מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

צפת עירי האהובה הקסומה

שרה והנכד עמית
שרה בתיכון (ראשונה משמאל)
ילדותי בצפת במרחק הזמן והשינויים נכון להיום .

בתאריך 12/10/55 ביום סתווי נולדתי בצפת למשפחת בן שלמה לאימא זהבה ז"לו ואבא שלמה. אחותי הבכורה, יהודית ואחי יהודה. גרנו ברח ט"ז בקריית הציירים בשכנות לציירים אמיתי ומרקע הנחושת הידוע אריה מרזל ז"ל ועוד רבים ומפורסמים מציירי ישראל.

הבית הישן

כעבור שנתיים, נולדו במזל טוב התאומות הגדולות, שמחה ושושי ולאחר שנה נולדה עצמונה, ביום העצמאות לישראל. אחרי עוד שנה נולדו התאומות הקטנות ברכה ומרים, כך שאמי שברה שיא חמישה  תינוקות בשלוש שנים. הפכנו למשפחה עם שמונה ילדים, הבית היה צפוף וקטן ועברנו לבית ברחוב י"א מס 100. אז הבית נראה לי כמו טירה עתיקה עם שתי חצרות שישה חדרים, באר ושירותים בחצר. יום זה חרוט בזיכרוני כי ביום זה עליתי לכיתה א'.

הבית ברח יא'

לימים אבא שנקרא בשכונה כ"אבו אל בנת", כי היו לו שבע בנות ורק בן אחד המשיך לנסות ונולד יורש העצר, אחי אשר, האהוב, בעיקר כי אני גידלתי וטיפלתי בו. בהמשך נולדו עוד שתי בנות הדס ולילך. המשפחה בת אחת עשרה ילדים, בלי עין הרע, כמובן.

בשכונתנו גרו או טוניסאים או ציירים מפורסמים וסופר מפורסם אחד יהושוע בר יוסף. הילדים בילו בעיקר ברחוב במשחקי חברה בחיטוט בחורבות שנשארו משתי רעידות האדמה שצפת עברה. האזור כבר אז היה מלא בבתי כנסת עתיקים כמו של הארי הקדוש וגם בחדשים לכל עדה בית כנסת משלה. זיכרון מבית הכנסת שעד היום מרגש אותי ביום הכיפור אבי אסף אותנו תחת טליתו בברכת הכוהנים הריח של החבוש עם הציפורן עולה באפי.

בית הכנסת

בבית הספר היסודי למדתי בבית ספר דתי אגודה ובתיכון עברתי לבית ספר עיוני בצפת. הסתגלות הייתה קשה חברתית ולימודית. הגעתי לכיתה שלא הכרתי אף אחד והפערים הלימודיים היו גדולים במיוחד באנגלית. למזלי, הסופר יהושוע בר יוסף, עזר לי בהכנת השיעורים. שרדתי את התיכון עם תעודת הבגרות המיוחלת. הייתי עתודאית במכללת בית ברל, למדתי מסלול מורה גננת לגיל הרך. בצבא הייתי מורה חיילת בבית-שאן נהריה וכרמיאל.

החגים והשבתות היו מיוחדים בביתנו תמיד הצטרפו אורחים שאבי ז"ל אסף מבית הכנסת. השולחן היה מלא במטעמים רק לגברים הנשים ישבו לאכול על המיטה או על המחצלת.

בחג הפסח ובראש השנה נהגו לפאר את השולחן עם מאכלי כבש. אותו כבש שאנו הילדים גידלנו בחצר הבית והלכנו אתו לטייל כחיית מחמד כאשר חברנו טיילו עם כלבים. יום השחיטה היה עצוב ומאכזב.

כבת למשפחה דלת אמצעים ומרובת ילדים הצטרכתי לדאוג לעצמי כך שכבר מכיתה ג' עבדתי כמורטת נוצות באטליז של שרגא ז"ל. מאוחר יותר עבדתי בשמרטפות ובחופשות עבדתי בקיוסק בבריכת השחייה עמק התכלת. עבדתי גם בליטוגראפיה והדפסתי ציורים לציירים בשכונה, במיוחד לאהרון גלעדי ז"ל, שאהב במיוחד לצייר את משפחתינו, אמי היה המוזה שלו, בשל היותה דמות ססגונית וצבעונית.

אמי עבדה כטבחית במלון מרכזי שהיה אבן דרך בילדותינו. אחותי הבכורה יהודית נהלה שם את משק הבית אנחנו עבנו בחופשות כחדרניות ומלצריות ואמי כטבחית ולימים אחיותיי התחתנו באולם המלון.

