מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבתא רבקה אהרון עלתה ממקנס

סבתא רבקה ואליה
סבתא ילדה את בנה הראשון בשנת 1968
ילדותי

שמי רבקה אהרון לבית משפחת מסס. נולדתי בשנת 1948 בעיר מקנס שבמרוקו. השנה אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדי אליה, לו סיפרתי את סיפור עלייתי ממרוקו בשנת 1951.

מסע העלייה לישראל

כמו משפחות נוספות שעלו ממרוקו, יצאנו בחיפזון ובחשאי. ההורים שלי היו צריכים לעבור ממרוקו לצרפת. נשארנו בצרפת עד שנת 1951.

הגעתי לארץ כילדה קטנה, לפי מה שאמא שלי סיפרה לי הגענו למעברה בעיר טבריה, שם התנאים היו מאוד קשיים. לא היה חשמל, לא היו מים זורמים, היינו מכבסים את הבגדים במעיינות בטבע.

היינו 11 ילדים בבית, זה היה קשה, אך לכל אחד מהילדים היה תפקיד מה לעשות בבית. אני זוכרת, שהייתי הולכת ומביאה קרח מבית חרושת, כדי לשמור על האוכל. אמא עבדה מאוד קשה, אבא עבד מאוד קשה. עם כל הקשיים הייתה לנו משפחה מאוד חמה. תמיד נתנו לנו מעט ממה שהיה.

בהמשך, מהמעברה עברנו לגור בשיכון, מה שאני זוכרת זה שתמיד הייתה שמחה בבית. בילדותי תמיד אהבתי לשחק במשחקים של בנים, תמיד הייתי בחברתם כי המשחקים של הבנים היו כיפים. אהבתי לשחק איתם במחניים, בארבע מקלות. אני זוכרת שאפילו השתתפתי בתחרות של בתי ספר אחרים. הייתי מאוד טובה במחניים, בכדורעף. תמיד חיכיתי להפסקות כדי לשחק.

הורי לא קיבלו זאת בקלות, בגלל שזה היה בית ספר דתי, מרוב שהייתי טובה. תמיד סיפרתי להם תירוצים כדי ללכת לתחרויות של בתי ספר. המורה שלי דיבר עם אבא שלי, אבי התנגד ואמר שהמשחקים האלה  הם רק לבנים ולא מתאימים לבנות. זה היה חבל, כי מאוד אהבתי ספורט, אבל הכבוד שהיה לנו להורים לא איפשר לנו לעשות דברים שרצינו.

החוויות שלי בשכונה רבות: תמיד שחקתי במשחקים שקשורים לפעילות ספורט ותנועה. אהבתי לטייל, אהבתי לרקוד ואהבתי לעזור לכולם. אף על פי שהיו קשים, בבית תמיד הייתי מחפשת הזדמנות לתת עזרה.

אני בתמונה לאחר הולדת בני הראשון

 

הזוית האישית

סיפורה של סבתא רבקה אהרון, תועד ע"י  הנכד אליה אהרון, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.

מילון

חלוקת קרח
בזמן שלא היה חשמל בבתים, נהגו לקנות כל יום בלוק קרח ולהכניסו לארגז קירור על מנת לשמור את מצרכיי המזון

ציטוטים

”בילדותי תמיד אהבתי לשחק במשחקים של בנים“