מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

קיצור תולדות חייה של סבתא ילנה

אני וסבתי
סבתא ילנה בילדותה
החיים בגולה לעומת החיים בארץ

שמי ילנה קוטלוביץ', נולדתי ב-1926 לאידה בינציון-גולדמן ויהודה יסקוביץ'-קטלוביץ' בקייב,אוקראינה.

אמי הייתה פועלת פשוטה במפעל בעיר ואבי עבד בתור מפקח עסקים מטעם העירייה.

הם היו אנשים טובים, אופטימיים, אף פעם לא הרימו עלינו את הקול

גרנו במרכז העיר קייב עד גיל 15.

בבית היו 2 חדרים, באחד גרו הורי ובחדר השני אני ואחותי מריה, שבעתיד למדה רפואה, עברה לקזחסטן, עבדה כגניקולוגית וכשחזרה לרוסיה היא חלתה ונפטרה ממחלתה.

הרבינו לשחק בפארקים שהיו בסמוך לבית. בין החברים שאיתם שיחקנו היו נוצרים, יהודים, צוענים ועוד. כלומר לא הייתה אפליה במוצאם. שיחקנו בעיקר כדורעף ומשחקי כדור אחרים למיניהם.

למרות שהיינו מודעים לכך שאנחנו יהודים, לא הייתה הקפדה על כשרות מכיוון שלא יכולנו להרשות לעצמינו להיות בררנים כלפי אוכל, מה שהיה אכלנו.

למדתי בבית הספר מספר 76 בקייב מקצועות כמו מתמטיקה, גרמנית ,פיסיקה, רוסית, כימיה, אוקראינית והיה לי יחס ניטרלי לכל המקצועות, לא שנאתי ולא אהבתי אף מקצוע במיוחד.

בשנת 1941, בהיותי בת 15 התקרב הצבא הנאצי לעיר קייב.

אני, אחותי ואמי עלינו על רכבת משא וברחנו לעיר סמרה שברוסיה, ובינתיים הגברים: אבי, דודי וכו'… נשארו להילחם נגד הנאצים ולא שמענו מהם יותר.

לאחר שהגענו לסמרה גרנו אצל קרוב משפחה שהיה שם ובגלל שבאותו הזמן, מלחמת העולם השנייה הייתה כבר בעיצומה הלכתי לעבוד בימים, במפעל שייצר חלקים לכלי נשק, ובערב הלכתי לבית הספר כדי לרכוש השכלה. התוכנית שלי הייתה, ללכת בעתיד ללמוד באוניברסיטה. למרות המצב, לא ויתרנו על חיינו כצעירים.

שמענו מוזיקה, בעיקר מוזיקה עממית, שירים רוסיים ואוקראינים ושירים ביידיש, אהבנו לצאת כאשר התאפשר ולרקוד. הריקודים שהיו נהוגים באותה תקופה היו ריקודים עממים בעיקר, אך גם סגנונות כמו ואלס וטנגו היו פופולאריים.

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה הלכתי ללמוד באוניברסיטה ולמדתי שם רפואה ובזה עסקתי במשך כל ימי חיי עד שיצאתי לפנסיה.

את בעלי הכרתי במקרה בדרך לתופרת, לאחר כמה שנים התחתנו ונולדו לנו שלושה ילדים.

p70402-091214

הילדה הראשונה מתה בגיל 9, במהלך טיול בטבע כאשר קרס עליה עץ. היא הובאה לבית החולים במצב קשה ונפטרה לאחר שבוע.

כמה שנים לאחר המקרה נולדה הבת השלישית שלי.

ב-1990 עלינו לישראל והתיישבנו בבאר שבע. באותה תקופה הייתה ברוסיה אנטישמיות כבדה שבאה לידי ביטוי באי קבלת יהודים לאוניברסיטאות, היינו צריכים לשנות את שם המשפחה של הבנות שלנו כדי שהן יוכלו ללכת ללמוד באוניברסיטה, היה יחס מזלזל ליהודים, יהודי לא יכול היה להגיע לדרגה גבוהה בעבודה בגלל היותו יהודי.

כאשר הגענו לארץ יחד עם בנותינו שהיו כבר נשואות, קיבלנו דירה בשכונה ד', אולם הסביבה הייתה בעייתית. פרצו לנו לדירה וגנבו את כל דברי הערך שהבאנו איתנו מרוסיה. החלטנו לעבור לשכונת הקרוואנים שהוקמה לעולים בבאר שבע בנחל בקע. למרות קשיי השפה, הרגשנו שקלטו אותנו היטב, והרגשנו הרבה יותר טוב בארץ מאשר ברוסיה.

עברית, למדתי לבד, ועד היום אני מתקשה בשפה.

כיום אני גרה בבאר שבע, בנותיי גרות באזור ויש לי שלושה נכדים מקסימים

p70402-091231

הזוית האישית

ילנה: התרגשתי מאד לספר את הסיפור שלי ולהיזכר בעבר. היה לי מאד נעים לעבוד ביחד עם הנכד שלי יונתן. יונתן גם עזר לי לתפעל את הטלפון החדש שלי. יונתן: היתה לי חוייה נהדרת לעבוד עם סבתא ונהניתי מכל רגע.

מילון

בית ספר מספר 76
השמות שניתנו לבתי הספר ברוסיה היו מספרים.

ציטוטים

”למדתי בבית הספר 76“