מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

קהילת יהודי סין

משה ,המורה ארנה תלמידי אלומות
משה מספר לתלמידי אלומות
משה היה בן עשר ולמד בכיתה ג' בבי"ס "תלמוד תורה" בחראבין שבסין

הסיפור – תיעוד סיפורי קהילת יהודי סין

רקע: תכנית הקשר הרב דורי מפעילה בשנה"ל תשע"ה, יוזמת תיעוד ייחודית של קהילת יהודי סין. היוזמה המבורכת פרי שת"פ של מפמ"ר לסינית ממשרד החינוך,תמי קהת, מנהלת התכנית תמי גרין ואיגוד יוצאי סין. התממשה הלכה ומעשה בביה"ס "אלומות" בתל אביב, בברכתה של מנהלת ביה"ס ענת  בלייר, רכזת התוכנית אורנה יעקובזון ובהנחייתה של ליאורה כהן.

במסגרת זו הוזמן מר משה ליכומונוב לספר לתלמידים משתתפי התכנית על קהילת יהודי סין. משה משתתף בתכנית הקשר הרב דורי, בהמשך תוכלו לקרוא את סיפורו האישי.

סיפורו של משה: "סין, מעצמה עולמית ששיטחה זהה לשטח ארצות הברית.נולדתי בעיר חארבין, הגובלת ברוסיה צפון.

למה היהודים הגיעו לסין?

היהודים היגיעו לסין בשלוש תקופות בהיסטוריה:

התקופה הראשונה: לפני 1000 שנים היגיעו היהודים בדרך המשי. שיאן (שִׂי-אָן, נקראה בעבר גם צָ'אנְג-אָן, בירת מחוז שאנשי שבסין) בירת הקיסרות הסינית. יהודים אלה הגיעו מאירן והודו. חלקם החליטו להתיישב קרוב לאזור שיאן הבירה (אלה היו יהודים ממוצא ספרדי). קיסר סיני נתן ליהודים שמות. במהלך 400-500 שנים, במשך הדורות הייתה התבוללות, חלקם של היהודים איבדו קשר עם היהדות. קהילה זו נחרבה ברעידות אדמה, גם בית הכנסת נהרס, הוא נחרב ברעידת אדמה לפני 250 שנה. דגם של בית הכנסת נמצא בבית התפוצות. קהילת קאיפנג, נעלמה עם השנים.

יש היום עדיין תושבים בקהילת קאיפנג המזהים עצמם כחלק מן הקהילה היהודית. בשנים האחרונות אף עלו מספר יהודים מקאיפנג לישראל. קהילה זו טוענת שהם מצאצאי היהודים ( כ- 1000 יהודים) והם רוצים לעלות לישראל.

הם מקיימים את חגי ישראל, הם מקבלים מישראל, ספרי תורה וחומר לימוד למרות שלפי ההלכה הם טרם הוכרו כיהודים.

קהילת קאיפנג היא הקהילה היהודית העתיקה ביותר בסין, שנוסדה במקום במאה ה-11, כפי הנראה על ידי יהודים מהודו ומפרס. בית הכנסת בעיר הוקם בשנת 1163. בית הכנסת נחרב מספר פעמים אך שופץ כל פעם מחדש, עד למאה התשע-עשרה. הרב האחרון של קהילת קאיפנג נפטר בשנת 1867."( ויקיפדיה)

 תמונה 1

התקופה השנייה: בשנת 1842 היגיעה קבוצת יהודים היגיעו מעירק (לפני 170 שנה) אל העיר שנחאי.שנחאי היא עיר נמל גדולה בסין. עיר זו הייתה פתוחה למסחר ללא מכס.

בין היהודים היו בעלי שמות משפחה כמו: כדורי וששון. היו אלה יהודים ספרדים, שבאו מעירק. הגיעו כ- 300 משפחות. הם בנו שני בתי כנסת, בית ספר ומוסדות נוספים. בעיר, התפתחו חיי קהילה עשירים. משנחאי החלו היהודים להגיע ולהתפזר לערים אחרות בסין, הגיעו עד לעיר הונג קונג הדרומית.

תחנת הכח למשל, שייכת למשפחת כדורי עד היום! יהודים מאוד עשירים בעלי אמצעים."

התקופה השלישית: קבוצה שלישית של יהודים, הגיעו מרוסיה ואני צאצא של קבוצה זו. הם הגיעו לעיר חארבין– בצפון סין בחבל מנ'גוריה. העיר נוסדה לפני כ-110 שנים ע"י הרוסים ביניהם גם יהודים. רוסיה החליטה לבנות את קו מסילת הרכבת הטרנס סיבירית דרך אדמות סין אל עיר ולאדיבוסטוק שלחוף אוקיינוס השקט וגם דרומה לים הצהוב שמימיו אינם קופאים בחורף ולכן יש אפשרות לשנע סחורות כל השנה.

