מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

קורות סבתא רבתא ינטה בזמן השואה

סבא מתי והנכדה מאיה
סבתא ינטה עם כל נכדיה
משואה לתקומה

סבא מתי מספר למאיה על סבתא רבתא ינטה.
סבתא ינטה הייתה הבת הקטנה במשפחה מרובת הילדים בת 9 הנפשות. המשפחה גרה בעיירה קטנה בפולין, באזור לבוב ששייך היום  לאוקראינה. מלחמת העולם השנייה פרצה והצבא הנאצי שפלש לפולין, כבש את כל שטחה בתקופה קצרה.
 
סבתא ינטה הייתה אז נערה כבת 11 שנים. הפרידה מההורים: אט אט החלו להגיע שמועות על יחסם הנורא של הנאצים ליהודים ועל כוונתם להשמיד אותם. הוריה של סבתא ינטה נבהלו מאוד וחשבו כיצד להימלט מהגזירות הצפויות. כצעד ראשון פנו למכרים גויים שחיו בכפר קטן באזור ובקשו מהם להסתיר את ילדתם הקטנה ינטה. הילדה שנפרדה בבכי מבני משפחתה לא ידעה שיותר לא תיראה אותם.
 
המסתור
המשפחה בכפר קבלה אותה יפה, אך הם עצמם פחדו מהנאצים וחששו שאם יגלו שהם מסתירים אצלם ילדה יהודיה יוציאו אותם להורג. על כן, שיכנו אותה במתבן ובו בילתה כמה שנים. בקיץ היה חם ובחורף היה קר מאוד. חיילים גרמנים בכפר: בוקר אחד התעוררה בהלה בכפר, קבוצה של חיילים גרמניים עברה מבית לבית וחיפשה יהודים מסתתרים. מארחיה שפחדו שיגלו את הילדה היהודייה מיהרו למתבן, השכיבו את סבתא ינטה על הרצפה וכיסו אותה בערמות קש והזהירו אותה שלא תזוז, ולא תדבר ותרעיש עד שהגרמנים יעזבו את הכפר.
 
אכן, אחרי כחצי שעה בה שכבה מתחת לערימות הקש ובקושי יכלה לנשום, הגיעו הגרמנים לבית המארחים ואחרי שהפכו את ביתם נכסו למתבן. פציעת סבתא ינטה: הילדה שמעה את דיבורם הקולני, את צחוקם הפרוע ואת צעדיהם הכבדים ואף שהייתה מפוחדת לא זזה ממקומה. פתאום הרגישה דקירות עזות בשתי רגליה, אך היא נשכה את שפתה ולא הוציאה הגה מפיה. התברר כי הגרמנים דקרו בסכינים שהוצמדו לקני הרובים את ערימות הקש בחיפושיהם אחר יהודים שאולי מתחבאים מתחת לערימות הקש וכך פצעו קשה את סבתא ברגליה. הטיפול בפצעים נמשך כמה ימים. היא נשארה לשכב בפינה של המתבן, בלי יכולת ללכת ומידי יום ניקו את רגליה בוודקה והחליפו את התחבושת המאולתרות באחרות. מפחד הגרמנים לא לקחו אותה לרופא וכך לאחר ימים של סבל החלימו רגליה, אולם בשוקיים נותרו צלקות מכוערות.
 
הימים הראשונים מחוץ למסתור
הצבא הרוסי גרש את הגרמנים מפולין ואז החזירו אותה מארחיה לעיירת הולדתה אותה הכירה בקושי, כי הייתה מלאה בהריסות. היא הגיעה לביתה, אך להפתעתה הרבה גרה בו משפחה של פולנים. היא נאספה ושוכנה, יחד עם פליטים יהודים אחרים ששרדו את השואה, בבית הספר של העיירה. בחברת היהודים חזר אליה אט אט בטחונה העצמי, אולם מאמציה לברר היכן משפחתה לא צלחו. את ימיה הקדישה לחיפוש אחר המשפחה. לאחר תקופה קצרה הגיעו אליהם שליחים מארץ ישראל והעבירו אותם למחנה פליטים שהוקם בעיירה פוקינג שבגרמניה. היא המשיכה במאמציה לאתר את המשפחה ולאחר זמן נודע לה מר גורלם. כל משפחתה הענפה: הוריה, חמישה מששת אחיה, הסבים והסבתות, הדודים והדודות, כולם הושמדו בתאי הגזים. כך, הילדה שגדלה לבד מתחילת המלחמה, בגרה והפכה לנערה ולא נותרה לה ברירה אלא להמשיך ולחיות לבד.
 
