מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

קיבוץ גלויות- הלכה למעשה

סבא יוסי וטוהר
סבא יוסי וסבתא שולמית בחתונתם
סיפורה של משפחה

לפני שאנו באים לספר על הוריו של סבא יוסי, בואו ונעשה הכרה עם סבתא שולה וסבא יוסי. כיצד הכירו אחד את השני, ומעשה שהיה – כך היה (סבא יוסי מספר).

ההיכרות בין סבא לסבתא

בשבת אביבית, בזמן שירותי הצבאי, יצאתי לרכב על סוסים עם חברי הטוב משה בן ארי, בן למשפחת ותיקי זיכרון יעקב, ששירת תחת פיקודי. רכבנו על סוסים באזור קיסריה ותוך כדי הרכיבה איבדתי את פנקס החוגר שלי. למחרת ניגשתי לפקידה הראשית של היחידה על מנת לדווח על האבדה ולהישפט בגין ביצוע עבירה צבאית. למרבה ההפתעה, היא החתימה אותי על טופס והודיעה לי שהתעודה תגיע תוך שבוע, וכך היה.

מה שלא פחות משך את תשומת לבי הם עיניה של הבחורה, ששמה שולמית. ואחרי שבוע, למרות ביישנותי צלצלתי לפקידה שלה, שהייתה במקרה מקרית טבעון, מקום מגוריי ושאלתי אותה אם יש לשולמית חבר. כשנעניתי בשלילה, צלצלתי אליה והזמנתי אותה להצגה "חתונת הדמים"  בתל אביב. היה זה בתאריך 07/07/1970.

אחרי כמה חודשים התארסנו ובתאריך 5.4.71 נישאנו במזל טוב. שנתיים אחרי החתונה מכרתי את מכוניתי ובמהלך ניקוי המכונית מצאתי את פנקס החוגר האבוד; מה תאמרו? האם זה לא מעשה של ההשגחה העליונה??

קיבוץ גלויות – יסוד קיומנו

נישואינו היו בגדר קיבוץ גלויות שכן רעייתי שולמית נולדה בקזאבלנקה שבמרוקו. בת למשפחת ביטון בת 9 נפשות שעלתה לארץ בשנת 1956, חייתה בקריית שמונה ובתקופת המיתון של שנת 1966, נאלצה לעבור לאזור המרכז. הנישואין שינו את התפיסה שלי למסורת, לחגים ולבית הכנסת ושידרגו את האווירה המשפחתית הנהדרת ששררה בביתנו.

ביום נישואינו

הוריו של סבא יוסי

הוריו של יוסי היו רחל רוז'יקה כץ לבית ברוייר וצבי לצי (לדיסלב) כץ זכרם לברכה. רוז'יקה נולדה בשנת 1916 בבודפשט, הונגריה ולצי נולד בשנת 1909 בעיירה קטנה בשם "אונין" השוכנת בגבול שבין צ'כיה לסלובקיה.

חיי רוז'יקה 

רוז'יקה הייתה בת יחידה להוריה, ברנרד ומרגיט. ברנרד היה תעשיין קטן בתחום הטקסטיל, שעסקיו התמוטטו במשבר הכלכלי של שנת 1929. כאשר מצבו היה טוב נשלחה רוז'יקה ללמוד בצרפת בפנימיה אך לאחר שמצבם הורע נאלצה ללמוד מקצוע. היא בחרה במקצוע הצילום ואף פתחה חנות צילום בבודפשט. נעוריה ובגרותה עברו בבירת הונגריה היפיפייה והתמונות מגלות עלמה שמבלה בחברת צעירים, במרחצאות של העיר ובאגם הבלטון. אביה נפטר בגיל 54 והיא נותרה עם אמה מרגיט וסבתה אדל וילהים.

רוז'יקה והורייה

חיי לצי

לצי נולד בכפר אונין שבגבול צ'כיה – סלובקיה (מוראביה), קרוב לברנו. הוא גדל בבית עני, אביו יוסף היה רב ומורה דת. עד לפני כמה שנים הייתי משוכנע, לפי הופעתו, שהיה רב אורתודוכסי אך לפני מספר שנים התברר שהיה רב ניאולוגי, כך נקראו הרפורמים ביהדות הונגריה.

