מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

רומני בארץ ישראל – סיפורו של סבא סרגיו

סבא סרגיו ועלמה
משמאל סבא עם אחיו
סיפור חיי

רקע משפחתי

נולדתי במשפחה יהודית חילונית בברשוב בתאריך  7.3.1949

כל המשפחה: אני, אחי מריוס, אמא יוספינה ואבא דזידריו

אבא שלי איזאק דזידריו נולד בבית דתי בשנת 1913 בטרנסילבניה בזמן שהייתה שייכת להונגריה.

סבא רודולף וסבתא אסתר ההורים של אבא

 

בשנת  1918 האזור עבר לרומניה. אבא למד כלכלה באוניברסיטת קלוז'. במלחמת העולם השניה הוא היה גר בברשוב ולכן לא היה בשואה, הוא שירת ביחידת עבודה בכפיה של הצבא הרומני.

אמא שלי איזאק יוספינה נולדה עם שם המשפחה רוטמן בשנת 1924 בעיר פיאטרה ניאמץ ברומניה. היא למדה בבית ספר תיכון עד שנכנסו לתוקף החוקים האנטי יהודים. בזמן מלחמת העולם השנייה היא עברה לגור בברשוב ולכן לא הייתה בשואה.

אמא וסבתא אנטואנטה (שם חיבה: מוצי)

 

ההורים שלי נפגשו פעם הראשונה אחרי המלחמה בטיול של נוער יהודי ובשנת 1946 התחתנו. אני הילד הבכור ונולד במשפחה עוד אח – מריוס – הוא נולד בשנת 1953 גם בברשוב.

לאחר גמר הלימודים בשנת  1972 התחלתי לעבוד ובשנת  1973 הכרתי את לאה אשתי ובשנת 1974 התחתנו.

הכתובה שלי ושל ליה

 

בשנת 1978 בתאריך 21 לאוגוסט נולדה בתנו סוניה – אמא של עלמה

 

בתאריך 6.9.1987  אחרי יום הולדת התשיעי של סוניה עלינו ארצה והתחלנו חיים חדשים ומאושרים בארץ.

ילדות ולימודים

העיר ברשוב נמצאת בהרי הקרפטים, בילדות אנחנו ילדי השכונה שיחקנו כל יום בחוץ בטבע, היינו משחקים תופסת, מחבואים משחקי כדור ולא היו לנו טלוויזיה מחשבים טלפונים ניידים, בבית היינו קוראים המון ספרים. בסופי השבוע עשינו טיולי תרמיל עם המשפחה ובגלל זה כבר מגיל קטן התחלתי לאהוב את הטבע.

בגיל 4 התחלתי ללכת לגן, הגן היה גן גרמני ולכן הייתי צריך ללמוד את השפה הגרמנית. בגיל 7 כמו כל ילד גם אני חיכיתי בקוצר רוח לעלות לכיתה א'.

מערכת החינוך הייתה אז על פי מודל ברית המועצות. בית ספר יסודי מכיתה א' עד ז' ותיכון מכיתה ח' עד יא'. מתחילים ללמוד בגיל 7 ולכן בגיל 7 עליתי לכיתה א'. התחלתי את לימודי בבית ספר גרמני עד כיתה ד' ואחר כך מה' עד ז' המשכתי בבית ספר רומני. אחר כך עליתי לבית ספר תיכון, העלייה הייתה לאחר מבחנים ולמזלי הרב הצלחתי לעבור אותם והתקבלתי לאחד התיכונים הכי מצליחים ונחשבים שיש בעיר ברשוב עד היום.

בבית ספר המקצועות שהכי אהבתי היו מתמטיקה, כימיה והיסטוריה. מכיוון שמגיל צעיר למדתי לנגן בכינור בבית הספר הצטרפתי לתזמורת הסימפונית של הבית ספר.

תעודת בגרות

בחופשים הגדולים כל שנה אני ואחי מריוס היינו נוסעים לסבא וסבתא שגרו בעירה קטנה על גדות נהר טרנבה הגדולה והקטנה. אהבנו את זה נורא כי לא היה מי שיגיד לנו מה לעשות וסבתא וסבא מאוד פינקו אותנו .

בילדות כמעט כל קיץ בחופש הגדול חוץ מהחופש אצל סבתא וסבא נסענו עם כל המשפחה אמא, אבא ואחי מריוס לנופש של 12 ימים בים השחור . הנסיעה הייתה ברכבת לילה, 400 ק"מ. לצערנו טמפרטורת הים הייתה  בין 16 ל 20 מעלות (קר מאוד). בנופש אחד 11 ימים מתוך 12 ירד גשם, אבל היינו מאוד מאושרים שראינו את הים כל יום על הבוקר. בסוף שחזרנו לבית הספר היה לנו עם מה להשוויץ ולספר את כל ההרפתקאות שלנו לחברנו מהכיתה.

