה התנדבתי לעזור למדריכים חדשים שהחליפו אותי. לקחתי גם את הנכדות שלי למחלקה וגם לפעילויות חברתיות לראות ולעשות ניסויים מעניינים.

אנו משפחה מסורתית חוגגים את השבתות והחגים בחוג המשפחה למשל אוכלים ביחד ומספרים איך עבר השבוע, בני דודים נפגשים ונהנים להיות ביחד ולשחק יחד. אנחנו מבשלים לכל חג את המאכלים המסורתיים של כל חג, למשל לראש השנה אוכלים דגים ובפסח עושים כופתאות עם קמח מצות {קנידלך}. אמא שלי שהיא בת ה- 98 עושה סופגניות ואני עושה לביבות עם ירקות.

בפורים אני מאוד אוהבת לראות את הנכדים שלי מחופשים בתחפושות מעניינות עם רעיונות מקוריים. בעבר אני הייתי מתחפשת ועוברת בין הקרובים ומקבלת כסף ומשלוח מנות .

האירוע המרכזי המקונן בחיי היה שהייתי צריכה לעזוב את בית שגדלתי בו 13 שנה ולעזוב את החברות הטובות שלי ואת כל מכרים. החברים ליוו אותי לתחנת רכבת וכולנו בכינו יחד .

אני עליתי ארצה בשנת 1996, עליתי לארץ עם ההורים ואחי בגיל 13, היינו מלוכדים כולנו יחד. כשהגענו לארץ קיבלנו מגורים בקריית אתא בתוך צריף. הצריף לא היה מוכן וגרנו אצל הדודים שלי על הכרמל ששם הכרתי את שני בני דודים שלומי ואביחי.

הלכתי לבית הספר בכרמל אבל היה לי קשה לתקשר כי לא ידעתי אפילו מילה אחת בעברית. היה לי קשה להסתגל לסביבה החדשה והיא הייתה הרבה מאוד שונה מהסביבה שלי ברומניה. אנחנו לא בחרנו איפה לגור בארץ ישראל, נתנו לנו צריף עשוי מאזבסט.

סבלנו כולנו בחורף מהקור ובקיץ מהחום הגדול. לאחר שנה קנינו בית משלנו .

אני שירתתי בצבא רק בשירות לאומי במחנה נורית.

המלחמות שחוויתי היו: מלחמת ששת הימים שפרצה בשישי ביוני ב1967 כשהייתי בבית ספר להנדסאים. לפני המלחמה הייתה אוירה מאוד קשה ואי היה אפשר ללמוד ולהתרכז בכיתה בזמן הלימודים. נסענו לעזור בקיבוצים. זכור לי שקטפנו אגסים בקיבוץ אפק וככה העברנו שלושה שבועות לפני המלחמה. במלחמה ניצחנו בכל החזיתות לכן היינו שמחים אבל היה קשה להתרגל למחשבה על כל החיילים שנהרגו במלחמה.

עוד מלחמה קשה עברתי הייתה באוקטובר 1973 מלחמת יום הכיפורים היה בזמן זה כבר הייתי נשואה ובעלי שירת בצבא בפקוד העורף.

לפני הגיוס של הבת שלי נורית עשינו טיול משפחתי לארצות הברית וגם טיול לביקור אצל המשפחה לבקר את אחי שהוא גר בניו-יורק. זה היה הטיול הראשון שלנו בחול,הטיול היה מאוד יפה. טיילנו במפלי הניאגרה, בפלורידה, והיינו בהרבה אטרקציות בניהם הייתה דיסנילנד .

באירופה טיילתי בבודפשט, ברצלונה ובצפון איטליה ועוד מקומות רבים.

הכרתי את נלו, בעלי, במסיבה עם חברים , התחתנו בשנת 1970 כשהייתי בת 22. החתונה הייתה באולמי רון בקריית אליעזר.

הייתי בת 30 שנולדה לי בתי הבחורה, נורית ובת 32 כשנולדה ביתי הצעירה ענת.

העיסוק הראשי היה כשנשלחתי במסגרת הלימודים לטכניון בפקולטה להנדסת מזון. שם למדתי את יסודות המקצוע שליווה אותי במשך כל החיים. אני למדתי להיות הנדסאית כימיה. כרגע אני פנסיונרית כבר 3 שנים עד הפנסיה עבדתי באותה מחלקה הנדסת מזון וביוטכנולוגיה בתפקידים שונים.

בנותי ונכדי חיים בארץ ישראל,יש לי 6 נכדים כיום והם מבקרים אותי כל שבוע בערך.

היום אני נהנת מחיי. אני מבקרת בקאנטרי כמעט 3 פעמים בשבוע. בימי שלישי אני מבלה ורואה סרט עם חברות. מידי פעם אני הולכת עם חברות לאכול ארוחת בוקר ופעם בשבוע אני מכינה סעודה לכל המשפחה .

הזוית האישית

בר– "מאוד נהניתי לשמוע על הסיפור של סבתא ולמדתי הרבה על העבר שלה, אני מאחלת לה רק טוב והרבה בריאות ושתמשיך להנות מהחיים ומהמשפחה המורחבת שלנו"

סבתא רחל– "נהניתי מאוד להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי בר, התרגשתי רבות לספר לה את סיפור חיי"

מילון

ד'ז
שם של עיירה במחוז תרנסילבניה שברומניה

ציטוטים

” לא ידעתי את השפה העברית המורים לא עזרו לי“