בגיל ארבע עברו לצי ומשפחתו לבודפשט שם למד בבית ספר תיכון ולימים פגשתי עורך דין בן מחזור שלו, שסיפר לי שאבי היה המתעמל המצטיין בבית הספר ובמיוחד בהתעמלות מקבילים. מכל מקום, בגיל 17 עברו לקאפושוור ושם שימש יוסף כרב וקיבל דירה מהקהילה. בגיל 18 החל לצי ללמוד באוניברסיטת ווינה רפואה אך בגלל ה"נומרוס קלאוזוס" המשיך לימודיו באיטליה ושם רכש את הדוקטורט ואת רישיון רופא השיניים.

אחיו הבוגר, אימרה (אמריגו) ז"ל ולצי עבדו בין 6 – 8 שנים באיטליה של מוסוליני ועשו "חיים". הם עבדו בכמה ערים איטלקיות כמו מודנה, טרוויזו ולפי סיפור בת דודתי אחרי שהנאצים סיפחו את אוסטריה, דחו הצעה להישאר באיטליה והעדיפו לשוב להונגריה.

לצי ומשפחתו

לצי ורוז'יקה מתחתנים

השניים נישאו בחודש שקדם למלחמת העולם השנייה בתאריך 13.8.1939. הם הצליחו להעפיל לפלסטינה לפני פרוץ מלחמת העולם, באניית "רודניצ'אר ד" שכ – 60 ק"מ לפני נמל חיפה, הורידה את המעפילים לאניית מפרש "אוריון", שהגיעה בסופו של דבר לחיפה ביום 8.1.1940. משם נלקחו למחנה המעצר בעתלית ואחרי חודשיים שוחררו ובנו את עתידם בעיר חיפה.

אבי הצליח לשכנע רופאה קשישה להשכיר לו את מרפאת השיניים ברחוב הנאמנים 7 באמצעות כסף שנשלח מהונגריה, בדרך לא דרך, ובזכות קסם אישי, הצליח לקבל את המרפאה תמורת הבטחה לסלק את התשלום לאורך זמן.

פרט חשוב לציון הוא שלפלסטינה הגיע קודם לכן הדוד של אמי, פרופ' יוסף ברויאר, שהקים את הפקולטה להידרולוגיה בטכניון וזמן קצר אף היה נשיא המוסד, אך פרסומו נבע מכך שהיה האיש שתכנן את ניקוז הביצות בעמק יזרעאל. הדברים כתובים גם בספרו של מאיר שלו  "רומן רוסי" .

חיי לצי ורוז'יקה בפלסטינה

בשנים הראשונות חיו ועבדו בחיפה. לצי כרופא שיניים ורוז'יקה כצלמת בפוטו ברנר. תמיד סיפרה לי שצילמה את ראש העיר חושי ושהייתה עדה לפיצוץ האנייה "פטריה" בנמל חיפה.

אחרי כמה שנים, התנדב לצי לצבא הבריטי אך נדחה משום שבאניית המעפילים נתבקשו לזרוק לים את כל המסמכים ולומר שהם מצ'כוסלובקיה ולא מהונגריה שהייתה ארץ אויב. כאשר התנדב אמר שהוא מצ'כוסלובקיה אבל המודיעין הבריטי לא קיבל אישור מהקונסול הצ'כי בארץ. בקיצור, במקום להתגייס לצבא הבריטי התנדב אבי לעבוד במחנות הפליטים שפתחה אונרא"א (סוכנות שמטרתה לטפל בכלל הפליטים בעולם) באלכסנדריה ושם טיפל בפליטים שהגיעו בתקופת מלחמת העולם השנייה מיוון, יוגוסלביה וכדומה.

זיכרון שואה

אני נושא עמי גלויה שנשלחה מהונגריה מסבתא מרגיט ואמה אדל אל הורי שהתגוררו ברחוב הנאמנים 7 בחיפה. זו הגלויה האחרונה שהגיעה מהם לפני שנלקחו לאושוויץ. בשנת 2017 ביקרתי עם שולמית בבניין ויכולנו לדמיין את דמותן ולהזיל דמעה.

לצי ורוז'יקה עוברים לקרית עמל

התחנה הבאה של השניים הייתה בקריית עמל, רחוב זבולון. אבי עבד כרופא שיניים בקריית עמל ובקיבוצים בעמק יזרעאל ובאשדות יעקב. אמי עבדה כצלמת וכאשר הוצאו תעודות הזהות הראשונות צילמה את בני הקריה. אחי ברוך נולד לפניי, אחריו נולדה מרגלית (או מרגנית) שנפטרה אחרי 4 ימים בגלל פגם בלב ואילו אני נולדתי בתאריך 19.8.1949.

