מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מאיסטנבול לאזור: סיפורה של רחל

עם משפחתי סבי וסבתי מטורקיה
סבתא בילדותה עם הוריה וסבתא רבה שלי
סיפור העלייה לארץ מטורקיה של סבתי בשנות ה-70

שמי רחל, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי. נולדתי בתאריך 21.12.1943 באיסטנבול, בבית חולים אמריקאי ושמו בריסטול. אני הבכורה מבין שלושה אחים. לאחותי קראו סוזט ולאחי קראו אלברט ובארץ השתנה שמו לאבי. היינו משפחה מצומצמת וסבתא שלי סוזן מצד אמא גרה איתנו בבית. מקור השם שלי הוא רחל על שם סבתא שלי מצד אבא, סוזן, והשם השני שלי הוא שלי. השם שלי הוא מקורי, אף פעם לא שיניתי את שם המשפחה. המשמעות של שם המשפחה לא ידוע אבל הוא מיוון. גדלתי בעיר שקוראים לה איסטנבול. שם הבית שלי היה: luleci hendek caddesi זה היה בית גדול עם מרפסת קטנה ואהבנו את הבית הזה. היו לנו 5 חדרים ו-6 נפשות בבית הזה.

ילדותי

בילדותי דיברתי לאדינו וטורקית. יש לי 2 חפצים מיוחדים מהעבר שעדיין אצלי: החפץ הראשון הוא סמובר (samovar). מי שהביא לי את הסאמובר היא סבתא שלי מצד אמא (סוזן) והיא קיבלה את הסמובר מאמא שלה. החפץ השני שקיבלתי מסבתא שלי הוא שעון ישן מעץ שלא עובד על סוללות, אלא על מתיחת קפיצים. כל חצי שעה הוא מצלצל בפעמון פעם אחת ובשעה מלאה (11:00, 13:00,16:00) הוא מצלצל את מספר הפעמים על פי השעה (בשעה11:00 הוא מצלצל 11 פעמים).

המאכלים האהובים עלי מילדותי היו בורקסים עם תרד ושעועית כמו חמין. אני זוכרת את החגים כשהייתי קטנה שהיינו כל המשפחה יושבים ביחד, אני זוכרת גם את הבת מצוות של חברותי אך זה היה מיוחד כי היינו עושים את הבת מצווה בבית. סבתא שלי נהגה לשיר לי שירים אך השיר שאני הכי זוכרת זה: kuando el REY Nimrod שאותו היינו שומעים הרבה, וגם היום אני נוהגת לפעמים לשמוע את השירים האלו. בילדותי הייתי משחקת 5 אבנים, קלאס וקפיצה בחבל ואלה היו המשחקים האהובים עלי. תחומי העניין שלי כשהייתי קטנה היו לצייר, לרקוד ולפעמים גם התעמלות אומנותית, אהבתי גם לסרוג ולעצב.

הלכתי לגן ילדים ואני זוכרת משם שהאוכל לא היה טעים, ובצהריים שכולם כבר נרדמו אני לא הייתי מצליחה להירדם בשנת הצהריים. כשגדלתי הלכתי לבית ספר יסודי ובו היו גם בנים וגם בנות (לא בית ספר דתי) והזיכרונות שלי משם שהיו אוהבים למשוך לי בצמות, ותמיד בכיתה הייתי שורה ראשונה והמורה כל הזמן הסתכלה עלי. כשכבר הייתי נערה עליתי לתיכון ששם גם הייתה החטיבה שלי. לתיכון קראו תיכון אליאנס סנבנואר והוא היה תיכון צרפתי. בתיכון הייתה לי חברה ושמה היה אדלה והיא הייתה נוצרייה וגבוהה, ואני הייתי קטנטונת. היא הייתה החברה הכי טובה שלי, וכל פעם שלא הייתי מגיעה למשהו בבית הספר היא הייתה מביאה לי מה שצריך או מעדכנת אותי.

