מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

קרטינג כשדכן

התמונה צולמה בחצר ביתי על יד עץ הפיז'יה.
טיול בארה"ב מלוס אנג'לס לסאן פרנסיסקו
סיפורים מרתקים על משפחתי וביניהם ההיכרות עם בעלי

שמי רחל חיימוביץ נולדתי ברחובות בשנת 1954. להורים רבקה מבית צלליכין ואבא מרדכי אהובי (לבליין). יש לי שני אחים: הגדול ממני, שלמה והצעיר דובי.

אמי נולדה ברחובות למשפחת חקלאים. סבא היה חבר באגודת החקלאים של רחובות. היה לו פרדס בפאתי רחובות מאחורי "מכון וייצמן". משפחתו של סבי עלתה לארץ בעליה הראשונה מרוסיה והייתה ממקימי  ההתיישבות בארץ וחלקם מלוחמי המחתרות.

מצאצאי ה"ויקינגים" שבדים

סבא, אמי ואחיה יצחק (שלימים נקרא: יכין) היו בעלי שיער בהיר בלונדיני ועיניים כחולות. ספור מעניין מסתתר מאחורי זה.

סבא משה צללכין וסבתא לאה

בעבר התחוללה מלחמה בין הרוסים ובין השבדים. נהוג היה שהקצינים היו מביאים את משפחותיהם. המחנה השבדי חנה ביער. כשהתחוללה מהומה והם נאלצו לברוח אחת מהילדות אבדה. סבא רבא של סבי היה שומר היערות של הפריץ. כאשר הגיע לפונדק ביער עם בנו . הגיע אחד מהחוטבים וסיפר שהחוטבים מצאו ילדה והם רבים עליה. הסבא קפץ על עגלתו עם בנו ומיהר להציל את הילדה מידיהם. כאשר הגיע הניס אותם עם השוט לקח את הילדה וניסה לדובב אותה. היא לא ידעה רוסית, למרות זאת אסף אותה אל ביתו וגידל אותה כבתו. לימים הילדה גדלה, התגיירה ונישאה לבנו של הסבא רבא. כאשר הסתיימה המלחמה, באו לחפש אותה. הגיעו לעיירה ושאלו אם מישהו ראה ילדה, שלחו אותם לסבא צלליכין. הנערה שהייתה הילדה האבודה לא רצתה לחזור. בתואנה שזה ביתה וזו משפחתה. ומאז בני המשפחה נולדו עם צבעים בהירים "שבדים".

המשפחה שלנו משפחה מיוחדת עם נשים חזקות

סבתי, הכירה את סבי שהיה חייל רוסי שבא לבקר בארץ את משפחתו. אחותו הייתה חברתה ודרכה הם הכירו. כאשר סבי היה צריך לחזור לרוסיה , סבתי החליטה שהיא לא רוצה שיעזוב.אספה את המדים שלו והדוקומנטים- המסמכים והדרכון ועשתה מדורה בחצר ושרפה אותם. כך נאלץ סבא להישאר בארץ. לימים נישאו והשאר היסטוריה.

אמי – רבקה לבית צלליכין, בצעירותה.

אמי, גם היא הייתה אשה אמיצה. אחיה יצחק היה במחתרת של לח"י ונלקח על ידי הבריטים למאסר. אמי – שנראתה לא יהודיה, בלונדינית עם עיניים כחולות, התחזתה לאשה בריטית ויצאה לחפש אותו. היא עלתה על מונית ערבית כשיושבים בה קצינים בריטים וכל הנסיעה דיברה אתם כאחת משלהם. אנגלית הייתה כמעט שפת אם. מאחר ובבית הספר לימדו אנגלית בריטית והייתה קוראת ומדברת אנגלית רהוטה. כשהגיע לירושלים ניגשה לארמון הנציב ושאלה על אחיה. כמובן, שלא רצו לומר לה. יצאה והחלה ללכת ברחוב. אמי ספרה: "מיד הרגשתי שמישהו עוקב אחרי. בלי להתבלבל פניתי אליו ואמרתי אתה חושב שאני לא רואה אותך" איזה אומץ וחוצפה היו לה, הרי יכול היה לאסור אותה. הוא מלמל משהו והלך בבושת פנים.