אחרי שסוניה נולדה (בתי ואמא של עלמה) המשכנו במסורת לנסוע כל שנה לים השחור רק שנסענו באוטו במקום ברכבת לילה.

בגמר התיכון ואחרי הבגרות התמודדתי על מקום באוניברסיטת ברשוב ואחרי מבחנים קשים מאוד התקבלתי ללימודי הנדסה.

בזמן הלימודים באוניברסיטה התחלתי לנגן בכינור בלהקת פולקלור רומני (אנחנו היינו בלהקה 3 נגנים יהודים !?!). 5 שנים כל שבועיים היינו מופיעים על כל מיני במות. וכך כל טורניר הפך לטיול נחמד ומעניין וככה הכרתי את כל רחבי רומניה. עקב החברות בלהקה נסעתי גם מחוץ לגבולות רומניה, פעם ביוגוסלביה דאז ופעם בצ'כוסלובקיה דאז.

אלוף המשנה שהציל את אמא

בשנת 1940 כשאמי הייתה בת 16 וגרה אצל סבתה בעיר מולדתה פיאטרה ניאמץ, התחילה רדיפת היהודים וענידת טלאי הצהוב על הבגד. בגלל המצב סבתי החליטה לקחת את הבת שלה יחד איתה לברשוב בגלל ששם הרדיפה הייתה פחות קשה, ולא היה הכרח לענוד טלאי צהוב. אמא עברה את כל תקופת מלחמת העולם השנייה ללא פגע. מברשוב, העיר בה התגוררו לא גורשו היהודים, רק הוטלו עליהם הגבלות שונות, כמו איסור ללמוד או לעבוד.

בסוף  1944 הצבא האדום ניכנס לעיר במטרה לשחרר אותה. בבית של סבתא השתכן רופא צבאי יהודי, בדרגת אלוף מישנה, יחד עם איוון החייל המשרת שלו. בשנת 1945 הרוסים התחילו לעצור ולגרש לסיביר למחנות עבודה את התושבים הגרמנים מרומניה.

יום אחד, בעודה מטיילת בעיר, עצרה ליד אמא משאית ועליה שבויות גרמניות שאספו החיילים הרוסים בדרך מזרחה. חיילי הליווי ספרו את הנשים וגילו שחסרה אחת. הם הסתובבו ותפסו את האישה הראשונה שעברה במקום,זו הייתה אמי.

אמי מצאה את עצמה במשאית בדרך לסיביר. המזל הגדול שלה היה שבמקרה עבר באותו מקום אלוף המשנה שהתגורר אצלם ואמא התחילה לצרוח לעברו והוא הוריד אותה מהמשאית, וכך היא ניצלה. יתר הבנות שנשארו בחיים חזרו לביתן לאחר 5 עד 10 שנים.

 

גלגולו של חפץ – שעון כיס

·        שם החפץ: שעון כיס מזהב.

·        ארץ יצור: ארה"ב PHILADELPHIA  שנה: 1876

·        החומרים שמהם עשוי החפץ: זהב

החפץ בבעלות שלי סרגיו איזאק. סבא רבא שלי קנה את השעון ב – 1880 והשעון היה כל הזמן בבעלות משפחת רוטמן. סבא רבא שלי וסבא שלי השתמשו בו בתור שעון. החפץ היה במלחמת העולם הראשונה עם סבא שלי שקיבל אותו מתנה מסבא רבא עם הגיוס שלו למלחמה. חפץ שימושי לחיי היום יום. עכשיו: החפץ מקשר אותי עם העבר משפחתי ועם הדורות הקודמים שלי.

 

 

הזוית האישית

סרגיו: היה לי ממש מיוחד עם עלמה התחברתי אליה יותר, נזכרתי באמצעות התכנית במשפחתי ועברי, התרגשתי מאוד. מאוד מיוחד לי שאני יכול לספר את הסיפור המשפחתי לנכדתי שתעביר לדורות הבאים.

עלמה: התחברתי מאוד לסבא ולסיפור המשפחה, למדתי המון, חשוב לי מאוד ללמוד על דורות המשפחה שלי.

מילון

טלאי צהוב
מגן דוד עשוי בד צהוב שתלוי על בגדי היהודים בשואה וכך ידעו לזהות את היהודים

ציטוטים

”ללמוד מיהודי הגולה : "חלמו על הקמת מדינת ישראל " עליכם לשמור על המדינה!“