הקמת משפחה

בן הזוג שלי עבד בחברה לציוד חשמל. אני ואמא שלי הלכנו לקנות שם טרנזיסטור (רדיו קטן) והוא עזר לנו לבחור את הטרנזיסטור ושאל אותנו לאיזה מועדונים היינו יוצאות עם החברים, ואמרתי לו שאני הולכת להתנדב בעמותת בני ברית. במועדון היו כל החברים שלנו ששמעו איתנו מוזיקה, אז שאלתי אותו אם הוא רוצה להצטרף והוא הסכים. לאט לאט התחברנו והחלטנו ללכת לארוחה זוגית. משם זה התפתח והוא הציע לי נישואים. התחתנתי בגיל 20 בשנת 1963 בבית כנסת העתיק בעיר העתיקה באיסטנבול שבטורקיה, ואחרי האירוע בבית הכנסת הלכנו למסעדה והזמנתי את המשפחה הקרובה (בני דודים, דודים, הורים ואחים), ושם חגגנו את המסיבה אחרי החתונה. החתונה הייתה מאוד מרגשת מכיוון שזה היה בבית כנסת. יום למחרת יצאנו לכמה ימים, אני ובעלי, לצפון המדינה לעיר אולודה (צפונית לעיר בורסה) כדי לעשות סקי וזה היה הטיול אחרי החתונה. אחרי שנתיים נולד בני הבכור משה, הייתי בת 22 ובעלי ניסים היה בן 28. לאחר 4 שנים נולד בני השני יוסי, הייתי בת 26 ובעלי ניסים היה בן 32.

מקצועות ומקומות עבודה

מקום העבודה הראשון שלי היה בחברת ביטוח שהייתה בטורקיה, ובחרתי במקצוע הזה בגלל שלמדתי צרפתית והייתי מתרגמת את המכתבים מצרפתית לטורקית והיינו מתרגמים בגלל שחברת הביטוח שעבדתי בה הייתה בין לאומית. הייתי בתפקיד בכיר בעבודתי. עבדתי שם 7 שנים בשנים 1957-1964. נהניתי מאוד מהעבודה שלי משום שחלקתי חדר אחד עם חברה טובה שלי והיא הייתה מתרגמת מטורקית לספרדית. נהניתי גם בגלל שהצוות היה ברמה גבוהה ולא סתם אנשים שלא יוכלו להועיל בעבודה זו. יצאתי מעבודתי כי הולדתי את בני הראשון משה, ולאחר מכן הולדתי את בני ה-2 יוסי. מכיוון שהייתי צריכה לשמור על הילדים כי הם היו קטנים, לא המשכתי לעבוד. אחרי זה עלינו לארץ ישראל ומיד הלכתי ללמוד קצת עברית.

סיפור העלייה לארץ

עליתי לארץ בשנת 1970. הייתי בת 25 עם שני ילדים ובעל, משה היה בן 5 ויוסי היה בן שנה. לא היה לי קשה לעלות לארץ כי רציתי זאת מאוד, אך לבעלי היה קצת קשה כי הוא השאיר שם את המשפחה שלו. המשפחה שלי גם עלתה לארץ, שנה לפנינו. החלטתי לעלות לארץ כי רציתי שהילדים שלי יגדלו בארץ, וגם עליתי בגלל משפחתי ובגלל שהייתי ציונית. הגעתי לנתניה (למשפחתי שעלו לפני) לשלושה חודשים, עד שקיבלנו מהסוכנות דירה בהשכרה בעיירה אזור. אחרי כמה שנים הסוכנות החליטה להוציא את הדירה למכירה ורצינו להישאר שם, אז קנינו אותה. היו לי קשיי קליטה רבים אך ידעתי שאם לא אתגבר עליהם לא אוכל להסתדר. הלכתי לאולפן פעמיים או שלוש בשבוע ולמדתי שם עברית.

