מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

שלושה ניסים

אני וסבתי מרים נהנים יחד.
בגיל 19 על הטנק סורי בקונטרה
הסיפור שלי מתאר את תקופת הילדות במעברה, תקופת שירותי הצבאי והנס קרה לי במלחמת לבנון השנייה.

ילדותי

אני ילידת הארץ, שנת 1952.

הורי ניצולי שואה, אבי היה פרטיזן ונילחם בנאצים.

הם עלו לארץ בשנת 1948עם הקמת המדינה וגוייסו לצבא. לאחר שיחרורם הם הגיעו למעברה בשפרעם שליד קריית אתא,שם נולדתי.

תנאי החיים במעברה לא היו קלים כל כך כמו היום. גרנו בצריף מעץ כאשר הריצפה לא הייתה מרוצפת ולמעשה הייתה רק אדמה. הרחבות לא היו מרוצפות והכל מסביב היה חול, אדמה וקוצים. בחורף היה בוץ.

אני זוכרת את אימי מכבסת כביסה בפיילה שזה סיר גדול מפח כי מכונת כביסה לא הייתה אז (גם לא חשמל) ובכל זאת דאגה תמיד לי לאחותי הגדולה שנהייה תמיד נקיות.

בפיילה היינו מחממים גם מים לרחצה.

מקרר היה אבל לא חשמלי. היינו מכניסים לתוכו בלוק גדול של קרח בחלקו העליון וכך הוא היה מקרר את האוכל עד שנמס. את הבלוקים קנינו מאדם שעבר עם עגלה בשכונה מצלצל בפעמון גדול ומכריז: "קרח, קרח"! כששמעו זאת הילדים היו רצים במהירות אחרי העגלה ומבקשים כמה קוביות קטנטנות של קרח שנשארו (ולפעמים גם שכחו לבקש….) כדי לצנן את הגוף בימות הקיץ החמים וגם בחורף לא ויתרו. זה היה "הקרטיב" שלנו.

תנור גם לא היה. את האוכל היינו מבשלים על פתיליה שאותה היו מדליקים בנפט.

גם נפט היינו קונים מהאדם שעבר בשכונה עם עגלה ובה היה פח ענק של נפט מצלצל בפעמון ומכריז:"נפט, נפט"!

טלוויזיה כמובן שלא הייתה, לא טלפונים, מחשבים ולא כל הטכנולוגיה המתקדמת של היום. לאנשים מעטים היו כלי רכב ורובם נסעו באוטובוסים ישנים. חשמל כאמור לא היה בצריף ובמקומו הייתה מנורת עששית-שהיא מנורת נפט שעמדה על השולחן והאירה בלילות. בכל זאת היינו ילדים שמחים, כי כולם חייו באותה רמה (הכסף לא היה אז זמין ונפוץ כמו היום ואנשים עבדו קשה רק בשביל אוכל בסיסי וביגוד) ומכיוון שלא הייתה טלוויזיה, אינטרנט וכו', שיחקנו כל הזמן בחוץ ולא היה אף פעם משעמם. אפשר לומר שהקשרים החברתיים שלנו היו יותר מפותחים ונרחבים מהיום.

לאחר מכן עברנו לגור בקריית אתא בבית רגיל והחיים היו יותר קלים.

קריית אתא היא כיום עיר ליד חיפה, אחת הערים המרכיבות את אזור הקריות.

תקופת השירות בצבא

בשנת 1972 התגייסתי לצבא כמורה חיילת.

במהלך השירות פרצה מלחמת יום הכיפורים ב- 6.10.1973 לפני 45 שנה, ביום הכיפורים היום הכי קדוש ליהודים ונמשכה 19 יום.

מדינות ערב מצריים וסוריה פתחו נגדנו במלחמה בצהריים, כאשר רבבות יהודים היו באותה השעה בבתי הכנסת. המלחמה פרצה בהפתעה והחלה בהתקפות של הסורים ברמת הגולן שבצפון ושל המצרים בחצי האי שבדרום.

במישור הצבאי הסתיימה המלחמה בנצחוננו אולם במישור המדיני ישראל נאלצה לפנות את כוחותיה מהשטחים שכבשה בחזית הסורית כולל העיירה קונייטרה ובחזית המצרית כולל תעלת סואץ ומערב סיני.

כאמור בצבא הייתי מורה חיילת, לימדתי חיילים עולים חדשים עברית, אך כשפרצה המלחמה המורות החיילות לא לימדו כי כל החיילים גויסו. באותה מלחמה הרבה חיילים שלנו נפלו והרבה נפגעו מהלם קרב.