המשפחה החדשה של סבתא ינטה
החיים במחנה הפליטים היו מאורגנים ונוחים יחסית, שכן השליחים מהארץ דאגו לכל מחסורם של הפליטים והצליחו לחזק מאט את ביטחונם העצמי של הפליטים. יום אחד הכירה במחנה גבר צעיר, אף הוא פליט, שבפרוץ המלחמה ברח עם משפחתו לסיביר שברוסיה ושם הצליחו לשרוד את המלחמה. משפחתו אימצה אותה לקרבם ושוב הרגישה שיש לה משפחה.
 
סבתא ינטה מתחתנת ועולה לישראל
לאחר תקופה קצרה התחתנה סבתא ינטה עם סבא חיים וכעבור שנה נולד סבא מתי.
 
בתחילת שנת 1949 עלתה סבתא ינטה לארץ עם משפחתה החדשה והגיעה למעברת העולים ששכנה באוהלים ביער בחדרה. לאחר כשנתיים בחיפה נולד אח לסבא מתי. סבתא ינטה הייתה אמא במשרה מלאה פלוס. כל זמנה ומחשבותיה הוקדשו לגידול שני ילדיה. אף שהיא הייתה כמעט חסרת השכלה, דחפה את ילדיה ללמוד ואולי כתוצאה  מכך הם סיימו את לימודי התיכון למרות שלא היה אז חינוך תיכון חינם וסבא מתי רכש אף השכלה אקדמאית.
 
סבתא ינטה וילדי: הכל מה שעשו ילדיה היה טוב בעיניה ומעולם לא גערה בהם. אך על דבר אחד עמדה ולא ויתרה לילדיה והיא דרישתה שיסיימו תמיד את האוכל שהכינה להם בכמויות עצומות. כשבגרו ילדיה והתחתנו, קבלה את כלותיה כבנות שלה ופינקה אותן כפי שפינקה את בניה.
 
סבתא ינטה ונכדיה: כשנולדו נכדיה ובניהם אימא שלי, רוני, העבירה את פינוקיה אליהם ואלה השיבו לה אהבה. סבתא ינטה שלא החסירה דבר מילדיה ונכדיה, ולא סיפרה להם על אשר עבר עליה בילדותה, מעולם לא דיברה על ילדותה ותמיד התחמקה מנושא זה.
 
סבתא מספרת את סיפורה: כשבגרו נכדותיה טל ורוני, הוטל עליהן בבית ספר להכין עבודת שורשים. ואז קרה מהפך, סבתא ינטה "נפתחה" לאט לאט והחלה לספר על ילדותה, תוך שהיא מזילה דמעות מעת לעת.כך נודע לנו לראשונה הסיפור של סבתא והתחלנו להבין למה היא כל כך מפנקת, למה כל כך חשוב לה עניין האוכל ולמה לא חשוב לה דבר פרט למשפחתה.
 
משוב על תכנית הקשר הרב דורי
משוב של סבא מתי
"התרגשתי עד דמעות מהכנת המצגת עם נכדתי מאיה. גם מעצם הסיפור של סבתא רבתא וגם מהקשר עם מאיה שהעמיק והתחזק.
 
משוב של הנכדה מאיה:
"אני מאד התרגשתי מהמצגת ולהיות עם סבא ומאד היה לי כיף לשמוע את הסיפור על סבתא רבתא ינטה".
 
תכנית הקשר הרב דורי, 2015
מורה מלווה לביאה צנגוט
מדריכה יישובית איילת שחק

מילון

הנאציזם
הנאציזם (קיצור של נאציונל-סוציאליזם) הוא כינוי לאידאולוגיה לאומנית טוטליטרית שפיתחה המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית (הנאצית) בגרמניה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. האידאולוגיה הנאצית דגלה במשטר טוטליטרי-לאומני, כללה השקפה גזענית בדבר עליונותם של "גזעים" אנושיים מסוימים על פני אחרים, ודגלה בדיכוי והשמדה של בני אדם המשתייכים ל"גזעים נחותים" (במיוחד יהודים וצוענים), לעומת שמירת ה"טוהר" של "הגזעים העליונים", חיסול בני אדם בעלי לקות הנחשבים ל"חלשים", ודיכוי אידאולוגיות אחרות כגון קומוניזם והדוגלים בהן. בהנהגתו של אדולף היטלר, החלה המפלגה הנאצית ליישם את עקרונותיה זמן קצר לאחר עלייתה לשלטון בגרמניה הנאצית בשנת 1933, במהלך השואה ובאמצעות תוכנית "הפתרון הסופי". הנאציזם נותר האידאולוגיה השלטת בגרמניה עד כניעת השלטון הנאצי ב-1945 בתום מלחמת העולם השנייה.

ציטוטים

”התחלנו להבין, למה כל כך חשוב לה עניין האוכל “