המטבח ההונגרי

אימא הייתה בעלת זיכרון יוצא מן הכלל וכל התרחשות הזכירה לה אירועים בחייה, אותם זכרה בדייקנות. היא הייתה בשלנית טובה ובמיוחד אופה עוגות לעילא ולעילא. כל יום שישי הכינה לנו לפחות שני מגשים של עוגות "קוגלוף" ופרג. הסוד שלה היה עוגת "ערמונים" בעלת טעם נפלא שלמעשה נאפתה משעועית.

ביליתי איתה שעות ארוכות במיוחד משום שחליתי בילדותי בדלקת פרקים ומכיוון שהייתי ילד שובב עשיתי לה לפעמים את "המוות". שחיתי עשרות בריכות בניגוד לעצת הרופא, נרטבתי עד לשד עצמותי בגשמים וטיילתי בוואדיות כאשר עוד נשמע בהם רעש התנים ואח"כ שוב נפלתי למשכב.

יוסי השובב מאבד את השמיעה

בנוסף, וכאילו בכך לא די, נהגתי לטפס להנאתי על עצים בגובה רב ובשני מקרים איבדתי את שיווי המשקל ונפלתי על סלע או על רצפת שיש עם הראש (אז אמרו: "פתחתי את הראש"). נפילות אלה גרמו לכך שעד היום אני כבד שמיעה ולולא תגלית מכשירי השמיעה ספק אם הייתי מגיע לאן שהגעתי, הן באפיק המשפטי והן באפיק הפוליטי. מצד שני, חשוב לכל ילד הלוקה בשמיעתו לדעת שאין דבר העומד בפני הרצון והליקוי הזה לא צריך לעצור אותך מלהגשים חלומות, בכל תחום.

תחביבים: התחביב העיקרי של הוריי היה משחק הברידג'. הם שיחקו בכמה מסגרות, אחת מהם באופן קבוע מדי שבוע בשבוע, בביתם של השחקנים, על קפה ועוגה, במשך למעלה מעשרים וחמש שנה רצופות.

פעילות ציבורית

כאשר כיהנתי כחבר מועצה מקומית בקריית טבעון גיליתי שאבי היה נציג מפ"ם במועצה המקומית בתקופת מלחמת השחרור אך לדעתי כלל לא השתתף בישיבות ולא נטל חלק בפעילות המועצה בשל עיסוקיו המקצועיים המרובים.

זיכרון מלצי

לצי היה גם שחקן פינג פונג מצטיין וסיפר לי שהתפרנס מהמשחק בתקופת לימודיו בוינה. שנים ארוכות עבר הכישרון אלינו וחבל שהזנחנו זאת בגיל מאוחר יותר.

למרות שלצי עבד כרופא שיניים עד גיל 78, כאשר הגיע לגיל 65 עבר בצומת פרדיס באור אדום ובאותו רגע "קרקעתי" אותו ואסרתי עליו לנהוג במכונית. ייאמר לזכותו שהוא ציית ומאז חדל מלנהוג ברכב. הוא נפטר שבועיים אחרי שחגגנו לו יום הולדת 89.

אמי עבדה בשנות החמישים כאסיסטנטית של אבי, היא התמסרה ברבות הזמנים לעבודות הבית. הוציאה רישיון רכב אך בחודש השלישי התנגשה פעמיים וויתרה על התענוג.

לצי ורוז'יקה נותנים פינה חמה ליתומים

אי אפשר שלא להזכיר את נדיבותם וטוב לבם של הוריי. ידועים לי לפחות שלושה מקרים בהם אירחו במשך מספר חודשים קרובים שהוריהם נהרגו, נפטרו או חיו בתנאים קשים. המקרה הראשון מוזכר בסיפור "על אהבה וחושך" לעמוס עוז. חברתה הטובה של אמו, ציפורה, בתו של פרופ' ברוייר, נהרגה מפגיעת פגז ירדני במלחמת השחרור והורי אירחו את בנה מספר חודשים. במקרה השני דובר על קרוב שנפטר והם אירחו מספר חודשים את בנו ובמקרה נוסף אירחו במשך מספר שנים קרוב שלמד בטכניון ולהוריו לא היו אמצעי קיום. חשוב שנציין תכונה זו לזכרם.

