מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

קני לך צימוקים ובוטנים

איך סבתי התמודדה עם האלרגיות הקשות למזון של אימי

המודעות לאלרגיות למזון בקהל הלא מקצועי הייתה מאוד מצומצמת, והאלרגיות היו פחות  נפוצות. היא נולדה בארצות הברית והיינו רחוקים מאוד מהמשפחה המורחבת, על הידע וחכמת החיים שלה. לכן כשהתגלתה לראשונה האלרגיה שלה למזון לא הבנתי אותה ולא ידעתי איך לנהוג. גם כשחזרנו ארצה בהיותה בת שנתיים, הסביבה עדיין לא ידעה לא לזהות ולא למנוע חשיפה. בנוסף לכך הטיפול התרופתי היה פחות יעיל מהקיים היום לכן הסכנה הייתה גדולה. אספר כמה מקרים של התמודדות עם הבעיה באותם ימים, לפני ארבעים שנה.

סיפור ראשון: הגר היא תינוקת מפותחת יפה וחמודה, שהגיעה לשלב בו מגיעה לה דייסה. דייסות היא אכן קיבלה ואכלה אותן בהנאה. עברו עוד מספר שבועות והגיעה לה הכנסה של מזון נוסף לחייה. זכרתי שבישראל אמהות נהגו לשלוק ביצה ולהכניס אותה לבקבוק הדייסה וכך עשיתי עבור התינוקת שלי. היא אכלה את הדייסה עם הביצה בהנאה רבה, כעבור חמש דקות הקיאה את כל הבקבוק החוצה. הצטערתי, כי ביצה כידוע היא מזון חשוב. על כן כעבור חצי שעה הכנתי לה שוב דייסה עם ביצה שלוקה. ההקאה חזרה על עצמה בדיוק של שעון שוויצרי. הייתי נבוכה ולא מבינה, כיוון שהילדה נראתה לי בריאה לחלוטין. כאמור, לא היה את מי לשאול, אך לא ניסיתי פעם שלישית. לימים הבנתי כי זו הייתה התגובה הסוערת של הגר לאלרגיה לחלבון לא מבושל.

סיפור שני: חזרנו ארצה לתקופה בה היה היצע של מזון הרבה פחות מגוון מאשר יש לנו היום ובוטנים היו מאוד פופולריים לא מעט עקב מחירם הנמוך. הם ואגוזים אחרים שימשו הרבה גם באפייה. יום אחד אמרה לי הגר בת ארבע "אני לא רוצה ללכת מחר לגן". כיוון שהיא הייתה ילדה חברותית ואהבה את הגן לא הבנתי. "למה הגרי?" שאלתי. ענתה הילדה: "יש מחר יום הולדת בגן". "נו אמרתי, זה כיף לא?" בירור נוסף העלה כי הבעיה עם ימי הולדת היא הלחץ שמפעילות הגננות על הגר להתכבד בעוגת יום ההולדת. כיוון שהיא כנראה נחשפה בעבר לעוגה "ממולכדת" באיזה אגוז אלרגני, היא החליטה באופן גורף להימנע מאכילת עוגות בגן. הגננות באותה תקופה לא שיערו שמדובר בבעיה רפואית וכי הילדה מגנה על עצמה מבלי יכולת להסביר. הפעילו עליה לחץ אטומי לטעום מהעוגה בחושבן כי הילדה פשוט מתביישת או נבוכה. הבעיה נפתרה כשהגעתי לגן, הסברתי את הבעיה והלחץ פסק.

סיפור שלישי: בגיל עשר לערך טיילנו הגר אני וסבתא ברחוב. סבתא אהבה לפנק את הגר וקנתה לה בקיוסק חפיסת שוקולד מיובא. אני כדרכי בדקתי את מרכבי המזון שבחפיסה כדי לוודא כי אין בה מרכיבים מסוכנים להגר. משנחה דעתי כיוון שראיתי שאין סכנה אישרתי לה לטעום מהשוקולד.
תוך שניות ספורות הגיבה הגר בתחושה חנק בגרון דמעות בעיניים ודיווח כי היא מרגישה לא טוב. הפעם הייתי משוכנעת כי מדובר בתגובה פסיכולוגית של חרדה שאין לה בסיס ביולוגי. הלכנו הביתה והעניינים נרגעו כעבור זמן מה. למחרת קניתי את אותה חפיסת שוקולד, אך הקפדתי שהפתק בעברית המציין את מרכיבי המזון שבחפיסה יהיה דבוק לעטיפה באופן שלא מסתיר את הכיתוב באנגלית על תוכן החפיסה.
נדהמתי לראות את הכתוב: 1% peanut essence  שכמובן לא תורגם ולא הופיע בפתקית בעברית. הבנתי שהתגובה של הגר אכן הייתה אלרגית. ובנוסף לכך חמתי בערה על יבואן השוקולד שסיכן את בריאותה ברשלנות של תרגום. טרחתי למצוא את מספר הטלפון שלו התקשרתי אליו ואמרתי לו כי הוא סיכן באופן משמעותי את בריאותה של בתי מתוך רשלנות התרגום. אותו סוחר נדהם לשמוע על אלרגיות לבוטנים, שכמו רבים באותה תקופה לא ידע על קיומה. הסיבה מסתבר להשמטה של מרכיב הבוטנים בשוקולד נבעה מתוך שיקולים מסחריים. מיותר לציין שהשוקולד הספציפי הזה למרות טעמו המופלא יצא מחיינו. כיום הגר גדולה. היא יודעת לשמור על עצמה והיא גם מקורבת לעולם הרפואה והתערבות מידית במקרה הצורך נגישה לה. ועם זאת "הרגישות" שלי לבוטנים עדיין כל כך גדולה שלעיתים קשה לי אפילו לשמוע את המילה ב-ו-ט-נ-י-ם.

תשע"ו, 2016

קישור ליחידת הלימוד – הקטלוג החינוכי של משרד החינוך – תרופות של סבתא

מילון

גורף
מקיף, כולל הכול

ציטוטים

”הידע לאלרגיות באותו הזמן לא היה כמו היום, לא הכירו אז אלרגיות לבוטנים'“