מאגר סיפורי מורשת

סיפורו של מיכה בהט אודות האהבה לצניחה:

"לפני 67 שנים ואני בכיתה ג' בקיבוץ בית השיטה טרם הגיענו לאיילת-השחר. הכיתה שלנו הייתה במקום גבוה בקיבוץ, ולכן אפשר היה לראות משם את הר הגלבוע ואת כל הסביבה לכיוון דרום, כמו אצלנו בגליל – הרי נפתלי, שאחריהם שוקעת השמש. ממערב לבית השיטה ישנם שני קיבוצים: עין חרוד ותל-יוסף ובכלל זהו אזור עם הרבה קיבוצים. אין שם ערים ולא מושבים. ביום סתווי וסגרירי מעט, ישבנו בכיתה, השיעור היה מעניין, לפתע פתאום שמענו קול של אווירון גדול. קצת פחדנו, כי במלחמת השחרור, שהייתה שלוש שנים קודם לכן (ואז גם קמה מדינת ישראל), שמענו וראינו שני אווירונים גדולים בשמיים. מטוסי האויב היו להפציץ את העיר חיפה ועוברים מעל בית השיטה. פעם נפלה פצצה על הקיבוץ, והנגרייה נשרפה. ולכן קול האווירון ששמענו החזיר אלינו את החשש שמא גם הפעם זה אווירון שבא להפציץ.

שמחנו להיווכח שטעינו. שני האווירונים הגדולים היו של צה"ל. איך ידענו שהם שלנו? כי הם לא המשיכו לטוס ישר. אלא הסתובבו פעם ופעמיים, את כל זאת ראינו דרך החלונות הגדולים שהיו בכיתתנו. הם טסו מעל השדות שבין תל-יוסף להר הגלבוע, פתאום ראינו דברים נופלים מהאווירון ומעל כל "דבר" כזה נפתח מצנח.

זהבה המורה שלנו אמרה לנו, שזה מצנח ושה"דברים" האלה מתחת למצנח הם אנשים שקופצים מהמטוס וקוראים להם צנחנים. פתחנו את עינינו לרווחה וראינו שמים מלאים בצנחנים. האווירון עשה סיבוב נוסף ושוב קפצו כ – 20 צנחנים ולאט לאט ירדו אל הקרקע. הצנחנים שהו זמן קצר באוויר וראינו אותם מתקרבים ונוגעים בקרקע. את האווירונים לא ראינו כי הם נחתו מעבר לפרדס, שהיה מרוחק מעט.

מאד מאד התרגשנו ואני אמרתי לעצמי שכאשר אהיה גדול ואלך לצבא, אני רוצה להיות חייל בצנחנים ולקפוץ מאווירון עם מצנח. חשבתי שזאת בטח הרגשה נהדרת להיות תלוי על חבלי המצנח בין שמים לארץ ולרדת לאט לאט לקרקע. לאחר שנוכחנו בתצוגת הצניחות של הצנחנים ולאחר שהתרגשנו והתרשמנו אמרו לנו שזה נעשה כדי שנערים שמסיימים את בית הספר ועומדים לפני גיוסם לצה"ל, יראו וירצו להתנדב ולהיות צנחנים בעצמם. ובאמת בחורים רבים מהקיבוצים באזור התנדבו בשנה זו לצנחנים ובכל השנים שלאחר מכן. לאחר המחזה המרהיב הזה, האווירונים שבו לשדה התעופה.

אמרתי לחברים שלי שאני נחוש להיות צנחן בבוא יומי להתגייס לצה"ל, והחברים שלי קצת צחקו. אחרי הלימודים הלכנו לטייל ברחבי הקיבוץ (בית השיטה), הגענו למתבן עמוס בחבילות קש, קטנות יותר מהחבילות של היום. כל חבילה אולי בגובה של כיסא ואיש מבוגר יכול היה להריםאותן בקלות ולסדר אותן בערימה. אמרתי לחברים שלי מכיתה ג' (רק בנים היינו שם): "עכשיו תראו צנחן". טיפסתי על חבילה שעמדה על חבילה אחרת וצעקתי: "צנחנים" וקפצתי. החברים שלי אמרו: "זאת לא חכמה, זה לא כל כך גבוה". אולי גובה של שולחן. טיפסתי שוב, והפעם לגובה של ארבע חבילות, צעקתי: "צנחנים" וקפצתי. היה כיף ולא קרה לי כלום כי האדמה הייתה מכוסה בקש מחבילות שהתפרקו. התלהבתי מאוד וקפצתי מגובה של שש חבילות, זה גובה של דלת כניסה בערך, ומגובה של שמונה חבילות ועשר חבילות, ובכל פעם צעקתי: "צנחנים". לא היה גבול לשמחתי ולגאוותי, והרגשתי ממש כצנחן רק בלי מצנח. רציתי להראות לעצמי ולחברים שלי, שאני גיבור ולא פחדן.

ואז מגובה של שתים עשרה חבילות קש, זה כמעט כגובה גג של כיתה ואולי אפילו יותר, אני קופץ ובשאגה אדירה צועק: "צנחנים" ובום-טראח ! הרגל נשברה, וזה כאב נורא. השתדלתי לא לבכות, וקצת כן בכיתי, והחברים שלי ראו את המחזה ונבהלו. אלון חברי התחיל לבכות ורץ למטפלת שלנו וצעק כל הדרך "מיכה שבר את הרגל, מיכה שבר את הרגל". הילדים ליוו אותי לבית הילדים (שם היינו נמצאים ביום ואוכלים את כל הארוחות וישנים בלילה). אחה"צ היינו הולכים לבית ההורים שנקרא "חדר" (כי היה להם רק חדר אחד בלי מקלחת ושירותים ואפילו בלי ברז, וגם אוכל לא היה שם). הילדים כולם – בנים ובנות – היו מאד מודאגים וריחמו עלי. אני השתדלתי לא לבכות כי צנחנים לא בוכים כשכואב להם.

קראו לאימא שלי ולקחו אותי מהר למרפאה. נסענו לעפולה לבית החולים ושמו לי גבס על הרגל. כעבור חודש הורידו לי את הגבס ושנה אחר-כך עברנו מבית השיטה לקיבוץ איילת-השחר. יחד עם המשפחה שלי היו עוד הרבה משפחות שהגיעו. בסה"כ היינו מאתיים ושלושים ילדים ומבוגרים. כאן למדתי בבית הספר עוד תשע שנים, ובגיל שמונה עשרה וחצי התגייסתי לצה"ל. ולאן אתה חושב שהתגייסתי?

– לחיל השריון? לחיל הים? לחיל אחר? ברור וכמובן: "צנחן תמיד צנחן". התנדבתי לחיל הצנחנים ורשמתי לזכותי צניחות רבות.

כמו כן גם אחי שנהרג במבצע קדש (מלחמת סיני בשנת 1956), אשר היה בסיירת הצנחנים. גם בניי צנחו בעת שירותם בצה"ל."

סבא מיכה צנחן

סבא מיכה תרם סיפור נוסף לתכנית הקשר הרב דורי. לקריאותו לחצו כאן

הזוית האישית

סבתא: היה לי כיף מאד לבלות עם נכדי האהוב ולספר לו סיפור מילדותו של סבא.

הנכד אורי: היה לי כיף להשתתף בפרויקט הקשר הרב דורי, והסיפור שסבא סיפר לי היה מעניין ומיוחד.