המשפחה המורחבת

המשפחה המורחבת של ה"כצים" כללה מאז לידתנו קבוצה יקרה של חברים אשר התייחסנו אליהם כאל בני דודים מקרבה ראשונה אף שלא היה קשר משפחתי. המשפחה המורחבת נפגשה מדי שבועיים שלושה, יצאה לפיקניקים משותפים בחיק הטבע, חגגה את את חג הפסח במשותף, וכ"בני דודים" בילינו את החופשות, האחד אצל השני.

במשפחה מורחבת זו נכללו את אימרה וארז'יקה כץ (אחיו של לצי ואשתו) וילדיהם יהודית ומיכה, מטי וג'ורי פרקש וילדיהם אמי, נעמי ודורית, יהודית ופריצי (פרידריך) פוקס וילדותיהם נאוה ועדנה, לילי וארוין פונו ובנם, שעלו לארץ בשנים מאוחרות יותר, אירמה ובלה קלמן וחברים נוספים.

הוריה של שולמית אשתי

סלומון ורחל ביטון חיו לפני עלייתם לישראל בקזאבלנקה שבמרוקו. סלומון נולד בהרי האטלס ולאחר שאמו נפטרה שלח אותו דודו העשיר לקזאבלנקה ופתח לו ולאחיו חנויות לכלי פורצלן. רחל למדה תפירה ברמה גבוהה – "הוט קוטור" כאשר הכירה את סבא וחייהם היו טובים למדי. לסלומון היה רישיון נהיגה וטנדר והם בילו את החופשות באתרי טבע מרהיבים במרוקו.

משפחתה של אשתי שולמית

הם עלו לישראל בשנת 1956 ומנמל חיפה נלקחו בטנדר לקריית שמונה. עברו את המסלול המוכר של העולים, תחילה בצריפים צפופים, ברזייה משותפת וכו' ואחר כך ב"רכבת", סוג של מבנים בהם שוכנו העולים. סלומון עבד בקיבוצים (כפר סאלד) בקטיף ושאר עבודות חקלאיות ורחל גידלה 7 ילדים.

בתקופת המיתון (1966) נאלצו לעקור מקריית שמונה ועברו לחולון ואחר כך לבית הקבע בבת- ים, בשכונת רמת הנשיא.

מורשת "השומר" והתנ"ך – הפסל של אלכסנדר זייד

האנדרטה של אלכסנדר זייד היא מוקד עלייה לרגל של משפחת כץ. כל נכד שמגיע לגיל 3 או 4, כמוהו כמו הוריו, עולה על הגבעה ומקבל הסברים על ארגון "השומר" ועל הקשר בין הציונות לבין סיפורי התנ"ך, נחל קישון, מגידו, יבין מלך חצור דבורה הנביאה וברק בן אבינועם, שכן אין כל סיבה בעולם שהורינו, אנו, ילדינו ונכדינו נחייה בחלקת אלוהים זו, אם לא סיפורי התנ"ך והקשר של עם ישראל לארץ הולדתו. ברוח זו אנו מחנכים את הדורות הבאים.

מסלול חיים – יוסי

נולדתי ביום 19.8.1949 בקריית עמל שהתאחדה בשנת 1958 עם טבעון. האירוע שהשפיע עלי יותר מכל אירוע אחר היה מחלתי בדלקת פרקים שריתקה אותי למיטה במשך מספר חודשים בשנה החל מגיל 5 ועד גיל 9, כאשר הוציאו לי את השקדים והמחלה פסקה. להבדיל מהיום, באותן שנים היה מקובל שמי שחולה בדלקת פרקים אסור לו לצאת מן המיטה וכך קרה שבגיל חמש למדתי לקרוא והפכתי ל"תולעת ספרים" שקורא קריאה מהירה ובולע ספרים.

ילדות עבורי היא קבלת בקבוקי חלב מהחלבן דרך אשנב מיוחד שנקרא "חלון חלב", קניית קוביות גדולות של קרח, עד שהגיע המקרר שתמיד קראנו לו "פריז'ידר", חבישת "כאפיה" דרך קבע בימי סגריר, שיטוט בוואדיות וקולות של תנים שעד היום מהדהדים באוזניי.