ההסכם בין רוסיה לסין היה לתקופה של 50 שנה, ולאחר מכן תעביר רוסיה את הקו לניהולם של הסינים. בהסכם שנחתם עם סינים, הרכבת תעבור דרך סין. הסיבה שיהודים לקחו חלק בבניית קו הרכבת זה הייתה ניצול הזדמנות של בריחה מהפוגרומים שנערכו באותה תקופה ברוסיה כנגד היהודים. בסין המשטר לא רדף יהודים.

אזור מנג'וריה היה שומם אך מלא באוצרות טבע. הרוסים הבטיחו לסינים פיתוח להוצאת אוצרות הטבע (מכרות פחם וכד').

כך למעשה נולדה ונוסדה, העיר חראבין. העיר נוסדה עקב בניית קו הרכבת. תוך שנתיים מהקמתה כבר הייתה שם קהילה של כ – 2000 יהודים. לחראבין היגיעו בעיקר יהודים עם יוזמות וכסף. כך נבנתה וצמחה שם הקהילה היהודית. נבנו בתי כנסת, בתי ספר, בתי קברות, וכך ממש "בסוף העולם" צמחה לה קהילה יהודית.

אבי- אריה היגיע לשם, בשנות ה-30, כשכבר היו שם כ – 25,000 יהודים . הם התרכזו באזור ה"דאון טאון".

השכונות והבתים של העיר חארבין נבנו על ידי אדריכלים רוסיים בסגנון ה"ארט נובו" הצרפתי והם דומים מאוד לבתים ולרחובות של פאריס.

כיום, העיר חארבין גדלה ונוספו בה בתים בסגנון בניה מודרני, אך הסינים משמרים בקנאות את כל אזור העיר התחתית שבנוי בסגנון אירופאי.

רוב משפחות היהודים גרו באזור העיר התחתית הגובל עם שפת הנהר "סונחואה", שמעברו השני היו שדות ירוקים ובתי קיץ שהיהודים היו שוכרים למגורים בימי הקיץ החמים.

חלקה השני של הרצאתו של משה ליכומונוב עסקה בקהילת יהודי חראבין.

משה היה בן עשר ולמד בכיתה ג' בבי"ס "תלמוד תורה" כשמשפחתו החליטה לעלות ארצה. בביה"ס שלי דיברו רוסית כי כולם היו מרוסיה. המורה, מאוד קפדנית ומדקדקת. ובזכות זה למרות שלמדתי רק ג' כיתות אני מדבר היטב גם היום.

משה מספר את סיפורו האישי וסיפורי חוויותיו: "בזיכרוני כילד, אני זוכר עיר אפורה ומלוכלכת, היום העיר נראית אחרת, שונה ופורחת".

התלמידים צפו בסרט של משה בביקורו בסין הנקרא "חזרה לשורשים".

עליית יהודי חארבין ארצה החלה בשנת 1949 והסתיימה בתחילת שנות ה- 60.

מאו צ'ה טונג, קידם תכנית חיזוק כלכלת סין. הם התמקדו ביצור פלדה. האדמה שלהם לא פורייה. בשלב מסוים כשסיימו לבסס את תעשיית הפלדה צנחו מחירי הפלדה בעולם. לא היה אוכל ואנשים מתו ברעב. גם היום תעשיית הפלדה בסין מפותחת והיא נחשבת ליצרנית הפלדה הגדולה בעולם (49% מכלל יצור הפלדה בעולם).

ממשלת סין יזמה לפני כ- 10 שנים את השיפוץ של כל המבנים שהיו שייכים לקהילה היהודית כגון 2 בתי כנסת, בנין הגימנסיה היהודית, בית הקברות היהודי ועוד.. שעמדו מוזנחים במשך כ-50 שנה.

כיום הם משמשים כמוזיאון וכאנדרטה להנצחה של קהילה יהודית שתרמה רבות לפיתוח העיר חארבין במשך 60 שנות קיומה.

להרחבה קראו בבלוג התכנית בקישורים הבאים

 תיעוד מורשת קהילת יהודי סין – ביה"ס אלומות

תלמידי ביה"ס אלומות וחברי איגוד יהודי סין מתעדים את מורשת סין

מילון

קאיפנג
היא הקהילה היהודית העתיקה ביותר בסין, שנוסדה במקום במאה ה-11, כפי הנראה על ידי יהודים מהודו ומפרס. בית הכנסת בעיר הוקם בשנת 1163. בית הכנסת נחרב מספר פעמים אך שופץ כל פעם מחדש, עד למאה התשע-עשרה. הרב האחרון של קהילת קאיפנג נפטר בשנת 1867."( ויקיפדיה)

ציטוטים

”משה היה בן עשר ולמד בכיתה ג' בבי"ס "תלמוד תורה" בחראבין שבסין“

הקשר הרב דורי