מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

קבלת פנים בארץ ישראל

דנה וסוזן בקשר הרב דורי
סוזן בצעירותה
סוזן וייצמן מספרת על עלייתה לארץ

עזבתי את מרוקו ב-20 למאי 1957 בהיותי בת 20. טסתי למרסיי ומשם עליתי באוניית "מולדת" לא"י. היו תנאים טובים יחסית, אך הנסיעה הייתה ארוכה ומייגעת. הגעתי לארץ ב-4 ליולי 1957. אני ואחותי היינו המומות ממראה הארץ. כאשר הגענו לנמל חיפה, לקחנו מונית ונסענו (אני, אחותי רמונד ודודתי) להרצליה למשפחת אימי. שהינו שם כשלושה שבועות. אני ורמונד נסענו לאחר השהייה בהרצליה לכפר הנשיא, בו הכרנו ידידים שאירחו אותנו. קבלת הפנים בקיבוץ הייתה לבבית, חמה ואוהבת. לאט-לאט הכרנו את חיי הקיבוץ, וחברינו עזרו לנו להסתגל. התחלנו לעבוד בפרדס, בקושי רב מפאת מזג האוויר והחיים החדשים, השונים מחיינו במרוקו. עם הזמן עבודתנו השתנתה, ואני עברתי לעבוד בגן ילדים, ואחותי בהנהלת חשבונות במפעל הבונים. אחרי שנתיים אחותי התחתנה ואני הרגשתי בודדה, כי הכל היה חדש: השפה, הנוף, הארץ והאנשים. רצו לשלוח אותי לאולפן ללימוד עברית, אך אני בחרתי לשלוח בקשה לגיוס, למרות גילי (20). קיבלו אותי לנח"ל וטירונות במחנה 80.

לאחר הטירונות הצטרפתי לגרעין "מעוז" ונסענו לכפר רופין שם שהינו כשנה. במקום הכרתי את בעלי לעתיד, מאיר וייצמן ז"ל. בשנת 1960 התחתנתי איתו ועברנו לגור במעגן מיכאל. הוא המשיך את שירותו בצבא, ואני השתחררתי. לאחר 5 שנים בהם גרנו במעגן מיכאל, החלטנו לעזוב ולעבור לגור בחיפה. נולדו לנו שלושה ילדים מקסימים: מרדכי, ניר ואילן.  אני עבדתי בגן ילדים, מאיר עבד  בנילית, במגדל העמק. לאחר זמן קצר בו שהינו בחיפה, מאיר חלה ונפטר ב-27.11.1985. התאלמנתי והיו לי קשיים אך יש לי משפחה חמה ואוהבת שתמכה בי רבות באותה תקופה. עם הזמן התגברתי והמשכתי בחיי. ילדיי גדלו, התחתנו ונולדו לי שישה נכדים מקסימים. לאחר שנים, נכדתי הבכורה דנה, הציעה לי להשתתף בפרויקט "הקשר הרב דורי" בבית ספרה. שמחתי מאוד ותיעדתי את סיפורי בשמחה.
 

מילון

נח"ל
נוער חלוצי לוחם (נח"ל) הוא כינוי למסגרות מסוימות בצבא ההגנה לישראל המקיימות קשר עם בני נוער (ויקיפדיה)

ציטוטים

”תהיו סבלניים והכל יהיה טוב“