מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

קלרה מספרת – חוויות ממלחמת העולם השנייה

קלרה והילה
סמרקנד
זכרונותיה של קלרה כילדה ששרדה את המלחמה

נולדתי ברישקאני רומניה בשנת 1938 וכשהתחילה מלחמת העולם השנייה הייתי בת 3.

בזמן שהגרמנים השליכו פצצות על עיר מגוריי, אמי תפסה אותי ואת אחי וברחנו כשאנחנו משאירים הכל מאחורינו. היינו ללא מסמכים וכך הסתובבנו בדרכים. עשינו דרך ארוכה וגם פגשנו את אבי, שהיה בברלין. יחד אתו נדדנו עד שהגענו לעיר סמרקנד שנמצאת באוזבקיסטן.

באותה תקופה היה רעב גדול וקור, ואבי הלך לשוק והחליף את מעילו תמורת מעיל שינל (מעיל חיילים), כיכר לחם וחתיכת סוכר. כשראו אותו לובש את השינל, תפסו אותו ושלחו אותו למלחמה ללא מסמכים. רק אחרי 5 שנים, בסוף המלחמה, הוא חזר אלינו. בזמן הזה אחי נפטר מרעב, וכך התחלתי את חיי.

הלכתי לכיתה א', בלי לדעת מילה בשפה הרוסית, מפני שבבית דיברנו יידיש, וכל הילדים בכיתתי צחקו עלי, ואני שיחקתי במשך השיעורים במקום ללמוד.

באחד מן הימים הסתכלתי על הלוח וראיתי שהמורה ציירה את המספר 4, שהיה דומה לכיסא, והגעתי לביתי בשמחה ובמחשבה שאני כבר מבינה את השפה הרוסית, והרגע הזה היה המפתח לכל לימודיי. לא היו לנו ספרים ולא עפרונות, ואמי מצאה והביאה לי משטח עץ וחתיכת פחם, וכך התחלתי לכתוב ולקרוא.

אני זוכרת שאמי הייתה מוכרת פיצוחים וכשהרוויחה מעט כסף, קנתה לי שמלה ונעליים. ביקשתי ממנה ללכת להראות לחברתי את מה שהיא קנתה לי. בדרך פגשתי בצוענייה, והיא אמרה לי את שמי ושאבי חזר מהמלחמה והוא רוצה לראות אותי, היא הציעה שאני אלך איתה. היה כבר ערב, והיא לקחה אותי למקום חשוך והורידה לי את הנעליים והשמלה בכוח, ברחה והשאירה אותי לבדי. לא ידעתי לאן ללכת, בכיתי ופתאום בא שוטר, לקח אותי לתחנת המשטרה עד שאמי באה ולקחה אותי לביתי.

בשנת 1945 קיבלנו בפעם הראשונה מכתב מאבי, שבו היה כתוב שהוא שלח שתי חבילות ואמר שזו עזרה בשבילינו עד שיחזור מברלין.

אמי אספה את כל הרובלים שהיו לה, קנתה כרטיסים עד טשקנט (בירת אוזבקיסטן) ומפה התחילו כל הבעיות הרציניות שלנו, מאחר שלא היה לנו מספיק כסף. אמי ואני חיפשנו עבודות בבתים שבהם נוכל ללון ולאכול, ומעט הכסף שהיה לנו אספנו והמשכנו הלאה.

אני לא ממש זוכרת את כל המקומות שעברנו, אבל אני זוכרת שהגענו לאנייה בים הכספי, ושם פגשנו אישה ש"התאהבה" בי, ולאחר שאמי סיפרה לה את סיפורנו, היא לקחה אותנו לביתה, ושהינו אצלה כמעט חצי שנה.

אני ואמי עבדנו בכל עבודה שיכולנו (ניקינו בתים, עשינו כביסות, אמי בישלה ואפתה) עד שאספנו סכום מסוים שהספיק לנו להמשיך הלאה.

לאחר כמה חודשים, הגענו לעיר אודסה (אחת הערים הגדולות והמרכזיות באוקראינה) וגם שם עבדנו עד שהיה לנו סכום מסוים של כסף, והציעו לנו לנסוע עד 'קשנו' (בירת מולדובה) ושם נשארנו כמה חודשים ועבדנו בכמה עבודות כדי להרוויח כסף לנסיעה ליעד שלנו.

כשאבא חזר מהמלחמה, לפי בקשתה של אמי, חזרנו לסמרקנד. שם סיימתי את לימודי, ובשנים 1955-1960 למדתי באוניברסיטה, שם הכרתי את בעלי יוסי.