בהשפעת ספרי "חסמבה" של יגאל מוסינזון הקמתי את אגודת ינו"ש – יום נקם ושילם שליוותה אותי במשך כל שנות ילדותי. הייתי אלוף הפינג פונג של השכונה ואחד משחקני ה"בלורות" הטובים ביותר. למדתי בבית הספר "רימונים" שהמנהל שמעון אלון העמיד אותנו בסך מדי יום שישי לשיר את "על נהרות בבל" מספר תהילים (לא ראינו בכך כפייה דתית, כפי שמתייחסים למעשה כזה היום).

הלכנו לתנועת הנוער ("הנוער העובד") שבה אף סיימתי קורס הדרכה בקיבוץ יגור. מדריכיי היו חיים שטורמן מקיבוץ עין חרוד, שנהרג אחר כך בפעולת הקומנדו בחצי האי גרין ואיקי קוטלר מקיבוץ גבעת ברנר, שנהרג בפעולה באי שדואן. לאחר השירות הצבאי למדתי משפטים, התמחיתי במשרד סלומון – ליפשיץ בחיפה ואחר כך שימשתי כיועץ המשפטי של מועצת פועלי חיפה וליוויתי את הפועלים והעובדים בפרשיות שהסעירו את המדינה בשנות השמונים, כגון פרשת "אתא", מספנות ישראל וסכסוכי עבודה אין ספור.

בשלב מסוים התחלתי בפעילות פוליטית כמזכיר סניף מפלגת העבודה בקריית טבעון. "צוציק" בן 27, בין כל הוותיקים, חבר המועצה המקומית ומשם, לאחר 4 התמודדויות, נבחרתי לכנסת בשנת 1992 וכיהנתי בה במקביל לראשי הממשלה יצחק רבין, שמעון פרס, בנימין נתניהו, אהוד ברק ואריק שרון, עד שנת 2003. בכנסת כיהנתי כיושב ראש ועדת העבודה והרווחה, יו"ר ועדת ביקורת המדינה ויו"ר ועדת הכנסת. שלושה תפקידים בעלי תוכן ומשמעות רצינית ביותר במשכן הכנסת, עבודה הכרוכה בחקיקה ענפה וכן עסקתי בפעילות נמרצת לביצור שלטון החוק ולקידום היחסים בינינו לבין שכנינו הפלסטינים. את קורותיי בכנסת נשאיר לספר הזיכרונות.

נישואי לשולמית הטביעו חותם משמעותי בחיי. הפכנו להיות משפחה המכבדת את ערכי המסורת והדת. צום ותפילות ביום כיפור, קידוש בליל שבת, עריכת ליל סדר כהלכתו עם כל מנהגי המזרח ואין לי ספק שהדבר תורם לחיי המשפחה ומקרין גם לילדים ולנכדים.

אשתי שולמית

רעייתי שירתה במשך 25 שנה בצבא קבע ולאחר שחרורה השלימה לימודי תואר ראשון ב"אורנים". במשך כל השנים גידלה לתפארת את ילדינו דפנה, גלעד ושחר .

גמלאות

אמנם הגענו לגיל גמלאות אך אני ממשיך בעבודתי כעורך דין ורעייתי מנהלת את הבית ומסייעת לילדים ולנכדים. היא המנוע והעוגן המרכזי של כל המשפחה ואני משמש עזר כנגדה.

חגים במשפחה

משפחת כץ אהבה לחגוג את חגי ישראל והקדישה תשומת לב מיוחדת לחג הפורים. סבתא רוז'יקה אהבה לתפור תחפושות בכל חג לכל ילדיה ונכדיה.

דוגמית של תחפושות לפניכם

אימא דפנה ממשיכה במסורת ויוצרת תחפושות נהדרות

הזוית האישית

סבא יוסי השתתף בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדו טוהר, בבית הספר ניצני זבולון ובהתרגשות רבה והשקעה מרובה יחדיו, תיעדו את סיפור משפחתו.

מילון

פריז'ידר
מקרר

נומרוס קלאוזוס
הוא שם כולל לשיטות להגבלת מספר הסטודנטים בבתי ספר תיכוניים ובאוניברסיטאות בשל חוסר במקומות לימוד או בשל סיבות פוליטיות וחברתיות שונות. (ויקיפדיה)

אונרא"א
סוכנות שמטרתה לטפל בכלל הפליטים בעולם

הוט קוטור
תפירה עילית

ציטוטים

”הפכנו להיות משפחה המכבדת ערכי מסורת ודת“