הסוד התגלה

הורי ביום חתונתם

שטר הכתובה של הורי בו רשום שהוא אלמן 

אבי יליד פולין,נולד בעיר סטניסלבוב בפולין.היה חיל בצבא הפולני, כך ניצל ממחנות ההשמדה בפולין. הוא ברח עם עוד חיילים לארץ במלחמת העולם השנייה והגיע דרך רוסיה, סוריה וירדן. הוריו אחיותיו וגיסו נרצחו במחנות ההשמדה. גם אשתו נרצחה, (זה סיפור מוזר בפני עצמו) לא ידענו על קיומה עד שראינו את תעודת הנישואין של הורי לאחר שאמי נפטרה. בה כתוב שהוא אלמן.

באחד הימים אחי, דובי מצא את תעודת הנישואין של הורי. הוא התקשר אלי נרעש ושאל "אם ידעתי שאבא היה נשוי פעם והוא אלמן". מה? שאלתי אותו מה פתאום. הוא סיפר שמצא את תעודת הנישואין של ההורים ושם כתוב שמרדכי (ליבליין – זה השם הקודם) אהובי אלמן. התקשרתי לאחי שלמה וגם הוא לא  ידע. פחדנו לשאול את אמא, כיוון שלא סיפרו הבנו שזה סוד. ואמי כבר הייתה במצב של עייפות גופנית ונפשית.

לאחר שנפטרה אזרתי אומץ ושאלתי את אחות אבי (שהייתה כבר למעלה מ- 90 אבל צלולה ביותר) ושאלתי בזהירות, בחשש שאולי היא לא יודעת וזה יגרום לה הלם. להפתעתי, היא אמרה בטח, היא הייתה חברה שלי. שאלתי בהתרגשות אז אולי צריך לבדוק אולי יש לנו אחים. לא, הם היו נשואים רק שלושה חודשים ואבי שהיה חייל בצבא הפולני עזב והיא שנשארה נהרגה בגיא הריגה. את העובדה הזו נודע להם מאוחר יותר מפי חברה משותפת שהייתה שם וניצלה כשאשר העמידה פנים של מתה והצליחה לברוח. הורי היו נשואים 50 שנה וכשגילינו כבר היינו כולם גדולים והורים לילדים ובכל זאת לא סיפרו לנו שאבא היה נשוי פעם. היינו בהלם שהסתירו מאיתנו את הסיפור הזה.

"קרטינג" כשדכן

ילדת הריקודים

למדתי בתיכון ברחובות שקראו לו ת.מ.ר היום נקרא דה-שליט. בכל יום שישי היו כל ילדי השכבה הולכים למסיבות ריקודים בבתים של הילדים. (כל פעם בבית אחר). מאז ומעולם אהבתי לרקוד ולשיר. כילדה למדתי בלט.

הייתה לי חברה בכתה בשם נורית, חברה עוד מהגן שספרה לי שיש בימי שישי מסיבות גדולות במושב סתריה. כששמעתי על זה היה ברור לי שאני חייבת להשתתף במסיבות אלה. ידעתי שבשכבה היו גם ילדים  ממושב סתריה. שלמרות שהיה קרוב לרחובות, מעולם לא הייתי שם ואפילו לא ידעתי בדיוק איפה זה.

איך הכרתי את אריה (ארי)

יום אחד כשהייתי עם נורית פגשנו חברה שלמדה אתנו בשם אסתי ונורית אמרה לי שיש לאסתי חבר בשם אריה ממושב סתריה. שיש לו אופנוע ובנה גם קרטינג. פגשתי אותו בפעם הראשונה בל"ג בעומר כשכל הכתה עשתה מדורה בין הפרדסים של רחובות. שם בדרך כלל היינו עושים את המדורות. הוא הגיע עם רגל חבושה ומדדה עם קביים. מסתבר ,שהייתה לו תאונה עם האופנוע. הוא נראה לי מעניין. נורית ושאר הילדים דיברו על כך שהוא בחור מוכשר ויודע לבנות כל מיני דברים. זה, שהיה לו אופנוע הביא מן זוהר של "סלב". צריך לקחת בחשבון שאני הייתי בת 15 והוא רק בן 16. כולם התגודדו סביבו לשמוע איך קרתה התאונה ואיזה נס שלא נפגע קשה רק חור בעצם של הרגל.