עד שנת 72' נשארתי לעבוד באוניברסיטת 'אלישר נבואי' בסמרקנד, בתור מרצה, ובאותה שנה התחלנו להתארגן לעלייה לארץ ישראל.

באותו זמן, הממשלה המקומית עשתה לנו הרבה בעיות, והסטודנטים שלמדו אצלי לא הבינו איך אני יכולה "לבגוד" ולעזוב את המולדת, כי אחרי הכל אני זאת שלימדה אותם לאהוב את המולדת. היה לי קשה לשמוע את זה, אך הרצון להגיע ארצה הלך וגבר.

בשנת 1973 הגענו ארצה, וחיי היו בשליטתי. עד היום אני מצטערת שלא הגענו לארץ לפני כן.

לו היינו מגיעים לפני כן, היו לי הרבה יותר חברים ישראלים והייתי מרגישה יותר בתור חלק מהסיפור הישראלי.

בתי לנה הגיעה ארצה באותו גיל שבו אני התחלתי ללמוד, וכאן ההיסטוריה חוזרת: לנה הלכה לכיתה אל"ף בלי לדעת מילה בעברית, אך לאחר חצי שנה התחילה לדבר, והמורה לא ידעה איך לגרום לה להפסיק לדבר.

בשנת 89' היא התחתנה וילדה 4 ילדים: 3 בנים ובת. היום זו משפחה למופת!

האמא – אחות אחראית בטיפת חלב, הייתה רב סרן בצבא; האבא – מנכ"ל חברה עולמית, סגן אלוף במיל'; גל – הנכד הבכור, קצין בחיל הים בקבע; רון – הנכד השני, קצין בסייבר בקבע; שי – הנכד השלישי, ג'ינג'י חמוד בן 16, לומד גיטרה ברמה גבוהה ומקצועית; ולבסוף הילה – הנכדה הקטנה ביותר, הכי חכמה, חמודה, יפה, האהובה עליי, לומדת בכיתה ו', עוזרת לסבתא תמיד, וכולה התקווה שלי!

אני בטוחה שכשאני אצטרך, הם יעזרו לי ויתמכו בי ולא יעזבו אותי.

סיפור חייה של קלרה שגלוביץ בתמונות

העשרה:

מלחמת העולם השנייה היא המלחמה הגדולה ביותר שידעה האנושות. מספר החללים במלחמת העולם השנייה (לפי ההערכות המקובלות) כ-64.5 מיליון בני אדם, יותר מבכל מלחמה אחרת בהיסטוריה[1].
בזירה האירופית החלה המלחמה ב-1 בספטמבר 1939 (י"ז באלול ה'תרצ"ט), עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין, והסתיימה ב-8 במאי 1945 (כ"ה באייר ה'תש"ה), עם חתימת גרמניה הנאצית על חוזה הכניעה הסופי. בזירה האסייתית החלו אירועי המלחמה עם תחילת מלחמת סין-יפן השנייה ב-7 ביולי 1937, והסתיימו ב-15 באוגוסט 1945 עם כניעת יפן לארצות הברית, וב-2 בספטמבר (של אותה שנה) עם כניעתה הרשמית של יפן לבעלות הברית. במהלך מלחמת העולם השנייה התרחשה השואה, ונעשה בפעם היחידה בהיסטוריה שימוש מבצעי בנשק גרעיני.(ויקיפדיה)

תשע"ו 2016

מילון

יידיש
ייִדִישׁ (גם אִידִישׁ, יודיש, אִידִית; כנראה קיצור של ייִדיש-דײַטש, "יהודית־גרמנית") היא שפה יהודית השייכת למשפחת השפות הגרמאניות ונכתבת באותיות האלפבית העברי. בימי הביניים נקראה לרוב "עברי-טייטש" או "לשון אשכנז", ולמן תקופת ההשכלה 'ז'רגון'. רוב אוצר המלים היידי הוא ממקורות גרמאניים, בין 20% ל-30% אחוז מהמלים הן ממקורות עבריים וארמיים, והנותר ממקורות סלאביים ולטיניים. (ויקיפדיה)

סמרקנד
העיר השנייה בגודלה באוזבקיסטן. בעיר התגוררו 483,600 תושבים בשנת 2012, מרביתם אוזבקים. העיר הייתה בעבר בירת האימפריה הטימורית וגם בירתה של הרפובליקה של אוזבקיסטן במסגרת ברית המועצות. כיום היא אחד מאתרי התיירות המרכזייים באוזבקיסטן העצמאית. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”עד היום אני מצטערת שלא הגענו לישראל קודם לכן“