הלם קרב זה מצב שבו החייל נכנס להלם תוך כדי לחימה, חש חרדה וחוסר אונים, לא מסוגל לתפקד ונכנס לדיכאון עד כדי צורך בהתערבות טיפול נפשי. אותם חיילים שנפגעו או עברו לבתי החלמה כדי להחלים. אנחנו המורות נשלחנו לשם כמזכירות רפואיות ובעבודות משרד. רשמנו פרטים שכל חייל שנקלט וששוחרר. כמובן שהיה קשה לראות את החיילים במצב כזה.

כשהמלחמה הסתיימה חזרנו לבסיס האם שלנו.

 

מלחמת לבנון השנייה – טיל בחצר הבית (3 ניסים)

מלחמת לבנון השנייה פרצה בשנת  2006 לפני 12 שנים ונמשכה 34 יום.

המלחמה החלה כאשר החיזבאללה – ארגון טרור בדרום לבנון אז, התקיף טנק שלנו בגבול  הצפוני, חטף והרג 2 מחיילנו אלדד רגב ואהוד גולדווסר, תוך הפגזה ארטילרית של ישובי הצפון.

צה"ל הגיב בעיקר בהפצצות המאחזים של החיזבאללה מהאוויר, ותגובת חיזבאללה הייתה בירי מסיבי של אלפי טילים ורקטות לעבר כוחות  צה"ל ומטרות אזרחיות בתוך צפון ישראל כולל חיפה בה נמצאים כידוע בתי הזיקוק, מיכל האמוניה (שבינתיים נסגר בשל  היותו מפגע בטיחותי וקרבתו לבתי תושבים בק. חיים), נמל חיפה ובסיס חיל הים.

טיל אחד מאותם טילים, טיל גראד, שוגר ונפל בחצר ביתי בחיפה והתפוצץ על 2 בלוני גז.

כתוצאה מההדף כל חלונות ביתי ושל הדיירים בבניין נופצו, התריסים נפלו ומעט קירות חיצוניים של  הבניין נפגעו אבל לא בצורה חמורה.

מכיוון שלא נשמעה קודם לכן אזעקה, שהיתי בביתי, נחתי במיטתי וקראתי ספר. שמעתי בום חזק ועל מיטתי החלו לעוף שברי זכוכית, הבנתי שטיל נחת ליד ביתי וברחתי מהר למדרגות לקומה ראשונה.

הטיל פגע כאמור ב 2 בלוני גז שהיו בחצר וגרם לשריפה גדולה שכובתה לאחר מכן.

בנס אף אחד מהדיירים לא נפגע, גם לא אני למרות שברי הזכוכית והשריפה.

ועוד נס. בטיל שהתפוצץ היו כדוריות קטנות שהחיזבאלה הכניס כדי שאפקט הפגיעה יהיה יותר קטלני.

כשחזרתי לביתי לאחר כשעה בערך ראיתי כמה מהן נעוצות בקיר שבחדרי מעל מיטתי וגם בקיר הסלון.

מזלי שהייתי במצב מאוזן כי אם הייתי עומדת לא בטוחה שהייתי מספרת לכם את סיפורי זה.

במשך כל המלחמה לא עזבתי את ביתי כיוון שאני אישה מאמינה בבורא עולם וידעתי שהוא שמר עלי והציל אותי ברוך השם.

טיל+ כדוריות + בלוני גז= 3 ניסים !!!

 

דיוקן ישראלי

במסגרת מיזם הקשר הישראלי בחרתי בתמונה שלי על רקע מערת המכפלה. במערת המכפלה קבורים אבות האומה – אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה, לצד אדם וחווה. מערת המכפלה מסמלת בעיניי את הקשר שאינו ניתן לניתוק בין עם ישראל למדינת ישראל.

הזוית האישית

מאוד נהנינו מהעבודה המשותפת ומזמן איכות של סבתא ונכד יחד. נכדי למד להכיר צדדים נוספים בעברי ואני ראיתי צד בוגר ורציני בעבודתו. אני מאחלת לנכדי שיצליח ויעשה חייל בחיים וימשיך לעסוק בפעילות חברתית פורייה. אני מאחל לסבתא שלי שתישאר צעירה כמו שהיא ונמשיך לעשות כיף יחד.

מילון

עששית
כלי תאורה קטן שבו פתיל דלוק טבול בנפט.

ציטוטים

”ואהבת לרעך כמוך !“