אחר כך דיווחה לי נורית שאסתי ואריה שנקרא ארי, נפרדו.

הפגישה הראשונה

יום שישי אחד הזמינה אותי נורית למסיבה במושב סתריה כאשר הוריה שהיה להם רכב (לא לכולם היה), הביאו אותנו ויחזירו בחצות. צריך לקחת בחשבון שאז לא היו טלפונים סלולריים ואפילו טלפון קווי לא היה לכולם. כך שהיה צריך לקבוע שעה.

המסיבות התקיימו "בבית יובל "במושב סתריה. כשהגענו לשם היו הרבה רכבים ואפילו מוניות שהביאו תלמידים מרחובות וממושבים סמוכים.

למסיבות האלה הבנים היו משלמים סכום סמלי והבנות בחינם. כשנכנסו פגשנו חברים מהכיתה ובכלל מבית הספר שכן ילדי המושבים מהסביבה (מבילו), למדו אתנו בתיכון. ראיתי את ארי מסתובב כמו תרנגול. הוא היה בין המארגנים ואפילו חלק מהזמן התקליטן. פעם היה פטפון עם תקליטים. התחלנו לדבר והוא סיפר לי על הקרטינג שבנה, והזמין אותי "לסבוב."

 מכונית קרטינג

הקרטינג

"הקרטינג"

מכונית קטנה דמוית מכונית מירוץ. לא כזו כמו בפארק שעשועים, חשמלית אלא, מכונית שעשויה מחלקי מכוניות וצינורות ובעלת מנוע שפועל על דלק.

ארי, בחור מוכשר אסף מחצר גרוטאות חלקים ומנוע של קטנוע. את השרטוט של המכונית צייר על הרצפה של המחסן וכדי לקבוע את האורך השכיב את ילדי השכנים על הרצפה. אציין, שכל זה היה כשהוא רק בן 14, תלמיד תיכון באורט תעשייה אווירית.

ארי" מדגמן" ישיבה בקרטינג

יצאתי אתו החוצה וכולם עמדו סביבנו והתפעלו מהקרטינג. התיישבתי בפנים, יותר נכון להגיד ששכבתי כי המבנה היה כמו של מכונית מרוץ. הוא התיישב לפני ויצאנו לדרך. הסיבוב היה בין השבילים של הפרדסים. זו הייתה חוויה נהדרת שממש לא רציתי להפסיק. כך נראתה הפגישה הראשונה שלנו. חזרנו למסיבה וקצת רקדנו. ארי ביקש את מספר הטלפון שלי בבית – כנראה מצאתי חן בעיניו.

ארי ואני ביום החתונה

למחרת התקשר והתחלנו לבלות. מצאה חן בעיני שארי יכול לבנות לתקן כל דבר וכינויו בין החברים היה "מגווייר" – דמות מסדרה בטלוויזיה שמצילה את המצב בעזרת חפצים מהשטח… יצאנו במשך ארבע שנים כאשר את השירות הצבאי עשינו במקביל. הוא בחיל אוויר ואני במודיעין. את השירות הצבאי שלי עשיתי באילת בשארם א-שיח ובסיני. לאחר השחרור התחתנו.

הזוית האישית

סבתא רוחלה: שמחתי כשהוזמנתי להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי. ראשית ההתרגשות מהעלאת הזיכרונות והסיפורים, שנית העברתם ושיתופם עם נכדתי קורל.

קורל: אני למדתי הרבה על סבתא ונהניתי לעבוד עם סבתא.

מילון

פטפון עם תקליטים.
תקליט הוא אמצעי הקלטה ובייחוד אמצעי הפצה שיווק ושמיעה של מוזיקה. שמות נוספים לתקליט הם: אריך-נֶגֶן, פטפון -הפָּטֵיפוֹן (מצרפתית: Pathéphone; בעברית: מָקוֹל) הוא מכשיר לנגינת תקליטים..

ציטוטים

”"המשפחה שלנו משפחה מיוחדת עם נשים חזקות."“