אבי היה מנהל בקק"ל עבודה פיזית לא קלה ולימים כשיצא לגמלאות התנדב לעבוד בחיל האוויר בהר מירון שם היה האבא של כל החיילים ובשבעה באו המון מהבסיס לנחם וסיפרו על טוב ליבו ודאגתו לחיילים כאלו היו ילדיו. אם חייל היה מרותק, אבי היה מבקש מהפקד לחוס עליו ולוותר לו, כך שלא בכדי החיילים קראו לו אבא.

האווירה בבית הייתה שמחה מלאת הכלה ותמיכה למרות שכסף לא היה. אבי ז"ל, פינק אותנו ועד היום אני יודעת שזכינו באבא מיוחד שלמרות שהיינו אחד עשר ילדים, כל אחד הרגיש שהוא ילד יחיד אהוב ומיוחד.

אימא ואבא

הבילוי המועדף בצפת לצפות בסרט .היו שני בתי קולנוע אור וצליל. באור לא תמיד התאורה פעלה ובצליל לא תמיד נשמע הצליל. בימים החמים בילינו במעיין הרדום שבשכונתנו הרטבנו אחד את השני, כאשר האימהות היו מכבסות בתקופה של טרום מכונת הכביסה. בשבתות ירדנון לוואדי עמוד.

תמונה של המעיין הרדום

בחורף הקור בצפת היה בלתי ניסבל. הבית בית עתיק לא אטום לקור החודר וגם הביגוד לא תאם תמיד את הקור. אני מצאתי פתרון יחסי ביליתי המון בספרייה העירונית, שהייתה מחוממת ונעימה וגם יכולתי לקרוא בשקט. אך תמיד היה אוכל מנחם מרק חם עם קוסקוס או שפינז מתוק שחיממו את הבטן ואת הלב.

תמונה של שלג

לגור בשכונת הציירים בצפת השאירה בי חותם והמון זיכרונות בחופשת הפסח ובקיץ באו המון ציירים ונופשים. ציירו את הנוף המדהים את בתי הכנסת והסמטאות והדמויות המיוחדות לצפת. אנו הילדים היינו מחכים את הציירים לוקחים לוח קרטון מהדקים אליו דף ציור שהם נידבו לנו עם אטבי כביסה ומציירים בעזרת הצבעים שלהם וכך הפכנו לציירים בעצמנו.

האוויר הצלול והקריר של צפת משך אליו המון תיירים ונופשים במיוחד בימי הכליזמרים השמחים, אז לפני שהדתיים השלטו על העיר היו מועדוני לילה שאירחו את מיטב האומנים העיר הייתה תוססת ומהנה, אך לאט ובהתמדה העיר התחרדה לצעירים אין ככ ממה להתפרנס ולכן הרבה נטשו.

 

הזוית האישית

סבתא שרה: שמחתי לחזור בזמן לילדותי ועוד יותר שמחתי לשתף את נכדי האהוב עמית. היה לי חשוב שעמית יחשף לעברי ולשוני בינינו.

בזכות המפגשים השבועיים עם נכדי האהוב עמיתוש, במסגרת הקשר הרב דורי, טיילתי במסע בזמן לילדותי בצפת נהנהתי לשתף את עמית בעובדות וברגשות שחוויתי כילדה למשפחה מרובת ילדים בעיר כה מיוחדת צפת. לצערי, אין לי ולא היו לי תמונות מילדותי כי להורי לא היה כסף להביא צלם. הורי עבדו קשה כדי לפרנס את המשפחה הגדולה ואנו כבר מגיל צעיר נרתמנו לעזור בעבודות מזדמנות. אני עבדתי במריטת נוצות לעופות בשמרטפות כמדפיסה ציורים לציירים וכזבנית בקיוסק בבריכת עמק התכלת בצפת

עמית: במסגרת העבודה, למדתי על הפער וההבדלים בין ילדותה אז של סבתא לבין ילדותי היום. נהנהתי לעבוד עם סבתא. סיפור חייה מעניין אותי והיה לי נחמד ללמד את סבתא דברים במחשב, אני מצפה לטייל עם סבתא בסימאות ילדותה בצפת.

מילון

ליתוגרפיה
הדפסת ציורים

ציטוטים

”אומרים שאפשר לצאת מצפת אך צפת לעולם לא תצא ממני....“