מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

רגש זיכרון ניצחי

רואי ודדי אהבה גדולה בין נכד לסבו.
דדי עם הכיפה והטבעת של הוריו.
געגועים וזיכרונות מבית ההורים.

נולדתי במעברה בפרדס חנה, בימים קשים של עוני. תחילת השנים הראשונות במדינת ישראל. בבית דיברנו  עברית ואידיש, שמרנו על מסורת מנהגי וחגי ישראל למרות שלא היינו מבית דתי אכלנו מאכלים בטעם אשכנזי שאומר צימס גפילטע פיש וכדומה.

הוריי עלו מאירופה לאחר מלחמת העולם השניה שבה עברו תלאות רבות. אמי בתור נערה שכפר מולדת בפולין נשרף, ברחה דרך היערות בצעידה של ימים ולילות והגיעה לרוסיה. אבי כגבר ברח מפולין והגיע לרוסיה. הוא התנדב לצבא האדום שנלחם בצורר הנאצי, באחד הקרבות הוא נפצע והגיע לבית חולים שם הכיר את אמי שהייתה מתנדבת במקום, הם לא נהגו לספר על השואה והיה הסכם שתיקה בבית על הנושא הזה.

מילדותי אני זוכר את משחקי רחוב כמו 7 אבנים, תחנות ומשחקי כדור. למדתי בבית ספר כרמלי והייתי תלמיד טוב, העבירו אותי לעירוני ג' שם למדנו אנגלית וצרפתית, יצאנו להמון טיולים כדי להכיר את הארץ מהצפון דרך ירושלים עד הנגב ודרומה גם במסגרת "מחנות העולים" שזו תנועת נוער, כל זה היה משולב לצערי עם מלחמות בתולדות ישראל.

אני ואשתי נפגשנו מגיל צעיר מאוד היינו חברים מגיל 14 בשנת 1972 והחלטנו להתחתן, כששנינו היינו בשירות צבאי. היינו מאוד צעירים ויפים שרוצים להקים בית בישראל קיבלנו סוג שונה של מתנות מאשר היום משל: קיבלנו סירים, מיכל לעשיית סודה סיפולוקס וכדומה.

אשתי פרשה לגמלאות לאחר 40 שנות עבודה בחברת חשמל כמנהלת מוקד 103 אגף המסחרי בחיפה. אני מנהל מינימרקט המשלב בתוכו טוטו ולוטו. היה לי גם עיסוק נוסף בהתנדבות, במשך 12 שנה בקבוצת ספורט שהייתה חלק מאהבת חיי.

הפרידה מאבא ומאמא גרמה לי, משבר בחיי. למרות שעברו הרבה שנים, מותם מלווה אותי, יום-יום, שעה, שעה בחיי בזיכרונות מהעצמה, דרך מאבק חייהם להישרדות לאחר השואה ועלייתםארצה בבניית בית בישראל, בקשיים היום יומיים ובדאגה לחינוך של אחי ושלי.

המורשת שהעניקו הוריי בקרבי היה צניעות חינוך דרך ארץ בקיצור להיות אדם טוב כל זיכרון מהם מעלה לי דמעות של געגוע והערצה למה שהאנשים האלה בתקופות קשות של חוסר תמיד דאגו לילדיהם ולחינוכם. את המורשת הזאת אני מנסה להעביר לנכדיי ובייחוד לבכור נכדיי, רואי, נכון היום זמנים אחרים, תקופה אחרת, אבל חינוך, דרך ארץ וכבוד האדם הם אבן היסוד של המשך המסורת  שהוריי העניקו לי.

מסורת מתחילה בדברים קטנים, מאכלים מבית אבא ואמא בדפוסי התנהגות בסיסיים של אדם לחברו וברבות הימים איש לרעהו.

הדבר שמלווה אותי הרבה שנים זה שתי כיפות משולבות אחת לשנייה. כיפה אחת מיום מותו של אבי, עברו כבר 20 שנה מאז והשנייה שמשולבת עם ספר תהילים וטבעת הנישואין שלהם, מיום מותה של אמי שבע שנים. כל זה נמצא איתי יום יום בכיס, בצד ימין ואני מאמין בזה שהם שומרים עלי ועל משפחתי.

בצאתי מביתי יום, יום, אני אוחז את המעטפה הזאת, של הכיפות ביחד עם הספר תהילים והטבעת ומביט לשמיים.

קשר לכל החיים – תמונות מלוות לסיפור של דדי.

 

דבריו של שמעון באירוע הקשר הרב-דורי היישובי בקריית ביאליק, מאי 2018:

הזוית האישית

הקשר הרב דורי מעלה זכרונות על קצה המזלג, כי יכולתי לשבת עם נכדי בכורי רואי שעות ולספר לו את מסלול חיי. הקשר והסיפור חיים מחזק את אהבה ביני לרואי.

מילון

תלאות
מצבים או מאורעות קשים ומייסרים, בעיות גדולות, צרות.

"המחנות העולים"
המחנות העולים היא תנועת נוער חלוצית – ציונית -סוציאליסטית המצהירה על חתירה לבניית חברה צודקת, שוויונית החיה בשלום עם שכניה. התנועה פועלת בכ-45 מחנות (סניפים) ובה כ-7,000 חניכים. חניכי התנועה הקימו והיו מעורבים בכ-40 קיבוצים, בעיקר בגבולותיה של ישראל. בעבר התגייסו חניכיה לפלמ"ח.

ציטוטים

”דרך ארץ וכבוד האדם הם אבן היסוד של המשך המסורת, שהעבירו לי הוריי ואני לנכדיי.  “