מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

קשיי עלייה והמשך לחיים הטובים

ריטה כפיר עם חן קוזיאל
ריטה בצעירותה
עלייתה וקליטתה של ריטה בארץ

שמי ריטה (רחל). שם המשפחה שלי הוא אוגוסט כפיר. נולדתי בשנת 1950 ברומניה. יש לי אח אחד. הוא בן 64. יש לי הרבה זיכרונות מארץ הלידה.

זיכרונות ילדות

גרתי בעיר שנקרא באקאו עיר יפה, שהייתה עיר מחוז. הרחוב שבו גרתי היה רחב, מרוצף באבנים קטנות ברחוב היו רק בתים נמוכי קומה. הייתה לנו גינה גדולה עם עצי פרי ואבא היה מגדל ירקות. אני זוכרת שבכיתה א' הלכתי לבית ספר עם שקית מבד, מפני שאז היו תיקים לבנות בצבע אדום, ואני לא אהבתי את זה והעדפתי ללכת עם שקית מבד.

זוכרת גם כשהייתי בכיתה ג' קיבלתי עניבה אדומה שמקבלים הקומוניסטים הצעירים. בכיתה ז' היה לי מבחן בגאוגרפיה וקיבלתי ציון הכי גבוה בכיתה 93 והמורה שידע שאני יהודייה אמר לי: "אני מצטער שאני צריך לתת דווקא לך את הציון הגבוה, אבל מגיע לך". חוץ ממקרים בודדים לא הרגשתי אפליה. בכיתה היו עוד שלושה תלמידים יהודים והרגשנו חלק מהכיתה. בעיר היו עוד משפחות יהודיות שרובם רצו להגיע לישראל. גם בתי כנסת היו והיינו הולכים אליהם בחגים או באירועים משמחים. לא הינו דתיים אבל שמרנו את כל החגים וגם שבת. כשפסח מגיע אני נזכרת בהכנות לחג. היו זמנים מרגשים מאד.

העלייה לארץ

עלינו לארץ בתאריך 12 ביולי 1964. הייתי בת 14. ההורים שלי היו ציונים ורצו לעלות לארץ כדאי לבנות את המדינה. הייתי צעירה מידי והוריי דיברו הרבה על ארץ ישראל וכך הבנתי שליהודים הכי טוב בארץ שלהם. הרגע המרגש הוא כשהודיעו לנו שאנחנו יכולים לעלות ארצה זה לקח הרבה שנים עד שקיבלנו את האישור לעלייה. הגענו במטוס וזה היה פעם ראשונה שיצאנו מרומניה רכוש ברומניה הקומוניסטית היה דבר אסור והורי היו אנשים ממושמעים אבל היו לנו רהיטים יפים פסנתר מקרר שאז היה דבר מיוחד. אבי היה סוחר ואמי הייתה עקרת בית. הקושי שלי היה גדול מפני שהיתי צריכה להיפרד מחברי, מדברים שהכרתי והדבר הקשה ביותר בארץ הייתה השפה, מנהגים חדשים. זיכרון הילדות הכי מתוק בעיניי היה חגיגת יום הולדת שבע.

למדתי בבית ספר בקיבוץ כפר המכבי וברחובות למדתי בתיכון באוניברסיטה הפתוחה. אני זוכרת שהיה לי מאוד קשה כי, לא ידעתי עברית, אבל עם הזמן התגברתי והייתי תלמידה שאהבה מקצועות ריאליים: מתמטיקה, פיזיקה וכימיה. מקצעות אומנים לא אהבתי, כי היה לי מאוד קשה. עשיתי בגרות ראלית. היו לי חברים בכיתה ודיברנו עברית. היו מורים שהבינו את המצוקה שלי באי ידיעת עברית ועזרו לי, אבל חלק גדול לא התחשב. הייתי תלמידה חרוצה ופעילה כן נשארו לי חברות.

הזיכרונות מהשנים הראשונות לעלייה הם דימונה וקיבוץ כפר המכבי שהייתי בו בשנתיים הראשונות בארץ. הזיכרונות מהעלייה הם קשים. כמו שכתבתי אי ידיעה של השפה מסגרת לימודית חדשה לא להבין מילה ממה שמדברים בכיתה, להיות רחוק מהבית. אחי למד בבן שמן גם הוא היה רחוק. אבל עם הזמן התרגלנו והיה לנו טוב .ההורים לא רצו שנהיה במסגרות שונות אבל הסוכנות החליטה אחרת.

התחתנתי צעירה ולא שירתתי בצבא. את בעלי הכרתי אצל חברה משותפת ואני מאוד רציתי שהוא יהיה חבר שלה אבל הוא לא רצה והיתר היסטוריה. התחביבים שלי היום הם: טיולים, עשייה: דברי אומנות ,קרמיקה, תכשיטים, גינון. אני אוהבת בזמני הפנוי לטפל בגינה ,לעשות תכשיטים וכל מיני דברים שונים. אני אוהבת לאכול סטייק. בילדות אהבתי לשחק במחבואים, אהבתי ריצה, קלאס ,חבל, תחרות עלייה לעצים. הכי אהבתי לטפס על עצים.

%d7%a2%d7%9d-%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%99-%d7%9c%d7%9b%d7%99%d7%aa%d7%94
%d7%97%d7%92-%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a7%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a5-%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%9e%d7%9b%d7%91%d7%99

הזוית האישית

ריטה: יש לי 4 ילדים ושלושה נכדים. הילדים שלי שיחקו כמוני בחבל וקלאס. אני אוהבת את חיי בארץ. כאן ביליתי את רוב חיי. אני מרגישה בטוחה ומוגנת בישראל.

מילון

אמנות
היא שם כולל לפעילויות האנושיות שאינן נעשות על פי תבנית פעולה קבועה, מחייבת ומוגדרת מראש, אלא נתונה לשיקול דעתו, פרשנותו ויצירתיותו של האָמָּן (או אֳמָן, יש לקרוא: אוֹמָן), ומתבססת על כשרונו המיוחד

ציטוטים

”ההורים שלי היו ציונים ורצו לעלות לארץ כדאי לבנות את המדינה. “