מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העלייה מפרס וקשיי הקליטה בארץ

חלום שלא התגשם

נולדתי ב-3 באפריל 1956 בפרס. עלינו ארצה מפרס בינואר 1964.לפני כן ביקרתי בישראל שמונה פעמים משום שאימי נזקקה לניתוח לב פתוח בשטוקהולם. את הילדים השאירו בישראל למשמורת אצל המשפחה וכאשר חזרו לישראל חזרנו כולנו לפרס. והמסע הקשה הזה נמשך פעמים רבות.

בגיל שמונה עלינו סופית לארץ ישראל. התרגשתי והתלהבתי מהדרך. הגענו ישר לבתי לאומיר בהרצליה (שהיום רח' ויצמן).

כבר ביום השני ירדנו אחותי ואני למטה לשכונה כדי להכיר עוד ילדים, ולשחק איתם. בהתחלה צחקו עלינו בגלל המלבוש והשפה. חשבו שאנחנו ערבים כי השפה היתה זרה להם. אבל עד מהרה התחברנו עם הילדים ושיחקנו בתופסת, מחבואים, חמש אבנים,"גומי", קלאס וכו…….

באותם ימים, במשפחתי התחוללה דרמה אשר לא שיתפו בה את הילדים כדי לא להעסיק אותם בכך.

כאשר התכוננו לשינה שמענו את הלחשושים בנושא העסקתו של אבא והתברר לנו, שאבי הלך לעבוד בבית החולים "בלינסון" כפי שהובטח לו עוד בפרס, אבל מנהל בית החולים לא קיבל אותו לעבודה בגלל השפה והמנטליות. הוא ניסה להתקבל  לבתי חולים נוספים וגם לא התקבל (אחי הלכו ודברו עם המנהלים וגם לא עזר). בלית ברירה אבי עשה סטאז' של 3 חודשים בבית ספר לרוקחות והתחיל לעבוד במקצוע.

אבי עבד בבית מרקחת ברח' סוקולוב 18 (שכיום נמצא מול הסופר-פארם), כ-35 שנים ונפטר בשנת 1977 ממחלת הסרטן.

אימי נפטרה שנה לאחר מכן ממחלת לב. "יהי זכרם ברוך" .

זה כל מה שזכור לי מכל הדברים האחרים שקרו לי בילדות, ובסך הכל הייתי בת 8.

הזוית האישית

עומר: למדתי על ההיסטוריה המשפחתית שלי דרך הסיפור של סבתא. על הקשיים בעלייה, על שם משפחתה הקודם של סבתא, על עלייתה של סבתא לארץ 8 פעמים לפני העלייה הסופית בגלל מחלתה של סבתא רבתא. למדתי על סיפורו של סבא רבא שלא התקבל לרפואה בגלל המנטליות של אז….

סבתא חנה: נהנתי מהשיעורים ומהפגישות עם נכדי שהוא למד על משפחתי.

מילון

סטאז'
תקופת התמחות במקצוע מסוים, השתלמות בעבודה במקצועות אקדמיים כדי לצבור ניסיון.

ציטוטים

”אבא לעולם לא ויתר על חלומו להיות רופא, גם כאשר לא התגשם.“