3 שנים אחרי העלייה שלי לארץ התחילה מלחמת יום כיפור. פחדתי מאוד מהמלחמה הזאת משום שבעלי ניסים התנדב לצבא, נשארתי לבד עם הילדים וטיפלתי בהם בזמן שבעלי היה במלחמה. בתקופת המלחמה הפכתי להיות חזקה כי הבנתי שפה בארץ צריך להיות חזק כדי לגדל ילדים במדינה קטנה מוקפת אויבים. גם ילדיי הלכו לצבא לשרת ביחידות קרביות. האווירה בארץ הייתה לחוצה אך מגובשת, כי כולם דאגו אחד לשני וטיפלו אחד בשני.

כיום

היום יש לי שני בנים ו- 8 נכדים. בני הגדול משה התחתן והוליד 3 ילדים: מור, שרון ושחר ולאחר מכן התגרש. הוא חיפש תחביב ונכנס לעיניי הצלילה ושם מצא את אהובתו השנייה, הם התחתנו והולידו 2 ילדות: ליה ומיא. בני השני יוסי התחתן עם מישהי שהייתה איתו בצבא והוליד 3 ילדים: נאור, שגיב וקורן. מור הנכדה הכי גדולה שלי גרה בדיזינגוף שבתל אביב עם אביב בעלה. שרון ושחר גרים אצל הגרושה של בני הראשון משה, במרכז הרצליה. משה, אשתו ליאת, ליה ומיא גרים בשיכון דן שבצפון תל אביב. יוסי, אשתו רוויטל, נאור, שגיב וקורן גרים באזור. אנו נפגשים כמעט כל סוף שבוע, או אצלי בבית (באזור) או שהולכים ליוסי ורוויטל או שבאים למשה וליאת. כיום אני מזמינה את המשפחה ומכינה מאכלים מיוחדים המתאימים לחג. החגים האהובים עלי הם ראש השנה ופסח בהם אנו מכינים את המאכלים הכי טעימים ומיוחדים. התחביבים שלי הם עבודות יצירה, תפירה, גובלן ובישול. יצאתי לגמלאות בגיל 65, היה לי יותר זמן פנוי אז יכולתי לשחק קלפים עם חברותיי, לטייל בעולם עם בעלי ולטפל בנכדיי במסירות רבה.

אירועים מיוחדים ודברים שאני גאה בהם

אירוע שלא אשכח לעולם זה כאשר הקהילה הספרדית יצרה הצגות בשפה הספרדית לאדינו (זו הספרדית של היהודים שהם מגורשי ספרד ויוצאי טורקיה). להצגה אחת הוזמן הנשיא יצחק נבון ז"ל שאהב להגיע להצגות שלנו ולחזק את הקהילה של יוצאי טורקיה ולשמור על השפה הספרדית לדינו ועל המסורת. אני גאה בזה שזכיתי לשמונה נכדים מדהימים ונכדה שהתחתנה לא מזמן וזכיתי להיות בחתונתה, ובבעל אוהב ושותף לדרך חיי ובכל משפחתי החמה שתמיד מגובשים ומלוכדים שתמיד לצידי.

לסיפורה המלא של רחל, כפי שתועד על ידי נכדתה מיא: 

 

הזוית האישית

הנכדה מיא: אני שמחה שהשתתפנו בתכנית שלימדה אותי על הדרך שבה עלתה משפחתי ומה העבר שלי.

מילון

: kuando el REY Nimrod
שיר עם בספרדית שהיה נהוג לשיר בבית סבתא רבתא של רחל.

סמובר
(ברוסית: самовар) הוא כלי רוסי מסורתי להרתחת מים. ברוסיה היה נפוץ סמובר עם שפופרת חימום בתוכו, המוסקת בפחמים, ובקצהו התחתון ברז, ששימש להכנת תה ומשקאות חמים אחרים. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אהבתי את ההצגה בוסתן ספרדי שמייצג את השכנות שהיתה נהוגה בעבר בישראל“